תביעת סוכן בגין אי תשלום עמלות

לפניי תביעה כספית ע"ס 44,784 ₪ שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע, בגין אי תשלום עמלה, המגיעה לשיטת התובעת בגין שירותי החזר מס שבח אשר סופקו לנתבע.

לאחר שניתנו הוראות בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, הגישה התובעת גם את תצהירו של מר מרדכי אליהו שעבד כסוכן מטעמה (להלן: "מרדכי").

...

תמצית טענות התובעת: התובעת מתמחה בהגשת בקשות לרשות המיסים להפחתת חבויות מס. ביום 17 באוגוסט 2017 נחתם בין התובעת והנתבע הסכם התקשרות (להלן: "ההסכם") במסגרתו סוכם, כי התובעת תפנה לרשות המיסים לצורך הפחתת חבויות מס שבח בגין העסקה שביצע הנתבע, וכי בהתאם הנתבע ישלם לה 30% כולל מע"מ מסכום ההפחתה בגין עסקאות במס שבח על שמו.

המסקנה היא, כי החבות פחתה כתוצאה מפריסת מס. ד.2.

לא מצאתי ממש בטענת הנתבע, לפיה פריסת מס אינה אמורה לזכות את התובעת בקבלת עמלה מכוח הסכם ההתקשרות שבין הצדדים: לטענת הנתבע, פעולת פריסת המס היא פעולה פשוטה לביצוע, ואין בה שום פעולה של ממש לקבלת החזרי מס. דין טענה זו להידחות.

סוף דבר ותוצאת פסק הדין נוכח האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, באופן המפורט להלן: הנתבע ישלם לתובעת את סכום החיסכון במס בסך של 37,284 ₪, בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה על פי דין.

] במקביל אילנה הגישה תביעה שכנגד בה תבעה סעדים כספיים בגין תקופת ההעסקה שלה, בכלל זה פיצוי בגין אי מתן הודעה בדבר תנאי העסקה (5,000 ₪), הפרישי שכר ועמלות בגין חודש 3/2018 (בסך 11,000 ₪), הפרישי עמלות בגין בטוחי בריאות ועמלות בגובה אחוז מכלל מחזור המכירות של סניף נתניה (בסך 10,000 ₪), הפרשות לפנסיה (בסך 6,656 ₪), גמול עבור עבודה בשעות נוספות שלא שולמו (בסך 49,115 ₪), דמי הבראה (בסך 378 ₪) וכן פיצוי בגין לשון הרע ועוגמת נפש עקב פרסומים שהופצו נגדה לפיהם היא גונבת לקוחות או כי טיפלה בלקוחות באופן רשלני כאמור במקרים שיפורטו בהמשך (פיצוי בסך 50,000 ₪).

ביחס לתביעה שכנגד - סוכנות חומה תשלם לאילנה את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד כחוק בסך 5,000 ₪; גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 46,614 ₪.

...

סוף דבר התביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות – מתקבלת.

התביעה לפיצוי בגין אבדן עמלות בהווה ובעתיד וכן התביעה לפיצוי מוסכם כאמור בהסכם הסודיות, נדחות.

התביעה שכנגד בגין אי תשלום הפרשי עמלות וכן התביעה לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע ועגמת נפש – נדחות.

בבסיס הבקשות מונחת תביעתו של התובע לפצוי בגין פיטורין שלא כדין, עריכת שימוע המנוגד לדין, הלנת שכר בגין אי תשלום עמלות, פגיעה בזכויות סוציאליות, וכן פיצוי בגין מימוש אופציות שנימנע ממנו לטענתו.

סעיף ב': מסירת פרטי ההיתקשרות עם כל סוכן וסוכן בכל עסקה ספציפית מבין העיסקאות המנויות בנספח ז' , דרישה זו אף היא בגדר דרישה רחבה וכוללנית אשר אינה מיפרט ביחס לכל מיסמך ומסמך מדוע דרוש הוא לתובע ואף כרוכה בפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים שלא לצורך.

...

סעיף ג': המידע המבוקש על ידי התובע אינו רלוונטי לתביעה דנן וכן יש בו כדי לפגוע בפרטיותם של צדדים שלישיים שלא לצורך על כן, הבקשה נדחית.

משכך בקשתו זו דינה להידחות אף היא.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ביום 30.10.17, הגיש הסוכן כתב תביעה בבוררות בגין אי מתן הודעה מוקדמת, אי תשלום מלוא עמלות בגין המכירות שבוצעו, ופצוי נוסף של 12 חודשי עמלה בגין סיום ההסכם, בסך כולל של כ- 305,000 ₪ (כולל מע"מ).

...

הבורר ביאר כי אין מקום לקיים את סעיף הפיצוי המוסכם ככתבו "שכן כל תקופת קיומו של ההסכם השתרעה על פני 11.64 חודש בלבד". אולם ביחס לשאלה מדוע 6 חודשים דווקא, ולא חודש אחד למשל, או 3 חודשים – לא ניתנה הנמקה מספקת ורק צוינה התוצאה הסופית שלפיה לנוכח תקופתו הקצרה של ההסכם, תשלום עמלה ל- 6 חודשים "יהיה בנסיבות העניין מידתי דיו". הבורר הנכבד לא ציין את אבני הדרך שהובילו למסקנה זו, פרט לנקודת המוצא שלפיה יש להפחית את הפיצוי ולנקודת הסיום שפיצוי של 6 חודשים הוא "מידתי דיו". כמו כן, מקריאת הפסק לא ניתן ללמוד מהם השיקולים שהנחו את הבורר להגיע למסקנה שאליה הגיע, וגם לא ניתן ללמוד כי הובאו בחשבון השיקולים שאותם מנתה החברה בסיכומיה.

הבורר הנכבד אף לא ציין כי ההפחתה נעשית מאחר שמדובר בפיצוי מוסכם, ולא הפנה לטענתה של החברה בעניין זה. שני שיקולים נוספים מחזקים את המסקנה כי הפסק לא ממלא אחר חובת ההנמקה.

סוף דבר מהנימוקים המפורטים לעיל, ובהינתן שחלק מרכיבי הפסק ניתנים להפרדה וחלק אינם ניתנים להפרדה, מצאתי להורות כדלקמן: פסק הבורר, למעט הרכיבים הספציפיים שיפורטו בפסקאות ג' ו- ד' להלן, מאושר בזאת.

בתגובה, הגישה החברה תביעה שכנגד, בטענה כי לתובעת קיים חוב כלפיה בגין אי-תשלום עמלות המגיעות לחברה על פי חוזה הסוכנות.

...

להלן אפרט בקצרה את נימוקיי: (-) הרמת מסך: על בסיס חומר הראיות שהוצג לפניו, ומשלא השתכנע בטענת התובעת כי בעלי החברה נהגו באופן פסול ורוקנו במכוון את החברה מנכסיה, מצא בית המשפט קמא כי לא קמה הצדקה להרמת מסך.

לאור דברים הללו, הגעתי למסקנה כי דין מרבית קביעותיו של בית המשפט קמא לעמוד בעינן.

רק בעניין אחד סבור אני כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, וזאת בסוגיה המשפטית הנוגעת לקיזוז העמלות.

סוף דבר: אם תישמע דעתי נקבל את הערעור באופן חלקי, כך שחלף החיוב שנקבע בפסק הדין קמא, נחייב כל אחד מהנתבעים בתשלום סך של 265,999 דולר, בצירוף ריבית והצמדה כמפורט להלן: (א) בגין התקופה שמיום 9.12.2011 ועד ליום 12.7.2016 (יום מתן פסק הדין האמריקאי) – ריבית בשיעור של 9% לשנה; (ב) בגין התקופה שמיום 13.7.2016 ועד ליום 31.12.2019 (יום מתן פסק הדין קמא) – ריבית בשיעור ריבית הליבור בתוספת 1%, מצטברת אחת לשנה; (ג) במועד סיום התקופה השנייה (31.12.2019) יתורגם החוב לשקלים חדשים על פי השער היציג באותו יום, והחל ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.