דא עקא, גבולות חלקה 35 כפי שנקבעו על ידי רמ"י בתוכנית הרישום, לא כללו את שטח החריגה, אלא רק את השטח המקורי שנמכר לשטרית בשעתו של 742 מ"ר.
מתוך שטחי החריגה, צרפה רמ"י לחלקות הסובבות את חלקה 35, שטחים כדלקמן:
לחלקה 16 צורף שטח של 50 מ"ר.
לחלקה 17 צורף שטח של 33 מ"ר.
לחלקה 34 הנמצאת מדרום מערב לחלקה 35, צורף שטח של 32 מ"ר.
לחלקה 186(שהנה חלקת דרך, דרומית מזרחית לחלקה 35) צורף שטח של 20 מ"ר.
בשנים 2002-2003 רשמה רמ"י את זכויות החכירה בחלקות 16 ו- 17 על סמך תוכנית הרישום הנ"ל.
ביום 27/12/05 מכרו אלבז לצדדים שלישיים את זכויותיהם בחלקה 17 וקודם לכן אף הגישו ביום 21/05/07 תביעה לסילוק יד של התובעים משטח החריגה לתוך חלקתם (מסומן כמגרש מלבני 2 בתשריט במש/3 לעיל, בת"א 1313/07 (שלום צפת שמאוחר יותר עבר לבית משפט השלום בקרית שמונה)).
לטענת התובעים, עד היום טרם הוסדרו זכויותיהם שנרכשו עוד בשנת 1994 בלישכת רישום המקרקעין וגם לא ניתן לקבל מהוועדה המקומית לתיכנון ובנייה אישור להעברתן על שמם, זאת בשל חריגות הבנייה שבוצעו על ידי שטרית.
ראיות התובעים
מצד התובעים הוגשו:
ת/1 - תצהירו של הרמן קופר ובו חזרה על הטענות שנטענו בתביעה, אליו צורפו הסכם מכר מיום 14/01/94, מפת מדידה מצבית, כתב העברת זכויות מיום 18/10/94, בקשה מיום 30/11/94, מכתב תשובת השכן, מכתב יועמ"ש רמ"י מיום 03/03/03, תשובה של התובעים למכתב רמ"י, אישור משלוח דואר וכן תיכתובות נוספות בין הצדדים.
ת/4 - תיק מוצגים הכולל נסחי רישום של החלקות הנוגעות בדבר, פסקי דין של בתי המשפט השלום בקרית שמונה ובצפת בנוגע לתביעת סילוק היד ולתביעת רמ"י שהוגשה ונדחתה, תיכתובות בין הצדדים, חוות הדעת (ת/2 ו- ת/3 הנ"ל), בקשת היתר בנייה, היתר בנייה ותכתובות שונות בין הצדדים, מפה שנערכה על ידי המודד הרשקוביץ לגבי גבולות מגרשים ישנים 180 ו- 181 וכן 2 מפות שנערכו על ידי המודד יובל סטרולוביץ לגבי המיגרש המקורי וכן המיגרש בתוספת השטחים הנוספים שהוספו לו מאוחר יותר.
...
לסיכום עד כה, נזקי התובעים עומדים על סך של 300,216 ₪.
משכך סבורני כי רמ"י מושתקת מלהעלות טענות אלו בדבר אשמם התורם של התובעים.
לסיכום:
רמ"י תשלום לתובעים סך של 300,216 ₪.
