תביעת סדר דין מהיר בגין הפרת הסכם למכירת רכב

בפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שראשיתה בתביעה בסדר דין מקוצר על סך 20,800 ₪ אשר הגיש התובע כנגד הנתבע בגין הפרה יסודית נטענת של הסכם למכירת רכב אשר נחתם בין הצדדים ביום 15.12.17.

...

אם כן, מלבד זאת שכתב התביעה לא נתמך בהערכה שמאית שיכולה היתה להעיד על השפעה על שווי הרכב כך שאדם סביר לא היה מתקשר בעסקה זו, העובדה שהרכב נמכר מבלי שעניין זה צוין ומבלי שהובאה אסמכתא למחיר בו נמכר ולנזק שנגרם, מובילה למסקנה כי לא עלה בידי התובע כדי להוכיח את טענתו כי אי ציון העובדה שברכב נהג קודם לנתבע נהג יחיד אחר, עולה כדי הפרה יסודית.

על כן, גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי הנתבע לא הציג בפני התובע את המכתב במועד חתימת ההסכם ולא יידע אותו כי לפניו נהג ברכב נהג יחיד אחר, ממילא לא עלה בידי התובע להוכיח כי יש בכך כדי להוות הפרה יסודית של ההסכם, במיוחד שעה שהרכב נמכר ואין מדובר עוד בנזק עתידי לא ידוע, כפי שהוצג על ידי התובע.

סיכומו של דבר, משהגעתי למסקנה כי המכתב שנמסר לתובע הינו בהתאם להתחייבות הנתבע בכתב הערבות ומשלא עלה בידי התובע להוכיח שאי ציון העובדה שנהג יחיד נהג ברכב קודם לנתבע מהווה הפרה יסודית של ההסכם, דין התביעה להידחות.

תביעה בסדר דין מהיר, לפצוי בסך 25,000 ש"ח, בגין הפרת הסכם לרכישת אופנוע.

משסירבה הנתבעת לדרישותיו, הוגשה תביעה זו לאכיפת חוזה המכירה או לחילופין לפצוי בגין הפרת הסכם.

זאת, בין היתר, בשים לב ליחסים החבריים שבין התובע למר פרץ, לכך ששני הצדדים מסכימים שהמחיר של 30,000 ש"ח נמוך באופן משמעותי ממחירו האמיתי של האופנוע, ובפרט לאור העובדה שבין הצדדים לא נחתם הסכם מחייב (כמתחייב בחוק מכירת רכב משומש וכפי שנהגו בעיסקאות בעבר), לכך ולכך שמנכ"ל החברה לא אישר את העסקה תוך זמן קצר מן המועד בו מר פרץ אישרה.

...

מר אוחיון אף העיד, כי פנה לסוחר נוסף על מנת לבחון את תנאי העסקה וזה הבהיר לו שתנאי העסקה אינם סבירים ועל כן הוא לא הסכים לה (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 13-7): "... תחום העיסוק המקורי שלנו זה ברכבים. ברכבים אנו משתמשים בשמאי ובודק, מתייעצים עם בעלי מקצוע. באופנועים הידע שלנו דליל בשביל זה לירון הציע לי לפנות עם בן עמי. אני בד"כ לא עובד איתו אלא עם חברות אופנועים יותר גדולים ממנו. ברגע שלירון הגיע אליי עם הצעה של 30 אלף, אני פניתי לשרון מחברת אישימוטו, וששאלתי אותו לגבי האופנוע, הוא אמר לי שמי שמציע לכם פשוט גוזל אתכם. אמרתי את זה גם לבן עמי, אמרתי לו אנחנו לא נמכור. ואז הוא הציע לי עוד 5000 ₪, זה אומר שהעיסקה לא נסגרה". לאור כל האמור, לא מצאתי כי התובע הוכיח שנכרת הסכם מחייב בין הצדדים או כי הנתבעת ניהלה עמו משא ומתן בחוסר תום לב וכי הוא זכאי לפיצוי בשל כך. לפיכך - התביעה נדחית.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל מצאתי לדחות התביעה.

התביעה נדחית אפוא וכל צד יישא בהוצאותיו.

מדובר בארבע תביעות, בסדר דין מהיר, שאוחדו: הראשונה, תא"מ 8672-11-15 (להלן: "התביעה הראשונה"), השנייה, תא"מ 48243-11-15 (להלן: "התביעה השנייה"), השלישית, תא"מ 23740-02-16 (להלן: "התביעה השלישית") והרביעית, תא"מ 54086-02-16 (להלן: "התביעה הרביעית").

התובעת בתביעה הראשונה מבקשת מבית המשפט לחייב את הפניקס בסכום התביעה ובנוסף לחייבה בריבית מיוחדת בגין הפרת הסכם הביטוח על פי הוראת סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

כמו כן, נחקרו העדים הבאים על פי סדר העדתם: בישיבת ההוכחות מיום 24.01.2018 נחקרו העדים שלהלן: שמאי הרכב שביב שערך את השומה בקשר לרכב כהן ובקשר לאופנוע; התובע בתביעה הרביעית, מר ניסים אליהו; התובעת בתביעה הראשונה, הגב' ליאת בורנשטיין; בעלה של התובעת בתביעה הראשונה, מר אדם בורנשטיין; התובעת בתביעה השנייה, הגב' חן כהן; בעלה של התובעת בתביעה השנייה, מר פנחס כהן; התובע בתביעה השלישית, מר רום אפיק; בעל מיגרש למכירת רכבים שרכב בורנשטיין היה בחזקתו במועד התאונה, מר אדי גיאורגדזה; נהג רכב בורנשטיין בעת התאונה, מר רפאל גורלשוילי.

...

כמו כן, אני דוחה את בקשתו להשית הוצאות אישיות אלו על שולחיו של ב"כ התובעים כפי שביקש ב"כ התובעים בבקשתו מיום 07.02.2018.

לכן, על ב"כ התובעים לשלם את ההוצאות שהוטלו עליו אישית, ישירות לקופת אוצר המדינה בתוך 30 יום מהיום, ועל המזכירות לוודא ביצוע החלטתי זו. אציין כי דעתו של בית המשפט אינה נוחה לאור הניסיון המובהק להונות חברת ביטוח ולהתעשר שלא כדין, וסבור הוא כי יש לפעול בכל האמצעים הכשרים למיגור רעה חולה זו, שהרי בסופו של יום העניין מגולגל בחזרה לציבור, בדמות העלאת פרמיות.

התובעים ישלמו את שכר עדיהם ושכר המומחים שהעידו מטעמם כפי שנפסק בדיונים.

לפניי תביעה כספית ע"ס 21,000 ₪ ובה נתבע סעד של פיצוי כספי בגין הפרה נטענת של חוזה מכירת רכב משומש ע"י הנתבעת לתובע (מכירת רכב עם מנוע בלתי תקין, בנגוד למצג שהציגה הנתבעת).

התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.

...

גם לא שוכנעתי באבדן זמן כה רב (שלושה ימי עבודה שלמים).

ראש הנזק של עגמת נפש בסעיף 19 לכתב התביעה נתבע פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין ראש נזק זה. לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, באתי למסקנה שעגמת נפש מסוימת כן הוסבה ע"י הנתבעת לתובע, ואך סביר להסיק, שכאשר אדם, שרוכש רכב מגוף רציני, מוכר ומכובד כמו הנתבעת, ושמסתמך על מצג תקינות שהיא מציגה לו, מבין בדיעבד כי רכש רכב פגום וכי הנתבעת (באמצעות מוסך שלמה/מטעמה) מתנערת מהפגם ומאלצת אותו לפנות למוסך מטעמו ולתקן הפגם שמתגלה על חשבונו (ואף מסרבת לבטל את עסקת מכר הרכב), ובכן אנושי וטבעי ביותר שאצל אדם כזה תיווצר עגמת נפש, שראוי לחייב את הנתבעת בפיצוי בגינה.

אך בנסיבות סבורני שהסכום שנדרש בגין ראש נזק זה הינו מופרז, ודאי בהתחשב בסכום הנזק העיקרי המוקטן הנ"ל. לפיכך, אני מעמיד ראש נזק זה ע"ס 2,500 ₪ בלבד.

התביעה שלפניי היא תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מהיר לפיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים למכירת רכב משומש.

...

חלק מרשימת שיקולים שיש להביאם בחשבון בבחינת השאלה האם יש מקום להפחתת הפיצויים הם : הפחתה ולא ביטול ; שמירה על יחס סביר בין הפיצוי לבין הנזק שהיה ניתן לצפות כתוצאה מהפרת החוזה בשעת כריתתו ; חומרת ההפרה ; התמורה החוזית - היחס בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי ; סוג העסקה הנדונה, תנאי החוזה וההפרה ; האם מדובר בתנייה גורפת הקובעת פיצוי אחיד ושווה בגין כל הפרה של החוזה ; ועוד (ראה בספרה של המלומדת פרופ' שלו בעמ' 597-594) לאחר ששקלתי את שיעורו של הפיצוי המוסכם שנקבע בזיכרון הדברים, לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה שהתובע לא טרח לבדוק את הרכב על אף שניתנה לו האפשרות לכך, בטרם ביצע את הרכישה ולאור דבריו של התובע לפיהם "זה טעות שלי. לא מאשים אותו" (ביחס לאי בדיקת הרכב על ידו), לאור העובדה שההפרה בגינה נפסקים הפיצויים המוסכמים היא בשל אי גילוי, שגם אם החובה העיקרית מוטלת על סוחר הרכב, הרי שגם על התובע מוטלת אחריות לעשות כן, במיוחד שעה שבהסכם עצמו, בסעיף 6 לו נכתב מפורשות כי התובע מוותר על טענת פגם וכי התובע (הקונה) יפנה לבדיקה במכון מורשה טרם הקניה, אני קובעת כי הפיצוי המוסכם שנקבע בזכרון הדברים בשיעור של 35% משווי העסקה, אינו מהווה פיצוי סביר.

בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אני רואה לנכון להפחית הפיצוי המוסכם בהתחשב במכלול הנסיבות נשוא התיק ואני קובעת שהפיצוי המוסכם יפחת לכדי 20,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,000 ₪.