תביעת נזקי רכוש עקיפים בתאונת דרכים מרובת מעורבים

לפניי תביעה שעילתה ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

התובע צירף חוות דעת מטעם שמאי רכב שבדק את הפרארי שבה נמצא כי הנזק שניגרם לפרארי בעקבות התאונה הוא בסך של 113,409 ₪ כולל מע"מ. עוד טוען התובע כי לנוכח העובדה כי השקיע בפרארי את מיטב כספו לרכישת רכב יוקרה להנאתו, ומאחר שנגרמה לו עוגמת נפש מרובה ואובדן הנאה בעקבות הנזקים שנגרמו על רקע התאונה, יש לחייב את הנתבע לפצות אותו בסך של 25,000 ₪.

מנגד, מכחיש הנתבע את הנזקים הנטענים שנגרמו לתובע, הן הנזקים הישירים והן הנזקים העקיפים.

בהקשר זה טוענת מבטחת האופנוע כי הפרארי הייתה מעורבת בתאונה קודמת עובר לתאונה מושא התובענה, ולא מן הנמנע כי הנזקים הנתבעים עתה נגרמו בתאונה קודמת.

...

לטענת הנתבע, הגם שרוכב האופנוע לא ציית באופן מלא לתמרור עצור שהוצב בכיוון נסיעתו, מצילומי כלי הרכב, ומנתוני תיק המשטרה שנפתח בעקבות התאונה עולה כי שהפרארי היא זו שפגעה חזיתית באופנוע שכבר היה מצוי בצומת, ומשכך מתבקשת המסקנה כי נהג הפרארי נכנס לצומת לא פנוי.

משקבעתי כי דין התביעה להידחות בשל אי הוכחת הנזק, הרי שברי כי דין הודעת צד ג', המותנת בהצלחת התביעה (מלאה או חלקית), להידחות גם היא.

התובע ישלם את הסכומים הבאים: 15.1.

באשר להוצאות העדים והמומחה מטעם התובע שהתייצב לדיון מיום 26.03.2018, לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים במעמד הדיון מיום 26.03.2018, אני קובע כי הוצאות אלו יוטלו על צד ג' 1 – שומרה חברה לביטוח בע"מ, אשר לא הזמינה לדיון את השמאי מטעמה הגם שהיא בעצמה הגדירה את המחלוקת בעניין הנזק והיקפו במיוחד לאור העובדה כי דובר על הליך בסדר דין רגיל.

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 26,866 ₪, שעילתה ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 25.2.15 שארעה בכביש הערבה בדרך לאילת (להלן: "התאונה").

ככל שהעדויות הישירות אינן מבהירות היטב את ההתרחשות בשל גרסאות סותרות והיעדרם של "אותות האמת" ניתן להסתייע בראיות עקיפות, כגון בחוו"ד שמאים בדבר הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים שמהן ניתן להסיק, כאשר יש פער גדול בין מוקד נזק קדמי ברכב אמצעי בשיירה לבין מוקד נזק אחורי ברכב זה, שהתאונה ארעה בין שני כלי הרכב הראשונים (ככל שעסקינן בשלושה מעורבים) ורק לאחר מכן הצטרף הרכב השלישי לתאונה זו. אולם כפי שציינתי לעיל, הדברים אינם מוחלטים, אין עסקינן במדע מדוייק , כך שבמרבית מההכרעה בתיקים מסוג הזה ניתן משקל נכבד לעדותו של הנהג הראשון בשיירה, שרכבו נפגע מאחור ובדרך כלל הנו גורם נטול כל אינטרס ומגמתיות.

ישנם פסקי דין רבים בפסיקת בתי משפט השלום ברחבי הארץ במסגרתם התהוותה הגישה לפיה יש לבדוק את נכונות סכומי תביעות ניזקי רכב של חברות ציי רכב כאשר הרכבים תוקנו בפועל, לאור ניסיון העבר בו נעשה שימוש לרעה בהליך המשפטי כדי לתבוע פיצוי העולה בשיעורו על הנזק שניגרם בפועל תוך התעשרות שלא כדין על חשבון המזיקים.

...

יוצא אפוא כי קיים "חוט חשבונאי מקשר" בין החשבונית הספציפית שהוצאה בגין עלות תיקון הרכב לקבלה.

סבורני שבמכתב שהוגש אין סגי ולכן התובעת לא זכאית לפיצוי בגין גרירת הרכב, בהעדר הוכחה.

סוף דבר על יסוד המסקנה אליה הגעתי לפיה האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחם של הנתבעים ועל בסיס מסקנתי לפיה התובעת עמדה בנטל הוכחת הנזק שנגרם לה בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה והוכיחה, כי נשאה בתשלום עבור תיקון רכבה, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 25,546 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ₪.

לפניי תביעה לפצוי בגין נזק רכוש שניגרם לרכב התובע מס' 1.

אין חולק כי ביום 27/9/17 נגרמה תאונת דרכים קלה, בה פגעה הנתבעת מס' 1, נוהגת ברכב אביה, מאחור ברכב התובע מס 1, נהוג ע"י התובע מס' 2.

הנתבעים הכחישו את הנזק והערכתו, את הנזק העקיף כולל עגמת נפש וטענו כי התובעים לא הקטינו את ניזקם, ולא הגישו אישור אי הגשת תביעה.

בדיון לפניי העידו הנהגים המעורבים: התובע מס' 2 והנתבעת מס' 1 וכן אביה של הנתבעת, המבוטח, בעיניין גובה הנזק, והציג כתבה מהעיתון, ממנה עולה כי חברות ביטוח משלמות לשמאים כדי ש"ינפחו" שומות (נ/1).

הנהגים חזרו על גרסאותיהם לתאונה ולנזק, ואביה של הנתבעת השיב כי הוא מיתנגד להפעלת הביטוח, מאחר והוא חושש מהפסד הנחת העידר תביעות, ומרגיש כי הערכת הנזק גבוהה מאד ביחס לשווי רכב התובעים, שגם הוא נמוך.

הנתבעים טענו טענות רבות נגד חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת אך לא טרחו לערוך חוות דעת נגדית, לא ביקשו לבדוק את הרכב, ולא נתנו הערכת מחיר אחרת לאותם תיקונים, שבוצעו.

...

אני דוחה את טענת הנתבעים כי המכה היתה קלה, ולא הסבה נזק.

אני סבור, כי גם רכב ישן ייפגע מירידת ערך, ואולם באופן יחסי, בשיעור נמוך יותר מרכב חדש.

אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לפי מערכת היחסים החוזית ביניהם, לשלם לתובעים לסילוק התביעה את הסכומים הבאים: 13,507 ₪ בגין הנזק, 1,700 ₪ בגין שכר טרחת שמאי, 2,414 ₪ בגין ירידת ערך, 176 ₪ בגין אגרה יחסית ו-300 ₪ הוצאות משפט.

הרי התובעת ידעה, עוד בעת שניסחה את כתבי התביעה ותצהירה, כי הנתבעת אינה מודה במעורבותה בתאונה, ולכן התובעת חייבת הייתה לדעת שכל פרט עובדתי באשר לתאונה הנטענת הוא פרט רלוואנטי וחשוב שראוי להציגו ולדייק בו, כבר בכתב התביעה, וזאת גם כדי לאפשר לנתבעת להיתמודד באופן הוגן עם המיוחס לה. ורק לשם דוגמא, ככל שהייתה טורחת התובעת לציין את תאריך התאונה ואת שעתה המדויקת או המשוערת, ייתכן שהיה בכך כדי לאפשר לנתבעת להזים את התכנות המעורבות בהצבעה על עובדות רלוואנטיות, דוגמאת נוכחות מתועדת של הנתבעת ורכבה באותו מועד נטען במקום אחר.

אומר רק בקצרה, כי, על פניו, התובעת כרכה בתביעתה גם ניזקי גוף חריגים ובלתי מוכחים באופן מקובל ומספיק (שאף ספק אם ניתן לתובעם בתביעה שאינה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) וגם ניזקי רכוש תוצאתיים/עקיפים מופרזים ביותר לכאורה ואף נעדרי אסמכתאות מספיקות לביסוסם.

...

לא הוכח אירוע התאונה הנטען ולא הוכחה מעורבות הנתבעת ו/או רכבה בתאונה ניתוח מכלול הטענות והראיות הביאני למסקנה, לפיה לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה הבסיסית, לפיה אכן התרחש במציאות אירוע התאונה הנטען ולפיה רכבה של הנתבעת היה מעורב בתאונה מושא התביעה.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

רקע וטענות הצדדים: לפניי תביעה שעניינה פיצויים בגין ניזקי רכוש אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 11/9/20 (להלן: "התאונה").

דיון והכרעה: אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי לאחר שמיעת עדותם של שלושת הנהגים המעורבים בתאונה, לאחר ניתוח חומר הראיות, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהנהגים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק לרבות טופסי ההודעה ותמונות הנזק, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, ומוקדי הנזק ברכבם ותוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את מלוא השיקולים הרלוואנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מהקביעה כי האחריות לגרם התאונה מוטלת במלואה על שכמי נהג הנתבע 3, קרי הרכב השלישי בשיירה.

ככל שלא ניתן להגיע למסקנה משמיעת העדויות, יש להסתייע בראיות עקיפות, כגון חוות דעת שמאי, במסגרתה יבחנו הפערים בין מוקד נזק קדמי ברכב האמצעי בשיירה לבין מוקד נזק אחורי ברכב זה. עדותו של נהג הרכב הראשון שניפגע בשיירה, יכולה להיות מכריעה בהנתן כי לרוב המדובר בגורם נטול כל אינטרס ומגמתיות.

מהירות נסיעתו קודם לתאונה הייתה בערך 30 קמ"ש משום שהיו הרבה כלי רכב בכביש.

...

זאת ועוד, גם אם הייתי מוצאת לקבל את הטענה כי רכב הנתבעות 2-1 פגע ברכב התובעת קודם, הרי שסבורני כי בהינתן עדותו של נהג הנתבע 3 שהעיד כי כאשר החזיר את הרכב שהפגיעה של רכבו הייתה עוצמתית יותר ועל כן הפגיעה הראשונה נבלעת בפגיעה השנייה.

סוף דבר: בנסיבות האמורות הרי שדין התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 2 להידחות וכנגד הנתבע 3 להתקבל במלואה.

לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובעת נגד הנתבע 3, ישלם הנתבע 3 לתובעת סך של 29,985 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העד בסך 600 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 4,994 ₪.