תביעת סטודנטים נגד אוניברסיטת תל אביב

צו מניעה – מתן צו מניעה האוסר "על הנתבעת להפלות בין תלמידיה בדרך של עריכת אירועים מהסוג המתואר בכתב התביעה כמו גם כל ארוע אחר הנמצא בזיקה ישירה לפעילות האוניברסיטה במסעדות לא כשרות". מי ומי בהליך – בעלי הדין ושני העדים שנחקרו התובע הוא מי שהיה במועדים הרלוואנטיים לתביעה סטודנט באוניברסיטת תל אביב ללימודי תואר שני במנהל עסקים בפקולטה לניהול (להלן: "התובע").

ביחס לסכום הפצוי, ניתן להפנות לסקירה הנרחבת של פסיקת בתי המשפט ביחס לפיצויים מכח חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים כפי שהובאה למשל בתא"מ (בית שמש) 31641-03-17, מוקד רפואי ביתר נגד גל ביתר שירותי פירסום והפקות (מיום 27/5/2018, השופטת מ' אב-גנים ויינשטיין).

...

האוניברסיטה מתייחסת לפניותיו בכתב של התובע ולתביעה עצמה כאל בריונות פסולה ומקוממת הנתבעת טוענת שיש לדחות את התביעה, טוענת שאין מדובר בפעילות של האוניברסיטה וכי התובע יכול היה להשלים לימודיו גם ללא השתתפות במפגשים אלה.

במסגרת קביעת הפיצוי בהליך כאן שקלתי את אופי ההפליה, את היקפה, את ההתנהלות לאחר שהתובע פנה בכתב לאוניברסיטה וההתעלמות בפועל ממצוקתו כפי שהובעה; התעלמות אשר הביאה לכך שהאוניברסיטה אפילו לא התייחסה למצוקתו של התובע ולשאלת הכשרות כאל קריטריון שיש לדון בו. לאחר כל האמור לעיל אני קובע שיש לחייב את האוניברסיטה בתשלום פיצוי בסך של 30,000 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

הוזכרו היתרונות שבמינוי מייצג שהוא איש מיקצוע, ובכללם הצגת טיעון שלם; הבנת המסמכים הרלבאנטיים; חקירה יעילה ואפקטיבית של עדים; השוואת בעלי הדין במקרה של פערים ביניהם; העובדה שייצוג תורם לתחושת הצדק של הצדדים ולייעול ההליך (בהקשר זה אזכיר, כי תחושת סטודנטים שגורמי האקדמיה מתייחסים אליהם בהגינות שימשה את אחד הכותבים כדי להסביר מדוע מספר התביעות של סטודנטים נגד האוניברסיטאות באוסטרליה קטן מזה של סטודנטים בארצות הברית; ראו F. N. Dutile, “Law, Governance, and Academic and Disciplinary Decisions in Australian Universities: An American Perspective”, 13 Ariz.

הבדיקה העלתה, כי מוסדות שונים נקטו מדיניות שונה בסוגיה זו. נימסר כי במספר מוסדות קיימת זכות בלתי מסויגת לייצוג באמצעות עורכי דין חצוניים (באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטה הפתוחה, במרכז ללימודים אקדמיים ובמכללה האקדמית להנדסה בירושלים); במוסדות אחרים קיימת זכות לייצוג כאמור לפי החלטת ועדת המשמעת "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (במכללה למינהל ובמכללת שערי משפט), או במקרים של "חשש ממשי שללא ייצוג כזה ייגרם לנתבע עוות דין" ובמקרים של סנקציה חמורה (באוניברסיטה העברית).

...

בין היתר, הנחת מוצא הגיונית היא שהסטודנט אינו יכול להתכחש בדיעבד לתקנון הלימודים במוסד האקדמי בו הוא לומד ולטעון כי הוראה כזו או אחרת בתקנון אינה מקובלת עליו.

כאמור לעיל, סבורני - כעניין של מדיניות שיפוטית - כי יש ליתן לזכות הייצוג משקל ניכר, ואין ב"שיקולים שכנגד" שהציגה המערערת כדי לגרוע מזכות זו. כפועל יוצא, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו שדינן של הוראות המגבילות זכות זו בתקנון המשמעת של המערערת להתבטל.

סוף דבר; נוכח כל האמור לעיל, לוּ נשמעה דעתי היה הערעור נדחה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי היה נותר על כנו.

המבקש הוא סטודנט לתואר שני באוניברסיטת תל אביב (להלן – המשיבה או האוניברסיטה).

המשיבה מפנה להחלטה בעיניין סובול בו נקבע, שהיחסים בין האוניברסיטה לבין הסטודנט אינם יחסים בין צרכן לעוסק ונדחתה בקשתו של הסטודנט לברר את תביעתו נגד האוניברסיטה כייצוגית.

...

המשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור בה נטען, בין היתר, שיש לדחות את הבקשה על הסף, שכן אינה נמנית על סוג התביעות הכלולות בתוספת השנייה לחוק.

במקרים כאלה, שאין ולא כלום בינם לבין ענייננו, היה מקום לבחון את תחולתה של הגדרת העוסק על פעולות כאלה של האוניברסיטה אלא שכאמור, זה איננו המצב ולכן אין צורך לקבוע בעניין זה." בסופו של דבר הגיע בית המשפט למסקנה, שתביעות של סובול כנגד האוניברסיטה אינה תביעה נגד עוסק ולכן, אינה באה בגדר התביעות המנויות בפרט 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הגיע למסקנה, שאין לראות באוניברסיטה 'עוסק' ביחס לפעולה שבמחלוקת.

לאור כל האמור, אין מקום לסילוק הבקשה לאישור על הסף והמבקש רשאי להוכיח, שבכל הנוגע לדמי אבטחה מדובר ביחסי "עוסק – לקוח". ניתנה היום, ‏ג' שבט, תשע"ט, ‏9 ינואר, 2019, בהעדר הצדדים.

בכתב התביעה נטען כי המשיבה – התובעת היא דיאטנית קלינית, מרצה בכירה לתזונה באוניברסיטת אריאל משנת 2007.

עוד נטען כי המבקשת מוציאה את דיבתה לרעה בקרב סטודנטים וכן מגישה נגדה תלונות סרק לועדת האתיקה באוניברסיטת תל אביב.

...

בסעיף 2 להחלטה נקבע: "לגופו של ענין – אין מקום להיעתר לבקשה וזאת לאור מנגנון הגילוי שנקבע. מנגנון לפיו אפילו החלטה שתקבל את בקשת רשות הערעור לא תפגע בזכויות המבקשת. לענין זה אדגיש שבהתאם להחלטתי נקבע מנגנון לפיו הנתבעת רשאית להפקיד בבית המשפט את המסמכים אשר נטען לגביהם כי מהווים סודות מסחריים. כלומר, אין כאמור בהכרעה בבקשת רשות הערעור כדי להביא לדחיית גילוי המסמכים. ככל שערכאת הערעור תקבע כי אין לגלות ולהעביר את המסמכים לידי התובעת – הרי ממילא אלו לא יועברו שכן יהיו מוחזקים בבית המשפט. כבר בשל כך יש לדחות את הבקשה". אם כך, לאחר מתן ההחלטה מיום 8.12.20 בימ"ש קבע מנגנון חדש לבחינת שאלת הסודות המסחריים, אם כי טרם נקבעו מסמרות בשאלה אם המסמכים יבחנו ע"י בימ"ש או אם יהיה צורך במינוי צד ג' לבחינת המסמכים.

אני סבורה כי מנגנון זה מיטיב עם המבקשת ויאפשר לבימ"ש קמא לבחון את טענותיה ביחס לטענת סודות מסחריים.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות ערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שיש להתיר גילוי ועיון כמפורט בסעיף 14 להחלטה זו ובשים לב למנגנון שקבע בימ"ש קמא בהחלטות שניתנו לאחר מתן ההחלטה מיום 8.12.20.

עוד נטען כי המשיבה מוציאה את דיבתה לרעה בקרב סטודנטים וכן מגישה נגדה תלונות סרק לועדת האתיקה באוניברסיטת תל אביב.

בנוגע להחלטה מיום 18.4.21: מדובר בשלב מוקדם, הראיות הגיעו לאחרונה לידי המבקשת "בדרך נס" באמצעות סטודנטים, הראיות לא היו בידי המבקשת בעת הגשת התביעה.

...

לסיכום: לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית ביחס להחלטה מיום 17.2.21.

בנוגע להחלטה מיום 18.4.21 : ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל לגופו.

המסמכים, בהתאם לטבלה שצורפה לבקשה לצירוף ראיות חדשות, יוגשו לבימ"ש קמא תוך 10 ימים מיום קבלת פסק דין זה. הבקשה להגשת ראיות נוספות בבקשת רשות ערעור, נדחית.