תביעת נכות כללית - דחיית תביעה עקב הכנסות מעבודה

התביעה נדחתה מכיוון שהמערער לא עמד במבחן ההכנסות, שכן הכנסותיו מעבודה עלו על 60% מהשכר הממוצע במשק.

וכך נקבע: "222ג'(א) בסימן זה, "מבוטח בעל ותק"- מבוטח שהיה זכאי לקיצבה חודשית כאמור בסעיף 199(1) במשך תקופה של 12 החודשים הרצופים שקדמו בתכוף לפני שזכאותו לקיצבה כאמור חדלה בשל הכנסתו מעבודה או ממשלח יד. (ב) מבוטח בעל ותק זכאי לקיצבה חודשית לפי סימן זה, כל עוד יש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד. (ג) הקצבה למבוטח בעל ותק תשולם בסכום הנמוך מבין אלה: (1) הסכום המתקבל מניכוי של סך המכפלות של חלקי הכנסתו של המבוטח, הנקובים לגביו בטור א' של לוח ח'1, בשיעורים הנקובים לצידם בטור ב' מקיצבה חודשית מלאה, בצרוף תוספת התלויים החלה לגביו.

תוצאתה האבסורדית של קבלת טענות המערער תהיה, כי מי שנקבע כי איבד באופן זמני את כושר ההישתכרות שלו, עקב ליקוי רפואי, ושולמה לו עקב כך קצבת נכות כללית עבור אותה תקופה, ולאחר מכן הוטב מצבו הרפואי או אף הבריא, והכנסתו עלתה מעל 60% מהשכר הממוצע, יקבל קצבת עדוד לצורך הישתלבותו בשוק העבודה.

...

בהמשך דברי ההסבר נכתב כי "ליבת התיקון המוצע נוגעת ליצירת מנגנון חדש, אשר יבטיח כי נכה שכושרו להשתכר אבד או צומצם כאמור (בסעיף 195 - י"פ), ושיגדיל את הכנסתו מעבודה, תהא הכנסתו הכוללת (מעבודה ומקצבה גם יחד) גבוהה יותר, בכל מצב (ההדגשה שלי - י"פ). כלומר, התיקון לחוק לא בא לשנות מהגדרות "נכה" בפרק ביטוח נכות, ולא מצאנו כל בסיס לטענות המערער כי אין הכרח לעמוד, לצורך קבלת קצבת העידוד, בתנאי שהמבוטח איבד למעלה מ-50% מכושרו להשתכר, המנוי בסעיף 195 לחוק.

בנסיבות אלו, אין מנוס אלא לדחות את הערעור, ולאשר את פסק הדין האזורי מטעמיו.

סוף דבר - הערעור נדחה.

דיון והכרעה המסגרת המשפטית בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הסמכות לידון בערעורים על החלטות של ועדות לעררים לפי פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין לעבודה (בג"צ 7078/08 הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה, (לא פורסם, ניתן ביום 24/8/08).

בעקבות התביעה הנוספת, קבעה הועדה את הנכות המתאימה למערער במועד המאוחר בעשרות שנים לתקופה שנדונה בועדה הקודמת ואין בקביעתה כל היתערבות בקביעת ועדה קודמת.

בתקנות קיים מנגנון, המסדיר את אפשרות הבדיקה מחדש של שיעור הנכות, וזאת במסגרת הוראת תקנה 25 אשר קובעת כי: "עברו ששה חדשים מאז נקבע לאחרונה אחוז נכותו של נכה על פי תקנות אלה או תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), תשל"א-1971, רשאי הנכה לבקש קביעת אחוז נכות מחדש אם הביא אישור מרופא כי מצבו הרפואי הוחמר; הוראות תקנות אלה יחולו, בשינויים המחוייבים, לרבות תשלום למוסד בשל הוצאותיו כפי שיקבע". הוראה דומה במהותה קיימת בענף נכות כללית במסגרת תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח נכות)(בדיקה מחדש ותביעה חדשה), תשס"א – 2000, אשר קובעת, כי מי שנדחתה תביעתו לקיצבת נכות כללית עקב אחוזי נכות נמוכים (או דרגת אי כושר נמוכה) רשאי להגיש תביעה חוזרת בחלוף שישה חודשים.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, ואפרט להלן.

לסיכום, מקום בו המערער הגיש תביעה חוזרת והעמיד עצמו לבדיקה רפואית מחודשת, על הוועדה לדון במצבו הרפואי על פי שיקול דעתה ולהעריך את הנכות בהתאם למצבו בעת הבדיקה.

סוף דבר הערעור נדחה.

התובע, יליד 9/3/49, הגיש תביעה לקיצבת נכות כללית לנתבע ביום 19/1/16.

התובע הגיש תביעה קודמת לנכות ונקבעה לו דרגת אי כושר של 100%, אך הזכאות הופסקה עקב הכנסות.

בעת הגשת התביעה מיום 19/1/16 השיב הנתבע כי התביעה נדחית מאחר שהתובע אינו מבוטח בביטוח נכות הואיל והגיע לגיל פרישה (החלטה מיום 28/1/16, שכנגדה הוגשה התביעה לבית הדין).

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם יש לבחון את מעמדו של התובע כ"מבוטח" בעת הגשת התביעה לקיצבת נכות, קרי נכון ליום 19.1.16 (אז היה פחות מגיל פרישה, 67), או שמא, כטענת הנתבע, בתום 90 ימים שבהם הופחתו הכנסותיו (בעצם לא עבד) - קרי ביום 31.3.16, אז הוא היה מעל גיל הפרישה.

...

בעת הגשת התביעה מיום 19/1/16 השיב הנתבע כי התביעה נדחית מאחר שהתובע אינו מבוטח בביטוח נכות הואיל והגיע לגיל פרישה (החלטה מיום 28/1/16, שכנגדה הוגשה התביעה לבית הדין).

לסיכום: נוכח האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את תביעת התובע.

ביום 12.3.2018 הגיש התובע תביעה נוספת לגימלת הבטחת הכנסה בשל עבודות שירות שביצע.

הנתבע בחן את המסמכים והודיע כי לשיטתו יש לדחות את טענות התובע מחמת היתיישנות וכפל תביעות לנוכח ההליך הנוסף.

ככל שהתובע טוען למצב רפואי קשה המונע ממנו התייצבות בלישכת שירות התעסוקה, אזי היה עליו להגיש תביעה בנכות כללית ולהתייצב לועדות שנקבעו לו, על מנת שיקבע שיעור נכותו.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת התובע, יש לקבל את התביעה.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל התביעה נדחית.

בדיון מיום 11/04/2022, התובע העלה טענות רבות הנוגעות לענפי ביטוח שונים (אזרח ותיק, השלמת הכנסה, נפגעי עבודה ונכות כללית), וכן הודיע כי הוא מסכים להמלצת בית הדין לפיה יפנה ללשכה לסיוע משפטי.

בהתאם לתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969, "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר.". תובענה זו הוגשה ביום 20/02/2022, כנגד מכתב דחייה מיום 09/05/2017, כך שהמועד להגשתה חלף מזה שנים ואין בטענות התובע כדי להסביר את האיחור הניכר והעמוק בהגשת התביעה.

למען הסר ספק – גם אם התובע היה מוכיח כי נענה לפניות הנתבע להמצאת אותו מיסמך במועד כלשהוא, הרי עדיין דין תביעתו להדחות בשל היתיישנות, משלא הגישה במועד שנקבע לכך בדין, ומשאין בטענותיו טעם כלשהוא המצדיק הארכת המועד להגשת התובענה, ומשאף התביעה הוגשה לאחר שהגיע לגיל פרישה ואינו עונה יותר על הגדרת "מבוטח" שבסעיף 195 לחוק, בכל הנוגע לביטוח בענף נכות כללית.

...

כך שאין לבית דין זה סמכות עניינית לדון בטענות התובע בעניין זה, ומכאן דינן להידחות.

בדיון מיום 03/10/2022, התובע ובנו התייחסו לסוגיית האיחור בהגשת התביעה דנן כנגד מכתב הדחייה מיום 09/05/2017, כשהתובע טען "אני חיכיתי ומותר לי לחכות עם זה, וביטוח לאומי היה צריך להגיד לי". (ש'1-2 בעמ' 7 לפרוטוקול), ואילו בנו מסר "לכל אחד מאיתנו יש משפחה וילדים ויש סידורים" (ש' 25 בעמ' 6 לפרוטוקול) – דין הטענות הנ"ל להידחות.

למען הסר ספק – גם אם התובע היה מוכיח כי נענה לפניות הנתבע להמצאת אותו מסמך במועד כלשהו, הרי עדיין דין תביעתו להידחות בשל התיישנות, משלא הגישה במועד שנקבע לכך בדין, ומשאין בטענותיו טעם כלשהו המצדיק הארכת המועד להגשת התובענה, ומשאף התביעה הוגשה לאחר שהגיע לגיל פרישה ואינו עונה יותר על הגדרת "מבוטח" שבסעיף 195 לחוק, בכל הנוגע לביטוח בענף נכות כללית.

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.