תביעת נזקי רכוש: אי מתן זכות קדימה בצומת

שתי התביעות שבפניי עניינן ניזקי רכוש שנגרמו למספר כלי רכב עקב תאונת דרכים מיום 28/03/2019, שהתרחשה בצומת בין רכבו של התובע ב-ת"א 26495-05-19, מר מג'ד אברהים (להלן: "התובע"), אשר נסע בכביש הראשי, לבין רכבו של הנתבע מס' 1, מר תאופיק סלאמה (להלן: "הנתבע"), שיצא אותה עת מתחנת דלק וביצע פניה שמאלה.

יצוין כי מכתב האישום המתוקן נמחקו העבירות שעניינן אי ציות לתמרור עצור בצומת ואי מתן זכות קדימה וכן הנהיגה בקלות ראש, ובמקומן הוספה העבירה של נהיגה בחוסר זהירות לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, לצד העבירה של היתנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, שהופיעה בכתב האישום המקורי ונותרה על כנה בכתב האישום המתוקן.

בפסק הדין המנחה שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת (מפי כב' השופט ערפאת טאהא) ב-ע"א 36576-04-19 שרון אסולין נ' ג.א.ן תברואה את מוטי זיבאי בע"מ (07/08/2019), שאליו הפנה ב"כ התובעת, נדונה סוגיה זו ונקבע כי לניזוק זכות בחירה, בכפוף לעיקרון תום הלב, האם לתבוע את נזקיו לפי שיטת הפרש השווי, המבטאת את ירידת ערך הנכס בשל מעשה העוולה, או לפי שיטת עלות תיקון הנזקים, המבטאת את ההוצאות הדרושות לתיקון הנכס והחזרתו למצב בו הוא היה לפני מעשה העוולה.

...

כמו־כן, אני מקבל את התביעה ב-ת"א 24904-06-19 ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת – חברת פלטינום – את הסך של- 188,413 ₪ (בגין הנזקים שנגרמו לרכבים, לחומה ולשער, הוצאות הגרירה ושכ"ט השמאי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (12/06/2019) ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של- 33,000 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 6,000 ₪.

נוכח מסקנותיי לעיל בדבר היעדר אשם תורם מצדו של התובע, אני דוחה את ההודעה לצד ג' ששלחו הנתבעים במסגרת ת"א 24904-06-19, ומחייב אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובע – מג'ד אבראהים – שכ"ט עו"ד בהליך ההודעה לצד שלישי בסכום כולל של- 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

בפניי תביעה כספית בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת, מ.ר. 71898701 (להלן: "הרכב") בתאונה אשר התרחשה ביום 10.9.20 (להלן: "התאונה"), וזאת על סך של 18,656 ₪.

  התובעת טוענת במסגרת התביעה נשוא דיוננו, כי בזמנים הרלבאנטיים לתביעה דנא היא הייתה הבעלים של הרכב, כאשר ביום 10.9.20 בכביש ראשי יעל רום, עת נסע הרכב בנתיבו כדין, לא נתן נהג רכב הנתבעים, מ.ר. 6304163 (להלן: "רכב הנתבעים") זכות קדימה לרכבים החולפים בעת ניסיונו להישתלב בנתיב נסיעה, התפרץ לנתיב נסיעת הרכב, פגע בחלקו הקידמי הצדדי וגרם לו לנזקים.

רכב התובעת ניכנס לצומת תוך אי מתן זכות קדימה לרכב הנתבעים שנסע על דרך יפה ירקוני ושהגיע מצדו הימני של רכב התובעת, ואגב כך פגע רכב התובעת ברכב הנתבעים.

...

איני מקבלת את טענות הנתבעים בנדון, ובעניין זה יאים הדברים שנפסקו בע"א 4576/17 Air Via OOD נ' השטיח המעופף בע"מ (18.12.18) : "אף אם נניח כי Air Via יכלה להגיש תביעה שכנגד במסגרת הליכי הבוררות (טענה עליה חלקה Air Via) הרי שאין כל בסיס לטענה כי הייתה עליה חובה להגיש תביעה שכזו. ודוק, ישנם מצבים בהם עילה שצריך היה תובע לכלול בהליך הראשון נחשבת כממוצה למרות שלא נדונה בפועל. ואולם במה דברים אמורים? במצב בו התובע בחר להגיש את התביעה בעילות מסוימות, ונמנע מלהגיש אותה בעילות אחרות שראוי היה כי יכרוך יחד עמן (ראו, למשל, ע"א 461/58 חברת ביטום בע"מ נ' מנהיים, פ"ד יג(2) 937, 943 (1959); עניין קלוז'נר, עמ' 594-593; ע"א 9774/05 ראובן נ' רוקח, [פורסם בנבו] פסקה 6 (18.4.2007); ע"א 7183/13 ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 19 (12.7.2015)). לא זהו מצב הדברים בענייננו. Air Via לא הגישה כל תביעה במסגרת הבוררות, אלא התגוננה בלבד. במצב דברים זה הטענה כי הייתה עליה חובה למצות את הליכי הבוררות, ולהגיש תביעה שכנגד, אינה תואמת לא את הסכמות הצדדים ולא את הדין... בית המשפט קמא מפנה בפסק דינו ל-ע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים (23.2.2006) (להלן: "עניין צבעוני") כאסמכתא לקביעתו לפיה "אין בהחלפת הסטטוס של בעלי הדין כדי לגרוע מכוחו של מעשה בית דין ומכוחם של השתקי עילה ופלוגתא" (עמ' 5 לפסק הדין).

בסיכומו של דבר, משנקבעה קביעה פוזיטיבית לגבי האחריות לתאונה ועל בסיס זה גם הגיעו הצדדים להסכם פשרה בהליך הקודם, הרי שפסק הדין בתביעות הקטנות מהווה השתק פלוגתא ביחס לשאלת האחריות בתאונה.

 סיכומו של דבר בשקלול כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 10,834 ₪ (המהווים 60%), כאשר מתוך סכום זה, סך של 1,074 ₪ ישולם בכפוף לכל דין ו/או שעבוד.

במוקד פסק דין זה עומדות שתי סוגיות עיקריות הדורשות הכרעה: האחת, האם ניתן לעשות שימוש במימצאי פסק דין פלילי שאישר הסדר טיעון, במסגרת הליך אזרחי בתביעת נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים, מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; והשנייה, מי האשמים בנזקים שנגרמו לרכב התובע ומהו שיעור הנזק.

לכתב התביעה צורף כתב אישום שהוגש נגד הנתבע בעקבות התאונה וכלל את סעיפי האישום הבאים: נהיגה בחוסר זהירות; אי מתן זכות קדימה לרכב הנע בכבישים, ביציאה מחצרים; היתנהגות הגורמת נזק; ופקיעת רישיון נהיגה עד 6 חודשים.

נטען כי לא הייתה לנהג אפשרות סבירה להבחין מבעוד מועד ברכב הנתבע אשר יוצא מהחניה מצד ימין, כאשר הנהג הוא נוסע בכביש ראשי פתוח לתנועה משני צדדיו, אך הכניסה של החניה מצד ימין של הכביש חסומה ע"י טרקטור ומערבל בטון, כך שאין להטיל אשמה על הנהג ברכב התובע אלא על הנתבע אשר התמהמה לו רבע שעה בחניה, ורק כאשר שדה הראיה היה מוגבל ואפילו חסום ודי מסוכן ליציאה מהצומת, הוא החליט לצאת בחוסר זהירות.

...

ב"כ התובע טענה בסיכומיה, כי יש לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע אגרת בית משפט בסך 1,247 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪.

ההודעה לצד ג' נדחית בזאת.

לאור נסיבות המקרה ולפנים משורת הדין, החלטתי שלא לפסוק הוצאות לצד ג'.

הנאשם הורשע ביום 03.03.21 במסגרת הסדר טיעון בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה בצומת, גרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש וכן אי הגשת עזרה לנפגע ואי מסירת פרטים.

המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לקבל לעיונו את פסק הדין, כתב האישום וראיות אשר הוגשו, זאת לצורך הגשת תביעה בגין ניזקי הגוף ונזקי הרכוש שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

...

כידוע, סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971 קובע במפורש כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

לאור כל האמור לעיל, משהורשע הנאשם בגרימת תאונת דרכים אשר גרמה חבלות של ממש למבקש ונזק לאופנוע, ומשעסקינן בפסק דין חלוט, אני מתירה למבקש עיון בכתב האישום ובפסק הדין שניתן כנגד הנאשם.

בפני שתי תביעות שאוחדו שעניינם, ניזקי רכוש שנגרמו לרכבים שהתנגשו זה בזה בתאונה ביום 27.9.2021.

כך נכתב בטופס ההודעה: "נסעתי ברכבי בכביש הראשי בעליה כשהיה מולי צומת שיצא ממנו רכב צד ג' מבלי לתת זכות קדימה ופגע ברכבי בצד ימין. הסיבה שצד ג' לא יכול לעצור בגלל שהיה שמן על הכביש". לעומת גרסה בהירה של נהג רכב הפורד בטופס ההודעה, בעדותו הוא היתחמק בכל דרך שהיא מלאשר כי אכן היה עובר לתאונה כתם שמן על הכביש.

...

בנוסף טוענת התובעת כי נסיבות התאונה אינן ידועות לה ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי העירייה לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים על מנת למנוע קיומו של המפגע ומשכך עובר אל העירייה נטל הראיה להוכיח כי לא התרשלה.

25.4 משכך על אף שאני קובע שהשמן היה הגורם העיקרי לתאונה, ניכר כי יש נהג התובעת אשם תורם.

בהתאם לשמאות ערך השרידים הינו 1,700 ₪ ומשכך הנזק הינו 15,300 ₪ ובתוספת שכר טרחה שמאי, 16,700 ש"ח. בהעדר חוות דעת נגדית, או בקשה לחקור את השמאים אני מקבל איפוא את חוות הדעת כמשקפות את גובה הנזק שנגרם לרכב הקיה ולרכב הפורד.

הנתבעת תשלם לתובע בתא 750-11-22 סך של 16,700 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכבו ושכר טרחת שמאי בתוספת שכר טרחה בסך של 2,500 ₪ ואגרה בסך של 779 ₪.