תביעת סטודנטים נגד אוניברסיטת תל אביב בגין הפרת חוזה לימודים

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה כנגד זה. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הנן כדלקמן: התובע הנו דוקטורנט למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב.

הנתבעת הייתה בזמנים הרלוואנטיים לתביעה זו סטודנטית במחלקה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב.

ברם, הנתבעת טענה כי התובע הפר את ההסכם בין הצדדים וכי עקב ההפרה הנ"ל נגרם לה נזק, שכן הציון שקבלה בקורס לא עלה על 80 ועקב כך האוניברסיטה השעתה את לימודיה.

...

לסיכום האמור לעיל: התובע נתן לתובעת 4 שיעורים פרטיים, בגינם זכאי לתשלום.

לאור כל האמור, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר – התובע זכאי לקבלת סך 1,040 ₪ בגין השיעורים שנתן לנתבעת.

הרקע לפסק הדין האיזורי ואלה העובדות הרלוואנטיות לענייננו: המשיב, בעל תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני ושלישי באוניברסיטת סורבון DEA בפריז, בניהול בנלאומי-איחוד ארופי, היתקבל לעבודה במכללה בחודש נובמבר 2005 כמרצה לכלכלה ושיווק.

הסכם ההעסקה האחרון מיום 1.10.2010 נועד לשלוש שנים (עד ליום 30.9.13 - תום שנת הלימודים תשע"ג, 2013-2012), ולהיקף משרה מלא (12 שעות שבועיות של הוראה בתוספת שעתיים שבועיות לקבלת סטודנטים ולהדרכתם).

וכך מסכם בית הדין האיזורי את עניין השימוע: "לסיכום פרק זה, אנו קובעים כי התובע זכאי לפצוי בשל אי עריכת שימוע תקין וככלל, בכל אחד מצמצומי המשרה למעט הצמצום השלישי שהיה בעטיו של התובע. לפני הצמצום הראשון לא נערך כלל שימוע, לפני הצמצום השני נערך בירור אקדמי שלחלקו לא היה התובע מוכן – עניין תחום המומחיות שלו, ובהמשך נקבע כי גם אם יתקן את דרכיו – עדיין תצומצם משרתו, וכאמור – השימוע לפני הצמצום הרביעי, גלגל את כל התלונות מחדש כלפי התובע ללא שהוזהר כי זאת הכוונה". הפרת חוזה עבודה – בית הדין האיזורי בחן לגופן את טענות המכללה נגד המשיב בכל הנוגע להרמת האקדמית שלו וקבע כי החופש האקדמי אינו פוטר מוסד אקדמי מתחולתם של עקרונות יסוד מחייבים כמו שויון, המנעות מהפלייה, תום לב, הגינות, סבירות, שקילת שיקולים עניינים, הקפדה על חובת גילוי והנמקה.

אשר לשעור הפצוי, היתחשב בית הדין בכך שהיו נימוקים שבחלקם הצדיקו את הבירור האקדמי, ולכך שהסכום שנתבע היתייחס להפרשי שכר שנוכו וחסר בשלומי מענקי הצטיינות שלא הוכחו, וחייב בית הדין את המכללה בפצוי הן בגין הפרת החוזה בסכום של 45,000 ₪, ובגין הפגמים בעריכת שימוע פיצוי של 121,608 ₪ השקול לשש משכורות.

...

על רקע האמור פנה המשיב לבית הדין האזורי בבקשה למתן סעד זמני המורה על העסקתו במשרה מלאה (סע"ש 42010-05-13).

בכך שהועלו לפני המשיב טענות שלא נכללו בהזמנה לשימוע מצא בית הדין האזורי פגם שנפל בשימוע.

] לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הנדון יש מקום להיענות לבקשה בחלקה, ואלה טעמיי בתמצית: אשר לסיכוי הערעור - ערעור המכללה מעורר שאלות כבדות משקל הן בנוגע לקביעות כי הופרה חובת השימוע בכל אחד מצמצומי המשרה (למעט השלישי), הן בנוגע לקביעה כי היתה הפרת חוזה בשל השיקולים שהביאו לצמצומי המשרה והן בנוגע לשיעור הפיצויים שנפסקו ברכיבים השונים היה ויקבע כי נעשו הפרות אלו או אחרות.

לאור כל האמור, באיזון שבין סיכויי הערעור לבין מאזן הנזקים, החלטתי כי בשלב זה תשלם המכללה 30,000 ₪ ויעוכב תשלום יתרת הפיצוי בו חוייבה המכללה בגין הפרת חוזה ופגמים בהליכי השימוע (להלן – הסכום המעוכב).

למען הסר ספק, לא מעוכב תשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 13 לעיל.

לפני תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת לתשלום סך 238,885 ₪ בגין טענות שונות שיש לו נגד הנתבעת בעיניין הפרה נטענת של התחייבות למתן מלגה וכן בגין הוצאת לשון הרע.

בפברואר 2014, לאחר סיום התואר השני, נרשם התובע ללימודי תואר שלישי PHD בהנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב והתקבל.

מה הוא הליך הענקת המלגות? יש שני הליכים שמתקיימים בפקולטה להנדסה, הליך קבלה לדוקטוראט שנעשה מול מדור תלמידי מחקר ובו מתקבל סטודנט לדוקטוראט על סמך ההמלצה של המרצה, שהוא עומד בקרטריונים ומוכן להנחות אותו, אישור היחידה, החומר הזה עובר לתלמידי מחקר האוניברסיאי שמקבל פניות מכל האוניברסיטה ואחראי על כל תלמידי המחקר באוניברסיטת תל אביב.

" דיון והכרעה לטענת התובע, בהתאם לתקנון הנתבעת, להסכם בין הצדדים ולנוהג המקובל אצל הנתבעת, כל סטודנט לתואר שלישי, ללא יוצא מן הכלל, המעוניין להיות סטודנט מחקר- מילגאי, זכאי לסל זכויות הכולל שכר לימוד חינם, מילגת קיום חודשית, זכות להיות עוזר הוראה בפקולטה בשכר, וחניה חינם באוניברסיטה.

אולם, בכתב תביעה שהגיש מוקדם יותר נגד עובדת האוניברסיטה (הוגש וסומן כמוצג נ/1), גרסתו היתה שונה ולפיה, נאמר לו כי אין תקציב למילגה (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 2-31 ובהמשך בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 1-3).

תביעת התובע לפיצויים בגין לשון הרע בכתב התביעה תבע התובע בצורה לקונית סך של 50,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע, ללא כל פירוט ובזו הלשון: "פגיעה בשם הטוב : לפי סעיף 7 (א) לחוק איסור לשון הרע". ובסעיף 29 לתצהירו טען התובע "בנוסף כל הפרשה גרמה להכפשת שמי והשחרתו בפני סגל הפרופסורים באוניברסיטת תל אביב, אשר מרביתם נמנים על המעסיקים הפוטנציאליים העתדיים שלי". הא ותו לא. מעבר לדברים הסתמיים האמורים לא הובאה ע"י התובע כל שמץ של ראיה כדי לבסס את עילת לשון הרע.

...

לפיכך, גם התביעה בגין לשון הרע נדחית.

סוף דבר לאור כל המפורט בפסק הדין לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.

תביעת סשק - התביעה בת.א 19688-05-14 הנה תביעת חברת סשק כנגד הקבלן, על סך כולל של 259,222 ₪, לתשלום מספר מרכיבי פיצוי הנוגעים לנזקים נטענים עקב הפרת ההסכם על ידי הקבלן.

עובדות המקרה חברת סשק עוסקת בניהול והפעלת בתי אוכל והנה בעלת זיכיון להפעלת קפיטריה בבניין מדעים מדויקים באוניברסיטת תל-אביב (להלן: "הקפיטריה" או "האתר").

לטענת סשק, היא הבהירה לקבלן את מסגרת הזמן העומדת לרשותו להשלמת ביצוע העבודות ואף הבהירה לו בעיניין זה כי הואיל והעבודות מתבצעות במוסד אקדמי, הרי שעליהן להסתיים ולאפשר את פתיחת הקפטריה לקהל הסטודנטים עד לתחילת שנת הלימודים האקדמית - 15.10.13.

בעיניין זה נימסרה גרסה מפיו של עד התביעה קצף, לפיה התובעת הבהירה את לוח הזמנים לסיום העבודות נוכח חובותיה מול האוניברסיטה לתשלום דמי שכירות מתחילת שנת הלימודים האקדמית (סעיף 4 לתצהיר קצף).

...

מטעמים אלו, ובהתחשב בנטל השכנוע המוטל על סשק התובעת מרכיב השבה זה בגין הפיקוח – דין מרכיב תביעה זה להידחות גם כן. תביעת הקבלן בגין עבודות נוספות בעניין זה תבע הקבלן תשלום נוסף בסך 86,376 ₪ (כולל מרכיב המע"מ)בגין רשימת עבודות אשר צורפה לתצהירו (נספח ת/1).

מטעמים אלו, נדחית תביעת הקבלן אף בגין מרכיב המע"מ. באשר להתחשבנות הכוללת בין הצדדים, הרי שלמרות טענתו בתצהיר כי שולם לו סכום של 308,300 ₪ (סעיף 20 לתצהיר) הרי שבחקירתו הנגדית אישר הקבלן, כי שולם לידיו הסכום הכולל הנטען על ידי סשק – 320,000 ₪ (עמ' 11 ש' 30 – עמ' 12 ש' 8 לפרוטוקול).

סיכום נוכח מכלול הקביעות לעיל, נדחית תביעת סשק ותביעת הקבלן מתקבלת על סך של 4,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

העילות שצוינו בבקשות האישור הן: עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הסכם והפרת חובת תום הלב לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; רשלנות; הפרת חובה חקוקה.

בעיניין בוצ'ס נדחתה בקשת אישור שהוגשה נגד אוניברסיטת בן גוריון ונקבע כי פעילות האוניברסיטה במסגרת רישום מועמדים ללימודים, אינה נחשבת פעילות שבעטיה ניתן לראות באוניברסיטה "עוסק". לכן התובענה אינה נכללת בפרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ולא ניתן לאשר תביעה בעיניין זה כתובענה ייצוגית (ת"צ (מחוזי ב"ש) 4605-11-13 בוצ'ס נ' אוניברסיטת בן גוריון (21.1.16), להלן: "עניין בוצ'ס").

בהחלטה בבקשה לסילוק על הסף בעיניין אספרל, בה הוגשה תובענה ייצוגית נגד אוניברסיטת תל אביב בטענה לגביית דמי אבטחה ביתר, נקבע כי אין לאבטחה קשר לפעילות של הקניית ידע והשכלה לסטודנטים, והיא נושאת סממנים עיסקיים.

כבר נפסק, כי עיסוקה של אוניברסיטה בהשכלה גבוהה הנו בגדר פעילות ציבורית, ואין מדובר אך "...בחוזה להספקת מצרך..." (ע"א 319/65 אלבלדה נ' חברת האוניברסיטה העברית, פ"ד כ(1) 204, 212).

...

4678313 לאור כל האמור, אין מקום לסילוק הבקשה לאישור על הסף והמבקש רשאי להוכיח, שבכל הנוגע לדמי אבטחה מדובר ביחסי "עוסק – לקוח"".

המסקנה מכלל האמור לעיל היא כי יש לסלק על הסף את התובענות גם בכל הקשור לטענות בעניין דמי אבטחה שכן לא נטען כי למוסדות יש מומחיות בתחום זה, כי הפיקו מכך רווח או שילמו על כך מס וכיו"ב סממנים עסקיים.

טענה להעדר ראיות לכך שהמשיבות גובות תשלומים נלווים איני מקבל את הטענה כי יש לסלק על הסף את בקשות האישור בשל העדר תשתית ראייתית כאמור.