גרסת התובעים (ביטוח ישיר) באשר לנסיבות היתרחשות התאונה
בסעיף 9 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום 22.12.16 בשעה 21:30 לערך, עת נסע רכב התובעים בנתיב נסיעתו כדין, פגע בו לפתע הרכב הפוגע מאחור וגרם לו לנזקים".
בטופס ההודעה על התאונה, שמולא ביום 8.1.17 (כשבועיים וחצי לאחר יום התאונה), ושנמסר לתובעת 1 (מוצג ת/1) ושצורף כנספח לכתב התביעה, נרשם כך: "נסעתי בכביש שחוצה את תעשיה אוירית לכיוון פ"ת בנתיב שמאלי הרכב שלפני האט עד כדי עצירה לפני צומת שהרמזור ירוק. הסתכלתי במראה הפעלתי איתות עברתי לנתיב ימין ראיתי שהצומת פנוי והמשכתי בנסיעה וביציאה מהצומת ניכנס בי בעוצמה ג'יפ מידגם לנד קרוזר מאחורה" בהמשך הטופס נרשם כך: "הרכב ניכנס בי מאחורה באופן מלא שנסעתי בנתיב הימני תוך כדי נסיעה רצופה ז"א ולדוגמה מכונית עומדת מאחרי מכונית בצורה ישרה. ככה הנהגת נכנסה בי, לדעתי לא שמרה מרחק מחוסר רכוז לטענתה".
גרסת הנתבעות (הפניקס) באשר לנסיבות היתרחשות התאונה
בסעיף 6 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש מכל וכל הנטען בסעיף 9 לכתב התביעה. מבלי לפגוע בכלליות ההכחשה, מוכחשות נסיבות התאונה כפי שהן מתוארות בכתב התביעה. הנתבעות תטענה, כי התאונה אירעה, עת נסע רכב הנתבעת מס' 1 ישר בנתיב נסיעתו האמצעי בכביש כדין, נתיב המורה נסיעה ישר, כאשר לפתע סטה רכב התובע מס' 2 מהנתיב השמאלי, המתיר נסיעה שמאלה בלבד, לנתיב נסיעת רכב הנתבעת מס' 1, חסם דרכו ובלם. נהגת רכב הנתבעת מס' 1 בלמה מיד, אך בשל הפתאומיות שבסטייה ובבלימה, פגעה ברכב התובע מס' 2 והכל, ברשלנותו המלאה והבלעדית לקרות התאונה".
בטופס ההודעה על התאונה שמולא ביום 9.1.17 (כשבועיים וחצי לאחר יום התאונה), שנימסר לנתבעת 2 (מוצג נ/1) ושצורף כנספח לכתב התביעה שכנגד, נרשם כך: "נתיבים מפנים ישר ונתיב שמאלי מפנה שמאלה, אני בנתיב האמצעי אשר מפנה (נרשמו מספרים לא ברורים – א.כ.) לישר, כאשר הגעתי לצומת, הפתיע אותי רכב אשר סטה מנתיב המפנה לשמאל (החליט כי רוצה לנסוע ישר) וקיצר לי את מרחק עצירה, וכך נוצרה היתנגשות ברכבו, אצלי קדמי אצלו אחורי".
הראיות שהציגו הצדדים
· כתבי הטענות, על נספחיהם.
...
הכרעה
אני מוצא לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד, מששוכנעתי להעדיף את גרסת הנתבעות ונהגת הטויוטה על פני גרסת התובעים ונהג היונדאי.
· לא נראה לי סביר, כלל וכלל, שנהגת הטויוטה תפגע, כך סתם, מאחור ביונדאי (כפי גרסת התובעים ונהג היונדאי), גם בהינתן שהיה מדובר בתאונה בשעת לילה, עם כביש רחב ופנוי לחלוטין בעל מספר נתיבים, כששני הרכבים בנסיעה שוטפת קדימה וישר.
עם זאת, ומתוך הבנה שהזיכרון האנושי אינו תמיד מדויק ושלם ואינו יכול תמיד לשחזר במדויק ובאופן מלא את כל פרטיו של אירוע שהתרחש במציאות, ומששוכנעתי שעדות הנהגת אמינה ומשכנעת יותר מעדות הנהג (וזה המבחן העיקרי), ומשליבת עדותה של הנהגת בדבר מעברו של הנהג מנתיב לנתיב עובר לתאונה אינה שנויה במחלוקת למעשה, ומכל מקום קיבלה חיזוק משמעותי גם בעדות הנהג, אני קובע שאין בקשיים הנ"ל בעדותה של הנהגת כדי לשנות ממסקנתי הכללית הנ"ל בדבר עדיפות עדותה על פני עדות הנהג.
סיכום
התביעה העיקרית נדחית, והתביעה שכנגד מתקבלת.