תביעת נזקי רכוש עקב התנגשות עם אוטובוס

לפניי תביעה כספית בסך בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 12.8.18 ברחוב הרצל ברמלה.

בכתב התביעה נטען שאוטובוס של הנתבעת יצא מתחנת אוטובוסים מבלי להביט במראה ומבלי ליתן זכות קדימה כדין, תוך שהוא גורם לרכב התובע נזקים לאורך כל צד ימין של הרכב.

בנוסף, במיסרון ששלח התובע לנציג מטעם הנתבעת ימים ספורים לאחר התאונה, בצרוף תמונות האוטובוס שסומנה נ/1 כותב התובע כך: "איתמר בוקר טוב. זה דוד שהיה מעורב בתאונה עם האוטובוס ברמלה. שים לב איך נהג שלכם מוריד ומעלה נוסעים (במרחק של כמה מטרים מהמדרכה כשאף רכב לא מפריע לו)". צא ולמד, התובע הלין בפני הנתבעת על העלאת והורדת נוסעים שלא בצמוד לתחנה- קרי לא בתוך המפרץ, ומבלי לציין מאומה שהאוטובוס יצא ממפרץ התחנה מבלי שהוא נותן זכות קדימה.

נהג האוטובוס שעצר על גבי נתיב הנסיעה היחיד בכביש על מנת להעלות ולהוריד נוסעים הגם שיש מפרץ המאפשר לו להוריד ולהעלות נוסעים בביטחה, תוך המנעות מהפרעה לתנועה, והתובע בכך שעקף את האוטובוס תוך היצמדות אליו על מנת שלא להתנגש ברכבם מהנתיב הנגדי.

...

להלן יפורטו הטעמים שהביאוני למסקנה זו. אציין כי בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק דיני ינומק בתמציתיות, תוך התייחסות אך ורק לטענות ולראיות שמצאתי שהן דרושות להכרעה.

ממכלול הנתונים שלפניי, לאחר ששקלתי שיקולי מהימנות העדים, צפיתי בהדגמות התאונה על ידי הנהגים באמצעות מכוניות צעצוע (עמ' 3, שורה 10), עיינתי בתמונות ובמוקדי הנזק ושקלתי את טיעוני הצדדים באשר למיקומי הנזק, סבורני שיש להעדיף את גרסת נהג התובעת באשר לאופן קרות התאונה, כך שהתובע אכן עקף את האוטובוס.

סיכומו של דבר; משהתובע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו שהאוטובוס היה במפרץ התחנה ויצא ממנו מבלי ליתן זכות קדימה, ושעה שהנתבעת הצליחה להרים את הנטל באשר לנסיבות קרות התאונה, אין זאת אלא שהאחריות לתאונה רובצת לפתחם של שני הנהגים.

הנתבעת תשלם אפוא לתובע סך של 19,624 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 300 ₪.

לפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים בה היה מעורב אוטובוס הנהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח אצל הנתבעת 3.

לפי עדותו, רכב התובעת פגע באוטובוס עם חזיתו.

בנגוד לכך, מוקד הנזק ברכב התובעת, הוא אחורי, בקצה האחורי של הדלת האחורית ובכנף האחורית, מה שמלמד כי רכב התובעת הספיק לחלוף על פני רובו של הצומת, ורק אז היתנגש האוטובוס בחלקו האחורי.

...

במצב זה, אני סבורה כי החלק הארי של האחריות לתאונה, צריך לחול על התובעת דווקא.

בהקשר זה, אציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה נגרם נזק קדמי ברכב התובעת, שהרי על פי חוות הדעת השמאית מטעם התובעת עסקינן במוקד נזק אחורי בלבד, ולא הוכח אחרת.

איזון השיקולים הללו מוביל למסקנה לפיה יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים, כך שהתובעת תישא ב-70% מן האחריות, ואילו הנתבעים יישאו ב-30% הנותרים (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג (16.3.89).

על כן אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 3, סך של 5,362 ₪, בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ ושכר העד בסך 250 ₪.

תביעה לתשלום עבור ניזקי רכוש, בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 28.11.12, בין רכב התובעת לבין אוטובוס שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2.

מעט אחרי שנעצר, חש מכה מאחור, והאוטובוס היתנגש בו. כשיצא לראות מה קרה, החליק רגלית ונעצר בשמשת האוטובוס, כי גם מקום העצירה היה שמנוני.

...

לצד האמור, אני סבורה כי היה אשם תורם מסוים בהתנהגות נהג התובעת, אשר עצר את רכבו בימין הדרך, במיקום קרוב ביותר לכתם השמן, בכביש שלא היו לו שוליים, ולמרות שראה שהוא עומד למעשה על הנתיב, כפי שהעיד בעצמו (עמ' 5 ש' 27-28).

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים יישאו באחריות לתאונה בשיעור של 70%.

לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובעת באמצעות הנתבעת 2 סך של 7,160 ₪, צמוד מיום 11.8.13, בצירוף האגרה כפי ששולמה, שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, ושכר העד בסך 300 ₪.

בפניי 2 תביעות כספיות לפצוי בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים.

הגב' יונג הבהירה מספר פעמים בעדותה, כי מר שלמה החל לנסוע בזוית על מנת לצאת לעקיפה ואז היתנגש עם האוטובוס שנסע בנתיב הנגדי (עמ' 4 שורה 30 ועמ' 5 שורות 2-3).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בראיותיהם ובכתבי הטענות, לרבות בתמונות שהוצגו, מצאתי כי למר לוי ולאגד אחריות משותפת לקרות התאונה, כאשר לרכב אגד אחריות בשיעור של 20 אחוז ולרכב מר לוי אחריות בשיעור של 80 אחוז.

אשר על כן ולאור המפורט לעיל, במסגרת ת"ק 5671-12-19 ישלמו הנתבעים לתובעת, גב' יונג, סך כולל של 6,756 ₪.

הודעת צד ג' נדחית, שכן בוצעה חלוקה בין הצדדים.

תביעה בגין נזק רכוש לרכב שניגרם לרכב התובעת בעטיה של תאונה מיום 16.09.18 (להלן: "התאונה").

כן טען כי מיד עם חציית הצומת הבחין במרקוביץ' שניכנס לנתיב נסיעתו מימין באופן שאילץ אותו לבצע סטייה חדה לשמאל על מנת למנוע היתנגשות בין האוטובוס לבין מרקוביץ'; לטענת מרקוביץ', הוא כלל אינו קשור לתאונה ואך עצר על מנת לסייע לבניה"ז פרידמן, לאחר שזיהה כי הם מוכרים לו. מטעמו של מרקוביץ' העידה גם הגב' סאלי אבו פול, שישבה לצידו בעת התאונה והעידה כי בהתקרבם לצומת האט מרקוביץ' לקראת הפנייה ימינה וכי רק כ- 20 שניות לאחר שכבר השלים את הפניה עצר כאשר הבחין בתאונה שהתרחשה מאחוריהם.

...

מקובלת עלי טענת הנתבעים 1- 2 לפיה מיקומו של הרכב האפור מלמדת כי לא יתכן שרכב התובעת נמצא בנתיב השמאלי עובר לתאונה.

עוד בעניין זה, אבאר כי איני מקבל את טענת מרקוביץ' לפיה גרסתו זוכה לחיזוק מאת בניה"ז פלדמן, וזאת מכמה טעמים: ראשית, בניה"ז פלדמן העידו בהגינות והבהירו כי לא ראו את שאירע עובר לתאונה ולמעשה כלל לא הבחינו בסטיית האוטובוס, לא כל שכן בסיבה שבעטיה נדרש לסטות, אלא לאחר שפגע בהם (ראה עמ' 6 ש' 6 - 13 וכן בעמ' 9 ש' 7 - 11 לפרוטוקול); שנית, כאמור, גרסה זו אינה מתיישבת עם הממצאים האובייקטיביים שפורטו לעיל; שלישית, היות ועדותם של בניה"ז פלדמן אינה מתיישבת גם היא עם הממצאים העובדתיים לעניין מיקומם בעת התאונה (כפי שהובהר לעיל), התרשמתי כי אינם זוכרים את פרטי האירוע במדויק (שכן, התאונה אירעה כשלוש שנים וחצי לפני שמסרו את עדותם) באופן שיש בו כדי להפחית ממשקל עדותם (ודוק, כי בטופס ההודעה שמסר פלדמן, אין כל זכר למרקוביץ' וחלקו באירוע); רביעית, העובדה כי בין בניה"ז פלדמן ומרקוביץ' היכרות מוקדמת, יש גם בה כדי להשליך על משקל עדותם, ככל שזו באה לסייע בידי מרקוביץ' - בייחוד כאשר גרסה זו של מרקוביץ' ופלדמן סותרת את העולה מתוך התשתית הראייתית שבפני.

בהקשר זה אציין כי די בעובדה שיאסו מציין בטופס ההודעה כי מרקוביץ' נכנס לנתיב נסיעתו, על מנת לאיין הטענה בדבר עדות כבושה, או הרחבת חזית אסורה, ואל לו למרקוביץ' לבנות את הגנתו אך על השמטת פרט זה. לאור כל האמור לעיל, אני מוצא כי גרסת הנתבעים 1- 2, ע"פ עדותו של יאסו, עדיפה - שעה שהיא תואמת את הממצאים העובדתיים העולים מתוך הראיות שהוצגו בפני.

אחריות הנתבעים 1- 2 בגרימת התאונה - יחד עם זאת, איני מקבל את טענת הנתבעים 1- 2 לפיה התאונה הייתה בלתי נמנעת אך בשל התנהגותו של מרקוביץ'.

סיכומו של דבר - התביעה מתקבלת; על הנתבע 4 לשאת ב- 80% מנזקי התובעת ואילו על הנתבעים 1- 2 לשאת ב- 20% מנזקי התובע; לפיכך, הנתבע 4 ישלם לתובעת בעבור נזקיה הישירים סך של 27,326 ₪, בתוספת החלק היחסי בהוצאות המשפט, בהתאמה: סך של 683 ₪ אגרת בית משפט, סך של 720 ₪ בעבור שכר בטלת עדי התובעת, כפי שנפסק בדיון וכן שכר עו"ד בסך של 3,995 ₪; ואילו על הנתבעים 1- 2 לשלם לתובעת בעבור נזקיה הישירים סך של 6,832 ₪, בתוספת החלק היחסי בהוצאות המשפט, בהתאמה: סך של 171 ₪ אגרת בית משפט, סך של 180 ₪ בעבור שכר בטלת עדי התובעת, כפי שנפסק בדיון וכן שכר עו"ד בסך של 999 ₪; הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.