בית המשפט הדגיש כי אכן במקרה בו תובעת הנציגות בנושא הקשור לרכוש המשותף – יהיה בתביעה ובתוצאותיה כדי ליצור השתק עילה לגבי בעלי הדירות, ואולם אלה אינם פני הדברים כאשר מדובר בתביעה הנוגעת לכל דירה ודירה באופן פרטי.
לצד האמור, מציינת המבקשת כי למיטב ידיעתה טרם נפסקה הלכה בשאלה האם נציגות הבית המשותף רשאית לתבוע מכוח סעיף 69 לחוק המקרקעין סעד של פיצוי כספי בגין ירידת ערך לדירות פרטיות ובגין עוגמת נפש שנגרמו כתוצאה מליקוי ברכוש המשותף, במסגרת תביעה שעילתה ליקוי בנייה ברכוש המשותף, ללא צירוף בעלי הדירות כבעלי דין.
כן נטען כי פיצוי בגין עוגמת נפש הוא פיצוי אינדיבידואלי הנתבע בגין נזקים אישיים, בעוד שנציגות הבית המשותף היא גוף המייצג את הדיירים וברור כי אין לפסוק לזכותה פיצויים בגין עוגמת נפש.
...
לנוכח מכלול טעמים אלה, הגעתי למסקנה כי גם בהחלטת האסיפה הכללית לא היה כדי להסמיך את הנציגות (או את בני הזוג פינסון) לפעול בשמם של בעלי הדירות בעניינים החורגים מתיקון החיפוי החיצוני של הבניין, ולתבוע נזקים אישיים שנגרמו להם כדוגמת ירידת ערך לדירתם הפרטית או עוגמת נפש.
סיכומו של דבר, משהגעתי למסקנה כי במסגרת התביעה הקודמת לא הייתה הנציגות מוסמכת להעלות בשם בעלי הדירות טענות בגין ירידת ערך דירותיהם ועוגמת נפש שנגרמה להם ולתבוע בשמם סעדים בגין נזקים אלה, מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא כי לא חל מעשה בית דין המונע מבעלי הדירות לתבוע נזקים אלה במסגרת התביעה הנוכחית.
סוף דבר: הערעור נדחה.
