הפסיקה אף קובעת ביחס לתורת המקרוטראומה, כדלקמן[footnoteRef:1]: "תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק כאשר לא כלל ברשימת מחלות המיקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מיקצוע, ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל".
כן נקבע, כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה, הוא הוכחת הרכיב הבא[footnoteRef:2]: [1: עב"ל (ארצי) 57714-11-12 נח – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 22.12.2014).
]
אשר לאמות המידה להארכת המועד, נקבע כדלקמן[footnoteRef:10]: "... אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); היתנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים צבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. במסגרת שיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבותה של הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתמנע ממנו זכות התביעה בגינה". [10: עב"ל (ארצי) 22442-02-19 מאירוב – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 17.2.2020).
...
הנתבע טוען, כדלקמן:
דין התביעה להידחות על הסף מחמת שיהוי, היות שמכתב הדחיה נשלח לתובע בדואר רשום ביום 19.1.2021 לכתובת המעודכנת בטופס התביעה.
התביעה דינה להידחות גם לגופו של עניין, היות שלתובע לא אירעה פגיעה בעבודה וגם לא נגרמה לו מחלת מקצוע; אף לא התקיימו בעניינו התנאים העובדתיים ו/או הרפואיים להכרה בתביעה בעילת מחלת מקצוע; גם לא התמלאו בתובע התנאים להכיר בתביעתו כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, ולא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של תאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה; אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ככבאי ובין הפגיעה הנטענת, שנובעת ממצב תחלואתי טבעי ואינה קשורה לעבודת התובע; ולחילופין – השפעת תנאי העבודה הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
]
לסיכום – העדויות של התובע ושל העד מטעמו אמיר אינן מקובלות עלינו, והן גם לא נתמכו בראיות אובייקטיביות, באשר הן. פסיקת בית הדין הארצי קבעה בהקשר זה רק לאחרונה, בעניין חכם שם נידון עניינו של כבאי, כי "מהפסיקה עולה תמונה ברורה בנוגע לאמות המידה לבחינת מיקרוטראומה בכלל ובקרב כבאים בפרט, הדורשות בין היתר, את בחינת אופי העבודה, תדירות השריפות בהן נטל חלק ומשך התרגולים שביצע, כפי שאלו עולים מראיות אובייקטיביות, כדי לבסס תשתית מיקרוטראומטית"[footnoteRef:62].
מנגד, לא מצאנו בהסכמה שנתן הנתבע למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין בתביעה שניהל אמיר כנגד הנתבע, כדי ללמד דבר כלשהו.
]
סוף דבר
לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
