תביעת נכה בגין דו"חות חניה רשלניים

עניינה של התביעה היא בהתנהלות הנתבעת, לשיטת התובע, בחוסר תום לב, זדונית או למצער, רשלנית, כלפי התובע – עת ניהלה מולו הליכים רבים, בגין דו"חות חניה שלטענתו, נרשמו כנגדו שלא כדין.

גם אם הנתבעת פעלה בנגוד להסכם הפשרה, דהיינו הגישה דוחות בגין חניה על המדרכה שעה שזו אינה מפרה את הוראות סעיפים 2 (א) (3) ו – (4) לחוק חניית נכים, הרי שפעלה כדין.

...

משלא הוכח בגין מה שולם שכ"ט לעו"ד רועי שחר, ומשהפעולות המפורטות לעיל, בגינן שולם שכר הטרחה, לא מקימות לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת-דין העתירה בגינן להידחות.

משהנתבעת נשאה אף היא בהוצאות בגין מומחים מטעמה, וכן בחלקה בשכרו של דר' גרופר, ומשנקבע כי לא הוכח קשר בין הנכות הלבבית לבין האירועים נשוא התובענה, ומשנקבע כי לא הוכח כי הנכות שנקבעה ע"י המומחה נגרמה, כולה או חלקה, בגין אותו הליך בגינו היא חבה כלפיו- דין העתירה להחזר הוצאות אלה, להידחות.

משהפיצוי שנפסק לתובע נמוך באופן משמעותי מהפיצוי לו עתר- שכן רובן המכריע של טענותיו נדחו, משהתובע הגיש תביעה בהיקף כה רחב כפי שעולה מתיק ביהמ"ש ובהתחשב בהוצאות המרובות שנגרמו לנתבעת- איני סבור כי נכון יהיה לפסוק לתובע פיצוי בגין החזר ההוצאות הנ"ל. סוף דבר לפיכך, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 10,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% ובתוספת אגרת בית משפט.

גב' גוזלן נוהגת מזה כ – 25 שנים ומעולם לא חנתה בחניית נכים ומעולם לא קיבלה דו"ח בגין חנייה בחניית נכים, וגם במקרה דנן לא עלה בדעתה כלל להחנות את הרכב בחניית נכים, ולתפוס מקום חנייה המיועד לאדם עם מוגבלויות.

האם הדו"ח נשוא התביעה היה מוצדק אם לאו רבות הכביר הנתבע בנוגע להתנהגותה הנורמאטיבית של אישתו בארוע בו נרשם לה דו"ח, ורבות הכביר בהתנהגותה של התובעת בארוע הנ"ל, היתנהגות שכונתה על ידו - היתנהגות רשלנית; לא סבירה; לא מקצועית; חסרת שיקול דעת באופן קצוני; חסרת אחריות; חסרת הגינות; חסרת תום לב; חסרת זהירות ; חסרת שום רגישות והגינות; הפעילה שיקול דעת באופן פסול ביותר; פעלה בחוסר שיקול דעת; פעלה באופן לא רציני (ראה סעיפים 1, 14, 17, 26, 44, 51, 63, 69, 77, 88, 132, 138 לסיכומי הנתבע).

...

לסיכום מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת 33,000 ₪.

מאחר והתביעה נוהלה עד תומה, ביחסים שבין התובעת לנתבע, הוגשו תצהירים והתקיימו שני מועדי הוכחות, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 9,360 ₪.

טענות הסף שמעלה הנתבעת מתקבלות בחלקן דין התביעה להמחק חלקית, בהעדר סמכות עניינית של בית משפט לתביעות קטנות לידון בשניים מתוך שלושה סעדים אותם ביקש התובע, ואלו הם השניים: הצבה מחדש של תמרור חניה מיוחד שהוסר עבור רכב נכה, וכן צו עשה של היתנצלות.

יצוין כי השאלה העקרונית האם ניתן לתבוע מהנתבעת, בהליך אזרחי, הוצאות בגין רשלנות במתן דו"חות חניה, נדונה וקיבלה מענה חיובי בפס"ד בת"ק (קטנות ירושלים) 2580/06 ניצן יורם נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו, 4.9.2006), והניתוח המשפטי שנעשה באותו פס"ד מקובל עליי.

...

ציינתי בהחלטה שאני מאפשר לתובע זמן רב להגשת תשובתו גם מאחר שאני סבור שראוי בנסיבות שהוא יקבל ייעוץ ו/או ייצוג של עו"ד, ואם הוא מתקשה כלכלית ביכולתו לפנות בהקדם לגורמים בישראל המעניקים סיוע משפטי חינם למעוטי יכולת, דוגמת הלשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים ודוגמת פרויקט "שכר מצווה" של לשכת עורכי הדין.

· ביום 13.9.2023 הוגשה "תגובת התובע על החלטה 10/9/23". בתגובה זו חזר למעשה התובע על דברים שכבר אמר במסמכיו הקודמים הנ"ל, והוא בחר להסתייג מהמלצתי לו לפנות לקבלת ייצוג משפטי וחזר ביקש לקבוע דיון בתיק זה. דיון והכרעה בראשית הדברים אציין, כי ניכר שהתובע בחר במודע בסופו של דבר להימנע מלפנות בעצמו וישירות לגורמים המעניקים סיוע משפטי, חרף המלצתי, ולכן איני מוצא להכריע כעת וכך, מה גם שהתובע התייחס לטענות הנתבעת גופן, בדרכו.

טענות הסף שמעלה הנתבעת מתקבלות בחלקן דין התביעה להימחק חלקית, בהיעדר סמכות עניינית של בית משפט לתביעות קטנות לדון בשניים מתוך שלושה סעדים אותם ביקש התובע, ואלו הם השניים: הצבה מחדש של תמרור חניה מיוחד שהוסר עבור רכב נכה, וכן צו עשה של התנצלות.

אני קובע בפניי דיון ביום 5.12.2023 בשעה 14:00 (בסעד הפיצוי הכספי בלבד).

בכתב התביעה הפנה לפסקי דין שניתנו בעיניינו ובמסגרתם נפסק לו פיצוי בגין מתן דו"חות בנגוד לחוק חניית נכים: א) ת"ק 37236-04-18.

עוד נקבע בסעיף 12: "...כי התובע לא הציג בפניי, ובודאי שלא הוכיח, קיומו של נזק כלשהוא. משאנו עוסקים בתביעה שעניינה רשלנות, הרי שהיה על התובע להצביע על נזקים שנגרמו לו עקב היתנהלות הערייה. לא התרשמתי שאכן היו נזקים מהותיים שנגרמו לתובע בעטיים של הדוחות, אשר כאמור בוטלו זה מכבר". בית משפט ציין כי נראה שמקור התקלה נעוץ בכך ש-3 כלי רכב שונים רשומים על זכאות תג נכה של אם התובע.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

ב) על בסיס מכלול החומר שהונח בפני בית משפט קמא בהחלט ניתן היה להגיע למסקנה ולפיה נכון למועד מתן הדו"חות, לפי המידע שהיה בעירייה, לא היה היתר לרכב המדובר לנסוע בנת"צ. לפיכך, ניתנו הדו"חות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפניי תביעה אותה הגישו התובעים (בני זוג) נגד עריית אור יהודה (להלן: "העיריה") שעניינה פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם, לטענתם, בעקבות היתנהלות העיריה עקב דו"ח חניה שהוטל שלא כדין.

עיקר טענות התובעים בכתב התביעה לטענת התובע, פנסיונר ובעל תו נכה, ביום 10.5.22 נהג ברכבו וחנה בחניית "פנגו" באחת מרחובות העיר אור יהודה כאשר תו חניית רכב נכה הוצמד לשמשת הרכב.

למעשה, התובע לא חלק על כך שרכבו חנה במועד ובמקום המצוינים בהודעת הקנס וכי מדובר בתחנת מוניות, אך טען כי הערייה התרשלה בכך שתחום תחנת המוניות לא היה מתומרר כנדרש לצורך מתן תוקף לאיסור החוקי לחנות במקום.

...

לטענת התובעים, לאור התנהלות העירייה ומתן דו"ח החניה שניתן שלא כדין, יש לקבל את התביעה ולפסוק להם פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 75,000 ₪.

סיכום: לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ודינה להידחות.

אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ - סכום שישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

שקלתי שמא לחייב את התובעים בסכום גבוה יותר, כפי שמן הראוי היה לעשות, אך בסופו של דבר החלטתי כפי שהחלטתי וזאת, בעיקר, לפנים משורת הדין נוכח מצבם הרפואי.