תביעת נכות כללית לאחר גיל 18

ביום 25.11.13 הגישה התובעת תביעה לקיצבת נכות כללית - לאחר הגיעה לגיל פרישה – אשר נדחתה על ידי הנתבע בהחלטתו מיום 23.12.13, שהנה ההחלטה נשוא הליך זה. גיל הפרישה של התובעת בהתאם לתאריך לידתה הוא 62 שנים.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 195 לחוק מפנה לסעיף 238 המגדיר "עקרת בית" כ- "אישה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית". תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית), תשמ"ד-1984 קובעת כי- "בכפוף לאמור בתקנות אלה, הוראות פרק ו'2 לחוק והתקנות שהותקנו מכוחן יחולו על עקרת בית נכה, בשינויים המחויבים". על פי סעיף 195 לחוק, "מבוטח" הוא – "תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה". על פי סעיף 1 לחוק "גיל הפרישה" הוא- " הגיל הקבוע לגבר ולאישה, בהתאם לחודש לידתם, בחלק א' בלוח א'1". מהאמור לעיל, בשים לתאריך הלידה של התובעת, הרי שגיל הפרישה עומד על 62 שנים והתובעת מבוטחת בביטוח נכות כללית עד לגיל זה. כמו כן, לאור האמור בסעיף 245(א)(2) לחוק, נכון להיום, התובעת זכאית לקיצבת זקנה בהגיעה לגיל 68 שנים ו – 8 חודשים.

...

האבחנה הנה פרי חקיקה מפורשת, משיקולים שונים שלא מצאנו מקום להתערב בהם.

בשים לב לטענתה של התובעת, שבנו ועיינו הן בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון-גמלת ניידות) התשס"ז-2007 והן בסעיף 406 לחוק ולא מצאנו שהם רלוונטיים לענייננו ואיננו סבורים שיש בהם כדי לסייע לתובעת.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע בסעיף 30 לפסק הדין :"ברם, כי אין וודאות כי קיצבאות אלו אכן ישולמו לתובע ולפיכ, אין לנכות סכום זה מן הפצוי , אלא יש להורות על "הקפאתו" עד לאחר הגעת המערער לגיל 18 ומיצוי זכויותיו מול המל"ל" בהמשך , בסעיף 31 לפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי :"ככל שתביעתו של התובע למל"ל בגין נכות כללית ושירותים מיוחדים לא תאושר , יהא על המשיבים לשלם לו סכום של 101,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעןר 13% + מע"מ. ככל שהתביעה תוכר ותאושר לו קצבה נמוכה מהאמור לעיל , יש לעשות את ההתאמות הדרושות בהתאם למפורט ואת היתרה יהא על המשיבים לשלם בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק." על פסק דינו של בית המשפט הגיש המנוח בקשת ערעור לבית המשפט העליון (ברע"א 4619/18 ).

...

כמו כן יש להתאים את הניכויים בהתאם למה שהוכר עבור המנוח במל"ל. התוצאה היא כי יש לגרוע את ניכוי קיבצת השירותים המיוחדים, קיצבה שלא אושרה כלל.

בנוסף, תשלם הנתבעת את אגרת התביעה ששולמה עם פתיחת ההליך.

תביעתו לקיצבת נכות, אשר הוגשה לאחר חזרתו לישראל, נדחתה, מהטעם שלא היה תושב ישראל בהגיעו לגיל 18.

מכאן, שכוונת המחוקק בתיקון הסעיף והוספת החלופה הייתה, לאפשר גם למבוטחים, אשר עזבו את הארץ בהיותם קטינים ושבו לאחר גיל 18, לקבל קצבת נכות.

לאור הוראות החוק, היה צריך, עוד בהיותו הארץ להיות מבוטח בביטוח הלאומי, כמי שעומד בפני עצמו [בשונה מקטין]; ב. לא יהיה זה למותר לציון (מתוך העובדות המוסכמות) שבתקופה בה שהה התובע בחו"ל עבד כ-6 שנים כנהג משאית, כ-40 שעות בשבוע, והפסיק לעבוד, בשל מצבו הרפואי, רק בחודש 5/07 – בזמן שהתגורר בחו"ל (ר' סעיף ג לטופס התביעה לקיצבת נכות כללית, צורף לכתב ההגנה).

...

לכן, סבורים אנו, שהחלופה שלישית שהוספה מכוונת למי שיצא את הארץ בהיותו קטין, דוקא, שכן רק לגביו ניתן לנקוט לשון "ליקוי" ואין מקום לבחון את כושרו להשתכר.

סוף דבר: בדין דחה הנתבע את תביעת התובע לקצבת נכות כללית.

על כן דין התביעה להדחות והיא נדחית בזאת.

בפועל התובע עזב את הארץ עוד בשנת 1979, בהיותו קטין, הגיע לארץ בחודש 3/1991 לאחר הגיעו לגיל 18, ואז הוגשה עבורו התביעה לנכות כללית, והנתבע ראה בו כתושב קטין חוזר.

דיון והכרעה: סעיפי החוק הרלוואנטיים לענייננו, הנם: סעיף 195 וסעיף 324 לחוק, שזו לשונם: סעיף 195 לחוק: " "מבוטח" - תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה" על מנת להיות נכה הזכאי לגמלה, צריך להיות קודם כל מבוטח, ובנוסף לכך לעמוד בתנאי סף של אחוזי נכות רפואיים ודרגת אי כושר, כפי שנקבעו בחוק ובתקנות.

...

מכל מקום, אין לכך נפקות, שכן ממכלול הראיות בתיק עולה, שאין בכוונת התובע לשוב ארצה ולהשתקע בה. גם אם התובע היה מאושפז תקופה קצרה בסוף שנת 2008, הרי ממסמכים רפואיים מתחילת שנת 2009 עולה, שמצבו התייצב והוא מתפקד באותה רמת תפקוד, כפי שתיפקד לפני האישפוז.

מאחר והגענו למסקנה, כי התובע איננו "תושב ישראל", הרי אין צורך כי נדון בשאלה - האם היה מקום להמשיך ולשלם לו את קצבת הנכות, למרות שהותו בחו"ל, שכן סעיף 324 לחוק מדבר ב"תושב ישראל" המצוי בחו"ל, ולא במי שאינו תושב ישראל.

לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה, והתובע אינו זכאי לגימלת נכות כללית, מהמועד בו הופסק תשלומה בחודש 5/2009.

סעיף 2(א) לחוזר מתייחס לסיטואציה של "קצבת ילד נכה הופסקה רק בשל הגיעו לגיל 18 + 90 יום... האח מקבל קצבת נכות ו/או שירותים מיוחדים ו/או ניידות לאחר גיל 18 ו-90 יום". עם זאת, נשוב ונזכיר כי אושרי מעולם לא קיבל קצבת ילד נכה, וגם תביעה לקיצבת נכות כללית הוגשה לראשונה בשנת 2020, בהיותו בן 27.

...

ראו גם בסיכומי התגובה של הנתבע[footnoteRef:53]: "... (ש)עד ליום זה, ולאחר למעלה מ-4 שנים, התובעים לא המציאו שום מסמך רפואי ביחס למצבו הרפואי של מתנאל בין השנים 2019-2017, טרם גיוסו לצה"ל, המעיד על התקפים באותה תקופה. המסקנה המתבקשת היא שלא היו (ה)תקפים". [53: ראו סיכומי התגובה של הנתבע מיום 23.11.2023, סעיף 14.

] לסיכום עד כה – אנו דוחים את כלל טענות התובעים ובכל הקשור למתנאל.

סוף דבר לסיכום – טענותיהם של התובעים ביחס לאושרי, אלרואי ו-מתנאל דינן להידחות במלואן – דחינו את טענות התובעים ביחס לאושרי, בעיקר משעה שאושרי מעולם לא קיבל קצבת ילד נכה, ולא ניתן כיום ואף אין הצדקה להעניק לו גמלה רטרואקטיבית, שנים רבות אחורה; דחינו גם את הטענות ביחס לאלרואי, היות שטענות התובעים ביחס אליו התרכזו במכתב אחד בלבד משנת 2019, וכאשר הטענות הועלו לראשונה בשיהוי ניכר ורב ובשלהי שנת 2022; ולבסוף, אנו דוחים גם את טענות התובעים לגבי מתנאל.