תביעת נכות כללית: סיווג כ"עקרת בית" לעומת "משתכרת

פס"ד זה עוסק בשאלת זכאות התובעת לקיצבת נכות כללית והאם יש לסווג את התובעת כמבוטחת משתכרת, או שמא יש לראותה כ"עקרת בית" לפי סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) לתקופה שמיום 01.09.2011.

לאור בדיקתה כעקרת בית נכה, קבעה הועדה כי התובעת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק בית ועל כן נדחתה תביעתה לתשלום דמי גמלת נכות כללית החל ממועד זה. התובעת הגישה תביעה זו לבית הדין בטענה כי לאור העסקתה אצל צדדי ג' הרי שהיא עונה להגדרת "מבוטחת משתכרת" ולא "עקרת בית". התביעה נשואת פס”ד זה הנה לשינוי הגדרתה, כך ששאלת גובה אחוזי נכותה ייקבע כ"נכה משתכרת" ולא כ"נכה עקרת בית".

עם זאת, שעורי הנכות הרפואית הנדרשים כתנאי סף ואופן קביעת הנכות התפקודית שונים כאשר מדובר ב"עקרת בית" לעומת "נכה מבוטחת – משתכרת.

...

סוף דבר: התביעה נדחית.

ולעניין הוצאות: אף שאין זו דרכו של בית הדין לחייב תובעים בהוצאות בשל תביעה מתחומי הביטחון הסוציאלי, בהתחשב מחד באורכו של ההליך ובסתירות התובעת, ומאידך – גם במצבה הכלכלי של התובעת, אני קובעת כי התובעת תשלם לנתבע סך שך 750 ₪ הוצאות.

הנתבע ישלם לכל אחד מצדדי ג' סך של 1,500 ₪ הוצאות.

לגישת התובעת פרשנות סבירה וראויה של החוק מחייבת את הקביעה שאילו במהלך 12 חודשים רצופים או 24 חודשים לא רצופים, קודם להגשת התביעה החוזרת, הוכרה היא כנכה בשיעור 100% במסלול של משתכרת, הרי שאין לראות בה כעקרת בית.

משמע - ככל שמתקיים אצל המבוטחת, שחדלה לעבוד או שאיננה עובדת, אחד משני התנאים דלעיל הרי שזכאותה לתשלום גמלת נכות כללית תבחן על פי סווגה "כנכה מבוטחת" (כמשתכרת) ולא "כעקרת בית". לסוגיית הסווג נודעת משמעות רבה המשליכה על קביעת הזכאות לקיצבת נכות כללית.

עם זאת, שעורי הנכות הרפואית הנדרשים כתנאי סף ואופן קביעת הנכות התפקודית שונים הם שעה שמדובר ב"עקרת בית" לעומת "נכה מבוטחת" (משתכרת): כך למשל קובעת תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית) תשמ"ד-1984 לעניין "רף הנכות" הרפואית המינימלי המזכה של "עקרת הבית": "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של50% לפחות". אשר לשעור הנכות התפקודית - הרי שסעיף 195 לחוק המגדיר "עקרת בית נכה" קובע כי על מנת שמבוטחת המסווגת "כעקרת בית" תחשב "נכה" באופן המזכה אותה בגימלה, צריך שייקבע לגביה כי כתוצאה מהליקוי (מהנכות הרפואית) אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי ב- 50% או יותר.

בעת שהגישה התובעת תביעה מחודשת שוב נקבעה לה נכות רפואית מזכה, אך היא נבדקה כ"עקרת בית" ולכן נקבעה לה דרגת אי כושר של 60% בלבד.

...

בשולי הדברים אעיר - כי מסקנה אחרת עלולה להביא לכך ששינוי הסוג, המשפיע באופן ניכר ולעיתים גם בלתי הפיך על זכויות המבוטחת לגמלת נכות כללית - יכול וינבע מכשל מקרי של המבוטחת להתמודד עם קביעה חד פעמית ולעיתים אף בעייתית של ועדה רפואית זו או אחרת בלא שחל שינוי משמעותי ביכולתה לשוב למעגל העבודה.

לסיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת.

ביום 31.5.20 היתקיים דיון בהוועדות חזותית, שבו הסכימו ב"כ הצדדים כי מדובר בתביעה כנגד ההחלטה של פקיד תביעות בעיניין מסלול בדיקת זכאות התובעת לקיצבת נכות כללית, כעקרת בית ולא כמשתכרת.

משמע, ככל שמתקיים אצל המבוטחת, שחדלה לעבוד או שאיננה עובדת, אחד משני התנאים דלעיל הרי שזכאותה לתשלום גמלת נכות כללית תבחן על פי סווגה "כנכה מבוטחת" (כמשתכרת) ולא "כעקרת בית". לסוגיית הסווג נודעת משמעות רבה המשליכה על קביעת הזכאות לקיצבת נכות כללית.

עם זאת, שעורי הנכות הרפואית הנדרשים כתנאי סף ואופן קביעת הנכות התפקודית שונים הם שעה שמדובר ב"עקרת בית" לעומת "נכה מבוטחת" (משתכרת): כך למשל קובעת תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית) תשמ"ד-1984 לעניין "רף הנכות" הרפואית המינימלי המזכה של "עקרת הבית": "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות". אשר לשעור הנכות התפקודית, הרי שסעיף 195 לחוק המגדיר "עקרת בית נכה" קובע כי על מנת שמבוטחת המסווגת "כעקרת בית" תחשב "נכה" באופן המזכה אותה בגימלה, צריך שייקבע לגביה כי כתוצאה מהליקוי (מהנכות הרפואית) אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי ב-50% או יותר.

במועד צימצום ההכנסות של המשיבה בשנת 1997, לא הייתה למשיבה נכות רפואית, ולכן יש לסווגה כ"עקרת בית נכה".

...

אשר לבדיקת התובעת על ידי ועדת אי כושר כ"משתכרת", אנו מקבלים את אמירת ב"כ הנתבע כי מדובר בטעות, ואין בכך כדי לקבוע את מעמדה של התובעת כמשתכרת – אם לפי העובדת מעמדה היה צריך להיות של עקרת בית.

המסקנה היא כי כאשר הפסקת העבודה נגרמה כתוצאה מאי כושרה של העובדת, אשר קיבלה גמולים על אבדן כושר העבודה, יש לראות את אותן תקופות כחלק מתקופת האכשרה.

בהתאם לכך, יש לבדוק את זכאותה לקצבת נכות לפי מסלול של "משתכרת" ולא "עקרת בית". לסיכום נוכח האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

לפנינו תביעת הגב' תמר אירום-חממי (להלן: "התובעת"), כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע" ו/או "המוסד"), אשר סיווג את התובעת כ"עקרת בית" ולא כ"עובדת עצמאית", לצורך זכאותה לקיצבת נכות כללית.

המחלוקת בתיק זה – האם בשנת 2013 הייתה התובעת במעמד "עקרת בית" או "משתכרת"? כלומר, האם כדין נבחנה זכאותה של התובעת לגימלת נכות כללית כ"עקרת בית", ולא כ"משתכרת" וזאת במסגרת תביעה שהתובעת הגישה במאי 2016.

לעומת זאת, אם יראו את התובעת כ"נכה" שאינה עקרת בית אלא כ"משתכרת", הרי שלא תחול עליה הוראת תקנה 3(א) לתקנות עקרת בית, ועניינה ייבחן על פי סעיף 208(א) לחוק.

...

לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי אין לראות בתובעת כמי שעבדה 12 חודשים רצופים או 24 חודשים (אף אם אינם רצופים) בתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע (לחודש מאי 2016).

סוף דבר: בהתאם לקביעתנו כי לא חל בתובעת הסייג האמור בפסקה (1) להגדרת "עקרת בית" בסעיף 195 לחוק, אנו סבורים כי יש לבחון את זכאותה לקצבת נכות על פי ראייתה של התובעת כ"עקרת בית".

נוכח כל האמור לעיל - אין אנו יכולים לקבל את התביעה, ועל כן, דין התביעה להידחות.

לעומת זאת, כדי להיות מוכרת כ"עקרת בית נכה", קובעת תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית) (להלן: "התקנות המיוחדות"), כי עקרת הבית צריכה לעבור סף רפואי בשיעור 50% לפחות, כתנאי לבדיקת אי-כושר לתפקד.

בעיניין פלונית משנת 2022 קבע בית הדין הארצי, כך (עב"ל (ארצי) 52257-09-20 המוסד לביטוח לאומי – פלונית (ניתן ביום 24.3.2022)): "במרוצת השנים בתי הדין לעבודה נדרשו רבות לשאלת המועד הקובע לעניין קביעת סיווגה של נכה כמשתכרת או כעקרת בית. בעיניין פלונית בית דין זה צטט את חוות דעתו של השופט עמירם רבינוביץ' בעב"ל (ארצי) 1131/04 המוסד לביטוח לאומי – ציפורה מלכי (16.5.05) (להלן – עניין מלכי) אשר קבע: "ככלל מעמדה של מבוטחת "נכה" או "עקרת בית נכה" אכן יקבע על פי מצבה העובדתי ביום הגשת התביעה למוסד.

עוד נפסק, כי קיימים פרמטרים המקימים "נסיבות מיוחדות", המצדיקות חריגה מבחינה רגילה של תביעת גמלה לנכות כללית, כך שסווג המבוטחת ייבחן שלא כעקרת בית, אלא כמבוטחת משתכרת, לפי מועד צימצום או הפסקת הכנסתה.

...

התשתית העובדתית – להלן עיקרי התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת: - ביום 6.3.2019 הגישה התובעת לנתבע, לראשונה, תביעה לנכות כללית; - באבחון רפואי מיום 2.5.2019 נקבעו לתובעת 10% אחוזי נכות; - ביום 7.5.2019 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לקצבת נכות כללית נדחתה מאחר שהיא לא עברה סף רפואי, בהתאם לסעיף 208(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"); - התובעת לא ערערה על החלטה זו והיא הפכה לחלוטה; - ביום 8.11.2021 הגישה התובעת תביעה חוזרת לקצבת נכות כללית; - ביום 3.2.2022 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה לקצבת נכות כללית, מאחר והיא (שוב) לא עברה סף רפואי, ומשעה שרופא מוסמך קבע לה 30% נכות רפואית; - ביום 25.5.2022 קבעה ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה בעקבות ערר שהגישה התובעת, כי לתובעת יש 41% נכות רפואית, החל מיום 8.8.2020 ואילך; - ביום 14.6.2022 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לקצבת נכות כללית נדחית, וזאת בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית), תשמ"ד-1984.

מנגד, אין בידינו לקבל את 'טענת הרצף' של התובעת, שהינה טענה חסרת ביסוס עובדתי, ולמעשה היא אף מנוגדת לחומר הראיות שהונח בפנינו.

מנגד, מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי בעת הגשת התביעה של התובעת לקצבת נכות כללית, ביום 8.11.2021 (שהינה נבדלת ונפרדת מהתביעה הקודמת לה, כאמור לעיל), התובעת כבר לא עבדה מזה למעלה משלוש שנים.

לסיכום – צדק הנתבע כאשר בחן את מעמדה של התובעת כ"עקרת בית", והחלטת הנתבע בדין יסודה.

לפיכך, דין התביעה להידחות.