תביעת ניצולי שואה לביטול שלילת הבטחת הכנסה

ב"כ הנתבע הבהיר בכתב ההגנה כי חוב גמלת יתר של התובע, כמו גם חוב גמלת היתר של רעייתו (התובעת), בוטלו בהחלטת הועדה לביטול חובות, ועל כן לא נותרה עילת תביעה לעניין זה. התובע הוכר כזכאי לקיצבת זקנה מאז יוני 2006, וכן אושרה תביעתו להבטחת הכנסה.

על כן נשללה זכאותו להבטחת הכנסה רטרואקטיבית, מינואר 2015.

. החוק הסמיך את השר, בין היתר, לקבוע הוראות מיוחדות ומשלימות בדבר חישוב ההכנסה לענין חוק זה. לעמדת התובעים אין להביא בחשבון את הקצבה שמקבל התובע לפי חוק הטבות לניצולי שואה כ"הכנסה", והם מפנים לתקנה 17(12) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982, שלפיה "תשלומים שאינם נחשבים כהכנסה" הם בין היתר: "תשלום לפי ההסכם מיום 9 באוקטובר 1992 שנחתם בידי שר האוצר הפדראלי של גרמניה ובידי ועדת התביעות החומריות של יהודים נגד גרמניה". חוק הטבות לניצולי השואה קובע: "8א. (א) קצבה חודשית לפי ההסכם עם גרמניה ומענק שנתי

...

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה עקב התיישנות, ככל שהיא נוגעת לעניין שיעור הבטחת הכנסה של בני הזוג.

לסיכום נוכח האמור לעיל, דין תביעת התובעים לגמלת הבטחת הכנסה להידחות.

אין לפרש את הוראות החוק באופן שמפלה בין ניצולי השואה, ובכך גורמת לפגיעה בזכותם לשוויון ולכבוד, ודאי כאשר על פני הדברים אין הצדקה או הנמקה ברורה להבחנה זו. נוכח האמור אנו סבורים כי יש לקבל את תביעת התובעים כך שאין לראות בגמלה שמקבל התובע במסגרת חוק הטבות לניצולי שואה "הכנסה" לצורך חוק הבטחת הכנסה.

_________________ __________________ גבריאל נבו, נציג עובדים צביה דגני, נציגת מעסיקים לסיכום: הוחלט בדעת הרוב של נציגי ציבור מר גבריאל נבו וגב' צביה דגני לקבל את תביעת התובעים לגמלת הבטחת הכנסה.

התובע, מר בוריס קיומוב, הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 16.9.19, על פיה נדחתה בקשתו לאישור המשך קבלת הטבות נילוות למקבל השלמת הכנסה, חרף שלילת זכאותו להשלמת הכנסה עקב העובדה שבהגיעו לגיל 80, החלה להשתלם לו תוספת לקיצבת האזרח הוותיק לפי סעיף 247א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, בסך 137.20 ₪.

ועוד להשלמת התמונה - ביום 14.6.20 החליטה המינהלת על ביטול האפשרות שמי שנשללה ממנו גמלת השלמת הכנסה, ימשיך להימנות עם רשימת מקבלי השלמת הכנסה.

עמדת התובע התובע טוען כי על רקע הסדרים חקיקתיים שנקבעו בסעיף 13(ה)(1)(ב) לחוק ההטבות לניצולי שואה, תשנ"ח-2008, בתיקון 187 לחוק הביטוח הלאומי ובתיקון 200 לחוק הביטוח הלאומי (שייסקרו להלן), ושעל פיהם קבע המחוקק הוראות בדבר שימור זכאותם להטבות נילוות של מי שזכאותם להבטחת הכנסה נשללה עקב קביעת זכאות חדשה, יש לפרש את העדרה של הוראת חקיקה מפורשת, המשמרת זכאותם של מי שעקב הגיעו לגיל 80 נשללת ממנו הזכאות להשלמת הכנסה, כלאקונה, ויש לקבוע כי הניסיון של הנתבע בחוזר לקבוע הסדר שימלא את הלקונה, נגוע בשרירות, באי סבירות קיצונית ובהפלייה.

...

בית המשפט הגיע למסקנה שמדובר בהסדר חסר, שמקורה בתקלה חקיקתית שמקורה בחוסר תשומת לב, בהיעדר כל טעם סביר להבחנה בין שני ערוצי התקשורת, לעניין סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

היחלצותו של הנתבע במסגרת החוזר למתן מענה מסויים לפתרון הקושי שנוצר עקב שלילת זכאות להבטחת הכנסה עקב הגעה לגיל 80, אין בו די כדי לבסס מסקנה שלפנינו הסדר חסר.

התוצאה התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

העובדה שהמחוקק בחר במפורש לבטל את ההבחנה בין הקיצבאות השונות המשולמות לניצולי שואה בנוגע לזכאות לגימלת הסיעוד, ולא עשה כן בנוגע לגימלת הבטחת הכנסה, מעידה על כך שהמחוקק היה ער לשוני הקיים ובחר במודע ובכוונה שלא לבטל הבחנה זו גם בנוגע לגימלת הבטחת הכנסה.

להלן יובאו, בתמצית, עיקריה – מכוח חוק הנר"נ, אשר בא להסדיר את מתן הפיצויים והתגמולים לקבוצת ניצולי השואה שעלו לישראל עד לחודש אוקטובר 1953 ומדינת ישראל וויתרה בשמם על תביעת פיצויים מגרמניה, מוענקים שני סוגי תגמולים: תגמול בסיסי לפי סעיף 4 לחוק הנר"נ המשולם בהתאם לדרגת נכות, ותגמול נוסף ברובד סוצאלי לפי סעיפים 4א ו- 4ג1 לחוק הנר"נ ("תגמול מוגדל לפי הכנסה") המשולם למיעוטי הכנסה בהתאם לדרגת נכותם ובנכוי הכנסה אחרת מכל מקור שהוא, לרבות מהמוסד; ככלל, מנגנון התגמול המוגדל הוא מנגנון ברובד סוצאלי הדומה למנגנון של הבטחת הכנסה, כלומר הוא למעשה משלים את כלל הכנסותיו של הזכאי עד לסף ההכנסה הקבוע בחוק; לקיצבה תלת-חודשית מכוח הסכם 1992 זכאים בעיקר ניצולי שואה שלא זכו לקבל פיצוי מכוח החוק הפדראלי הגרמני או מכוח חוק הנר"נ הישראלי.

לפיכך אנו קובעים כי הוא אינו זכאי לקיצבת הבטחת הכנסה נוסף על זכאותו לגימלה חודשית ממשרד האוצר, לפי סעיף 3 לחוק ההטבות ול"תגמול מוגדל לפי הכנסה", בהתאם לסעיף 4א לחוק הנר"נ. להשלמת התמונה נציין כי בהיתחשב בגימלה לה זכאי מר נולמן מכוח חוק ההטבות, זכאותה של גב' נולמן לקיצבת הבטחת הכנסה נשללה גם היא כדין.

...

באשר לזכאות המשיבים להטבות הנלוות מכוח חוק הבטחת הכנסה, מקובלת עלינו טענת המוסד לפיה גם לעניין ההטבות הנלוות ששולמו לזכאים מכוח חוק הבטחת הכנסה – ניתן מענה במסגרת התכנית הלאומית וחוק ההטבות.

אשר על כן, אנו סבורים כי ההסדר החדש מיטיב עם מר נולמן, ואינו מקפח את זכויותיו.

כללם של דברים - דין הערעור להתקבל, ואנו מורים על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בב"ל 25921-10-16.

באשר להפחתת הכנסות, הצ"ח לתיקון מספר 5 הציעה במפורש את הפחתת קצבת קרן סעיף 2 כך: "לפיכך, ולנוכח נרדפותם המובהקת של ניצולי שואה כאמור, מוצע בפרק ב' להצעת החוק להשוות את זכויותיהם של ניצולי שואה אלה לזכויותיהם של ניצולי שואה שהוכרו לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. כמו כן מוצע, כי מהתגמול שישולם לניצולי שואה שיוכרו לפי פרק זה יופחת סכום הקצבה החודשית המשולמת על ידי ועידת התביעות לפי ההסכם עם גרמניה, באופן שתשולם השלמה עד לגובה התגמול שנקבע לניצול השואה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים." ולפיכך נקבע בסעיף 3(ג) לחוק ההטבות כך: "(ג) מי שהוכר לפי סעיף זה כזכאי לתגמולים ולהטבות והוא מקבל קצבה חודשית לפי ההסכם עם גרמניה ... ישולמו לו התגמולים האמורים בנכוי סכום השווה לסכום הקצבה האמורה..." [להלן: סעיף 3(ג)].

וכך גם נקבע בהוראת המעבר, התחילה והתחולה שבסעיף 13 (ה) (1) לתיקון מספר 5 כדלקמן: "... יראו את מי ... (ש)שולמה לו ערב יום התחילה גמלת הבטחת הכנסה, כאילו מתקיימות לגביו הוראות סעיפים 4א או 4ג1 לחוק נכי רדיפות הנאצים, לפי דרגת נכותו, בלא צורך בהגשת בקשה, ...יהיה זכאי אדם כאמור, במקום גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לו, לתגמולים כאמור באותם סעיפים, ואולם –

ומבהיר נציג אגף התקציבים, רותם פאר: "שר האוצר תומך במתן הקלות בנושא ביטול קזוז בקרן סעיף 2." והיועצת המשפטית של הועדה, עו"ד ענת מימון, מציגה את התיקון ומסבירה: "למעשה סעיף 3(ג) שקובע את הוראת הנכוי כיום אנחנו מחריגים בסופו ואומרים, שניצולי שואה שזכאים לפי סעיף 4א שזה ניצול שנקרא פעם נצרך, מי שבאמת יש לו מעל 50% נכות, ואין לו הכנסה נוספת... הוראת הנכוי לגביהם לא תחול, והם יוכלו לקבל במקביל את שתי הקיצבאות, הכנסות." (עמוד 7 לפרוטוקול ועדת העבודה והרווחה, ההדגשה הוספה – ע' ר').

דרך החישוב של הרשות ותמצית המחלוקת משפנתה המערערת לרשות לקבלת "תגמול מוגדל לפי הכנסה" לפי סעיף 4א לחוק נכי הרדיפות נענתה בשלילה וזאת בהתבסס על חישוב, שהוצג במכתב הדחייה מיום 17.9.2020.

...

במכתב הדחייה של הרשות נכתב, כי "תגמול מוגדל לפי הכנסה בניכוי הכנסותייך, כמפורט להלן, קטן מסכום התגמול ע"פ דרגת נכותך, לפיכך החלטתי לדחות בקשתך ולהמשיך לשלם לך תגמול לפי דרגת נכותך בלבד, הכולל את הקצבה המשולמת לך מוועידת התביעות." אין מחלוקת כי סך הכנסותיה של המערערת (קצבת שארים – 2,369, פנסיית שארים – 314 ₪, תגמולים מחו"ל – 4,014 ₪) עומד על 6,679 ₪ כאשר בסך זה לא נכללת קצבת קרן סעיף 2.

בשלב הראשון מבחן ההפרש בין "תגמול לפי הכנסה" (10,382 ₪) בניכוי "ההכנסה הנוספת" (6,697 ₪) והתוצאה היא 3,685 ₪, עליו אין מחלוקת בין המערערת לבין הרשות, כאשר אין ספק שהרשות לא הביאה בחשבון "ההכנסה הנוספת" את קצבת קרן סעיף 2.

סוף דבר לו דעתי תשמע, כי אז יתקבל הערעור.

היות ושעריה של רומניה ננעלו בתחילת שנות החמישים, נותרה קבוצה לא מבוטלת של ניצולי שואה שהגיעו לישראל לאחר יום 1.10.53 ולכן אינם זכאים להכרה על פי החוק הראשי-חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957 (חוק הנר"ן).

דברי ההסבר לתיקון מס' 2 לחוק ההטבות נמצא בהצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תקוני חקיקה), התשס"ח-2008, (ה"ח הממשלה התשס"ח מס' 358 עמ' 346).

יש לומר כי לא רק בעיניין אלחסוב או בעיניין הרשקו נעשה שימוש ב"תנאים" כדי לבסס זכאות בעבור ניצולי שואה ונפנה בעיניין זה לפסק הדין בעיניין ו"ע (ת"א) 255/08 ג'וליה טייר ואח' נגד הרשות המוסמכת הדן בזכאות יהודי לוב להכרה על פי החוק הראשי שם הכשירה הועדה את הדרך למאות ואולי אלפי ניצולים שתביעותיהם היו בעלות סיכוי נמוך להיתקבל כאשר קבעה כי בריחתם של יהודי לוב מבתיהם (לרוב מפחד הפצצות אוויריות של בנות הברית) יכולה "בנסיבות מסוימות" להחשב כבריחה מפחד הגרמנים כאשר "נסיבות מיוחדות" יצרו "מתח מרבי וקיצוני". לא נרחיב ברם אותן נסיבות שיצרו "מתח מרבי וקיצוני בלוב" אינן פחותות בעוצמתן ובהיקפן מאלה שהיו קיימות ברומניה שם הוטל עוצר יום יומי לאחר שלילת זכויות אנוש בסיסיות וכאשר מחצית מקהילת יהודיה הושמדה.

...

זה המקום להבהיר כי לטעמנו המשיבה מייחסת לפסק הדין בעניין פלונית מה שאין בו, פסק הדין לא ניתח וקיבל את טענות המשיבה אלא באופן הפשוט ביותר קבע כי על ניצול השואה מוטל נטל כבד לעמוד בהוכחת גרסתו העובדתית וגרסתה של העוררת שם, הייתה חלקית, בלתי ברורה, לא הוכחה ונותר הספק בדבר קורותיה והיותה זכאית להיחשב כמי ששהתה בגטו או במחנה מוכר.

במקרה דנן עומדת העוררת בתנאי הזכאות לקבלת הגמלה כפי שפורט בפסק דין זה ומשכך מתקבל הערר וללא צו להוצאות.

היות ומדובר בהליך שנפתח בהגשת "ראיה חדשה" אין חולק וגם ב"כ העוררת הסכים לכך בדיון כי מועד התשלום לא יהיה מיום הגשת התביעה המקורית, אנו מורים כי הזכאות תחל מחודש אוגוסט 2012 אז פנתה וגם נדחתה העוררת בהחלטה עליה הוגש ערר זה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 30 יום.