תביעת ניזקי גוף בגין תאונת דרכים ברכב חונה

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת דרכים.

כפי שיפורט להלן, מצאתי לנכון לדחות טענה זו, ולקבל את טענת כלל, כי בעת התאונה היוה רכבו של התובע מעין זירה בלבד, וכי התאונה ארעה עקב שימוש ברכב הפוגע, ועל כן חובת הפצוי על מבטחת רכב זה. סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר את תאונת הדרכים כך: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". בעניינינו ההגדרה הרלוואנטית הנה - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

...

לאור האמור, מתבקשת המסקנה, כי מי שחב בפיצוי התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו הוא נהג הרכב הפוגע, ובמקרה הנוכחי קרנית בהיעדר כיסוי ביטוחי.

מבחינת נהג הרכב הפוגע הרי שהוא עשה, ללא ספק שימוש ברכב מנועי, ועקב שימוש זה נפגע התובע, עת היה מצוי בתוך רכב חונה, שלא נעשה בו שימוש המוכר ככזה לפי ההגדרות החוק הפלת"ד. לאור האמור, אני מקבל את טענותיה של "כלל" ואת הניתוח המשפטי המפורט בסיכומיה, ודוחה את טענות קרנית.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 – נדחית.

רקע כללי בפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1988, בגין תאונת דרכים שארעה לטענתה ביום 25.12.11.

הוא שב וחזר על גירסתו ביתר פירוט : "...היתקשרה אליי בבהלה באותו היום, זה היה אחה"צ, אמרה לי אתה לא מאמין מה קרה לי קבלתי מכה ברכב, אני נימצאת בגדרה,הייתי בדרכי ללקוחה, עמדתי על מדרכה, הגיע רכב נסע ברברס להחנות, עלה על המדרכה עם גלגל אחורי שמאלי ונתן לי מכה בגוף. אמרתי לה תשמעי, החלפתם פרטים, אמרה לי הוא מסרב לתת לי פרטים. אמרתי לה "תצלמי את הרכב הפוגע", "תיצרי קשר עם מנהל העבודה שלך, ספרי לו שהיית מעורבת בת.ד כשהיית על המדרכה ושיטפלו בזה". (עמוד 12 שורות 21-25).

...

הכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו, אני מוצאת לנכון לקבל את התביעה.

התביעה נגד קרנית נדחית.

מן הרגע בו הכחיש הנתבע 3 את מעורבותו בתאונה, הייתה יכולה התובעת להיות חשופה למצב, שבו הגם שגרסתה באשר לפציעתה בתאונת דרכים הייתה מוכחת, תביעתה נגד הנתבע 3 הייתה נדחית בשל טענות הנתבע 3 על העדר מעורבותו.

נוכח הכחשת הנתבע 3 ולאור המסקנות אליהן הגעתי אני קובעת, כי הנתבעים 1 ו-3 יישאו בהוצאות קרנית בסך 2,000 ₪.

מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אלסטר נעמי הכשרה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יניב כהן אליהו שמע ע"י ב"כ עוה"ד אלסטר נעמי פסק דין לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בעקבות תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע בין היתר כדלקמן: "'תאונת דרכים' – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה;..." "'שימוש ברכב מנועי' – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה, וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;" (ההדגשות שלי – א.פ.) בפרשת ספנייב סקר בית המשפט את התנאים הראויים לבחינה אם ארוע מסוים הוא בגדר "טפול דרך" כדלקמן: " 7. התנאי הראשון הוא כי מדובר בטיפול שהתרחש בדרך, לאמור: החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. "הכנסת טפולי הדרך לגדרי 'שימוש ברכב מנועי' – כך הובהר – "נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה...

...

" (הדגשות שלי – א.פ.) נוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי בנסיבות ענייננו לא מתקיימת הדרישה לפיה קיים קשר בין פעולת הטיפול ברכב לפעולת הנסיעה או המשך הנסיעה, זאת מאחר שהרמת המתלה מהכביש לא הייתה הכרחית להמשך הנסיעה, ובפרט שמדובר בהסרת מכשול מהדרך שלא היה חיוני להמשך הנסיעה של רכב התובע.

במכלול הנסיבות כאמור לעיל, אני קובע שהתובע לא היה משתמש ברכבו שבוטח על ידי הנתבעת 2 בעת התאונה, ומכאן שהחבות מוטלת על כתפי הנתבעים 1 ו-3, מבטחת הקטנוע בפוליסה לביטוח חובה ונהג הקטנוע.

בנוסף, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, תשלם הנתבעת 1 לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪.

תביעת ניזקי גוף בגין תאונת דרכים מיום 5.5.17, מכוח חוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, (התשל"ה – 1975) (להלן: "החוק").

הגדרת "תאונת דרכים" שבחוק הנה: " מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". מתקיימת ההגדרה הכללית של "תאונת דרכים". זאת היות ומתקיימות הגדרות "נזק גוף" וכן "שימוש ברכב מנועי" שבחוק.

...

ואף הוטל ספק האם בדין האזרחי, לאור מידת ההוכחה השונה, נדרש אותו יחוד מסקנה כמו בדין הפלילי [עיין: סע' ח(2) להחלטה ברע"א 7510/07 פרידמן חכשורי חברה להנדסה נ' עו"ד דוד הורוביץ (9.9.2002)].

ברור שנדרש למצער שניתן יהא לבסס המסקנה בדין האזרחי כמאזן ההסתברויות, כאשר זו נתמכת בראיות נסיבתיות.

התביעה נדחית.

לפניי תביעה לפצוי התובעת על ניזקי גוף שנגרמו לה לטענתה עקב תאונת דרכים.

טענות הנתבעת כי התאונה שארעה לתובעת, בעודה במהירות נמוכה ומנסה להחנות את רכבה, לרבות טענות לגבי נזק מיזערי לרכב, אינן תואמות את הנכויות שנקבעו – אין בהן די. התובעת העידה (עמודים 2, 8 ו-9 לפרוטוקול) כי שגתה ונסעה במהירות גבוהה לאחור במקום לפנים.

...

סיכום והוראות לסיכום, אלה ראשי הנזק שבגינם פסקתי פיצויים: כאב וסבל: 22,591 ₪.

התביעה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 211,076 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסך הפסוק, ואת סך אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעת בתוספת הפרשי הצמדה למדד.