תביעת נזקי שריפה בגין רשלנות חשמלאי רכב

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לתובעים עקב שריפה שפרצה ברכבים ואשר גרמה לאובדן מלא שלו.

מומחה התובעת העיד כי בדק את הרכב בסמוך לאחר התאונה כאשר הרכב היה עדיין בשטח הדרך, המומחה נחקר ממושכות על השכלתו והרלוונטיות בינה לבין חוות דעתו כאשר המומחה שב ומבהיר כי השכלתו הנה בתחום חקירת השריפות ואין כל רלוואנטיות להיותו או אי היותו מומחה בתחום חשמלאות רכב.

בעניינינו, הנטל להוכיח במאזן ההסתברויות כי השריפה שפרצה ברכב הנה בשל רשלנות הנתבעים מוטל על כתפי התובעים ורק מוקם בו ירימו נטל זה, יעבור הוא לכתפי הנתבעים להוכיח כי לא נפלה כל רשלנות בפעולם.

...

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

ודוק, איני מקבלת את עמדת הנתבעים לפיה לאור העובדה כי המומחה אישר כי לא הוא חתם על חוות הדעת עצמה יש לפסול אותה.

הקשיים עליהם הצבעתי לעיל מביאים לידי מסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי במבחן ההסתברויות, ההסתברות כי הדליקה ברכב פרצה עקב כשל שנוצר במהלך הטיפול ברכב במוסך הנתבעים, גבוה מן ההסתברות כי אין קשר בין הטיפול לבין הדליקה.

סיכומם של דברים- התביעה נדחית.

לפניי תביעת תיחלוף, אשר עניינה פיצוי בגין נזק רכוש שניגרם, לטענת התובעת, עקב ארוע שריפת רכב, טרקטור, שארע ביום 20.01.2014.

האם האחראית לניזקי השריפה הנה היבואנית, אשר טיפלה בכלי באותו היום משך מספר שעות, ע"י מכונאי רכב שאינו חשמלאי מוסמך, ואשר החליף פיוז לפיוז בעל רמה גבוה יותר, וכן האם העובדה כי עוד טרם הארוע, היו מספר תקלות הקשורות במערכת החשמל ואף הצריכו החלפת מצבר, קושרות את יבואנית הרכב לארוע השריפה, או שמא, דוקא הנתבעת 2, מי שהתקינה את מערכת האיכון באופן שהוגדר ע"י מומחה מטעם בית המשפט כרשלני, היא האחראית לארוע השריפה, או שמא כל אחת מן הנתבעות תרמה את חלקה.

ואף, יצרנית הרכב חברת AVANT ענתה מפורשות כי אין כל אפשרות לשריפה בשל החלפת פיוז 10 אמפר בפיוז 15 אמפר.

...

קבלה לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל השכנוע בגרסתה, וכי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, לפיכך דין התביעה להתקבל.

כל זאת מביאני לכלל מסקנה כי לנתבעת 1 יש קשר סיבתי לאירוע.

באשר לנתבעת 2, מקובלת עלי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט כי הגורם אשר חיבר באופן רשלני את "גנב הזרם" נושא באחריות לאירוע.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת הן כמי שבצעה את התיקון הרשלני הספציפי, שגרם כנטען לשריפה, והן כיבואנית הטרקטור, כמי שממנה קנה המבוטח את הטרקטור, ואצלה ביצע את כל התיקונים והטיפולים בו, מהקניה ועד לשריפה.

התובעת עשתה שתי שגיאות מהותיות בדרך שבה הגישה את כתב התביעה: השגיאה הראשונה הנה בכך, שהתובעת הסתפקה בחוות דעתו ובהמלצתו של חוקר שרפות להגשת כתב התביעה, המבוסס על טענות מתחום מומחיות של חשמלאות רכב, תחום שאינו מצוי כלל במסגרת התמחותו.

התובעת לא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין השריפה להחלפת מתג ההתנעה לאחר השריפה, התובעת שכרה את שירותיו של שמאי כדי שייתן אומדן של הנזקים כדי לשלם למבוטחה, ולאחר מכן שכרה שירותיו של חוקר שרפות כדי שיבדוק את סיבות ונסיבות השריפה – שזה אכן תחום מומחיותו.

ברור, כי מר מאור או נציג אחר מטעם הנתבעת, לא יכול היה להעלות בדמיונו, כי הטרקטור נשרף בגלל רשלנות שלהם.

...

הדבר לא יתאפשר לה, ולכן אני קובע, כי נגרם לה נזק ראייתי כבד ובלתי הפיך, וגם זו סיבה בפני עצמה לדחיית התביעה.

סיכום ומסקנות נוכח כל האמור לעיל – דין התובענה להידחות.

לכן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחה עו"ד בסכום של 32,000 ₪ (כולל מע"מ).

הנתבע הנו חשמלאי רכב במקצועו אשר שכר מהתובע ביום 9.9.2015 חלק מהמבנה וזאת לצורך ניהול עסק למתן שירותי חשמלאות רכב, אבזרי רכב ומצברים.

סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע, כי: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." התובע טען, כי עלה בידו להוכיח שהמקרה דנן עומד בתנאים הקבועים בסעיף 39 לפקודת הנזיקין וכי הוא הוכיח שהגורם לארוע הנו הנתבע או מי מטעמו וכי האחריות המוחלטת לארוע ולנזקים שנגרמו בעקבותיו הנה של הנתבע.

משכך, הצד השלישי לא מסר את גירסתו ולא הצביע על העדר התרשלות מצידו, לא הצביע על אמצעי הזהירות בהם נקט על מנת למנוע פרוץ שריפה עקב פעולות הרתוך שבוצעו על ידו.

...

לאחר בחינת מכלול הראיות שהוגשו על ידי התובע, הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובע לבסס את טענותיו בדבר הנזק אותו הוא תובע.

לאור כל האמור לעיל, נמצא כי לא עלה בידי התובע להוכיח את שיעור נזקיו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התובעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלבנטים לתובענה אוטובוס מסוג מרצדס בנץ, שהיה בבעלותה ו/או בהחזקתה של חברת מטיילי אירוס ירוחם בע"מ. הנתבעת מפעילה מוסך לחשמלאות רכב והיא מי שסיפקה למטיילי אירוס ירוחם בזמנים הרלבנטים שירותים בתחום זה, לרבות שירותי חשמל לאוטובוס נשוא התובענה.

" לבד מן העובדה כי התובעת, בהתנהגותה, אכן מנעה מן הנתבעת את האפשרות לבצע בדיקה בעין של המגעים אשר נטענים כי חוברו באופן רשלני-רופף, עד כי הביאו לנזק שהתרחש, הרי שלאחר מתן עדותו של המומחה אייזנברג בחקירה הנגדית לא ניתן עוד לבסס קביעה עובדתית כי מחברים רופפים אכן נחזו בעין, אלא שהקביעה כאמור מוסקת מתוך מימצאי מעבדה מקרוסקופיים על הכבל.

" כאן המקום לדחות את טענת התובעת להעדר נזק ראייתי, לאור האמור לעיל ולאור עדותו של מר אברהמי, אשר לא נסתרה, כי עת ראה את האוטובוס לאחר הארוע עשה זאת במסגרת תפקידו כחשמלאי בשירות התובעת, שלא כאיש מיקצוע, ומעל לכל-זמן רב בטרם הודעה לו כוונת התובעת לייחס לו אחריות לארוע השריפה.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי צורך להדרש לעניינים שהועלו במהלך שמיעת הראיות, בדבר כשל יצרני, התקנת כבל לא מקורי וכיוצ"ב כשלים אפשריים אחרים, גם לאור היותם בגדר הרחבת חזית פסולה.

סוף דבר-התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.