לדבריו, על אף שבמסגרת כתב ההגנה לתביעה שהוגשה אז נטענו טענות דומות לטענות שהועלו במסגרת כתב ההגנה בתיק דנן, בדבר החיבור הפיראטי שנעשה שלא על ידי תאגיד המים אלא באופן פרטי על ידי מי מטעם התובעת, הרי שמאז ועד היום לא מצאה הנתבעת לנכון להסדיר את החיבורים והצנרת במערכת הביוב העירונית והחיבור שלה לבתי העסק או לפנות בדרישה לבעלי הנכס או לשוכריו לצורך הסדרת הנושא.
בת"א 9282-10-11 ח'טיב נ' מי הגליל - תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ נדונה שאלה דונה, לאחר שהוכח כי מערכת הביוב הותקנה ע"י התובעים באופן פיראטי, וכך נקבע בפסה"ד לעניין חובתו של תאגיד המים, והדברים אף יפים לענייננו:
"אכן, חובתה של הנתבעת, כמי שמפעילה את מערכת הביוב הציבורית ומתחזקת אותה, לדאוג כי זו תופעל באופן מקצועי ותיקן ולהסיר כל מיטרד או מיכשול שעלול לגרום לסתימה במערכת ולגרימת ניזקי רכוש ואחרים לציבור. יחד עם זאת, אין לקבוע כי כל ארוע של סתימה במערכת הביוב הוא תוצאה של רשלנות של הנתבעת. שכן, ארוע מסוג זה הוא אינו בלתי צפוי, וחובתה של הנתבעת היא לתחזק את המערכת באופן מקצועי ושוטף, בניסיון למנוע מראש היתרחשות סתימות כאלה, ככל הניתן, עם גילוי הגורם לכך מראש, ובמידה וארעה סתימה בקוים, לדאוג לתיקון הדבר לאלתר ובהקדם. חיבור נכס למערכת הביוב, שבוצע על ידי תושב מסוים באופן עצמאי, ללא ידיעת הנתבעת וללא אישורה, היינו, חיבור פיראטי, עלול לגרום להצפה בנכסו של אותו תושב או בנכסו של אחר, במידה וחיבור זה בוצע באופן לא מקצועי וללא נקיטת האמצעים הנדרשים למניעת אירועים מסוג זה, ובמקרה כגון דא, אין להטיל אחריות אוטומאטית על הנתבעת לגרימת הצפה ונזק לרכוש, אלא שיש לבחון האם הנתבעת ידעה או היה עליה לדעת על קיומו של חיבור פיראטי זה, אז קמה חובתה להסירו באופן מיידי, ובמידה ולא עשתה כן, נושאת היא באחריות לנזקים שנגרמו עקב הצפה לאחר סתימה במערכת הביוב, במשותף על הגורם שביצע את החיבור הפיראטי, שאף הוא אחראי לגרימת נזקים אלה". יצויין כי בפסה"ד האמור התובע לא הוכיח כי הנתבעת או המועצה המקומית ידעו על קיומו של חיבור פיראטי זה למרתף ביתו וזאת בשונה מהמקרה דנן בו הוכיחה התובעת כי הנתבעת ידעה אודות חיבור זה כבר בשנת 2014 שכן בכתב ההגנה מטעמה בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים בעקבות הצפה קודמת, טענה הנתבעת במפורש טענות שונות ביחס לחיבור לא תקני זה.
לנוכח כל האמור לעיל, לה אני קובעת כי הנתבעת אחראית כלפי התובעת.
...
ומשלא עשתה כן – אני קובעת כי יש להשית עליה אשם תורם בשיעור של 50%.
אשר לרכיב הפיצוי בגין עגמת נפש, קביעת פיצויים בעניין עוגמת נפש הוא עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט ועל כן בנוסף לנזקים הכספיים שנגרמו לתובעת, ולנוכח הטענות שהועלו ביחס לעגמת הנפש שחוותה התובעת בעקבות אירוע ההצפה, כאשר נכנסו מי ביוב לבית העסק שלה וגרמו לריחות ולהרס רב לתכולה ולציוד, ולטענת התובעת לקח לה מספר ימים לנקות את המקום, אני קובעת כי זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מההצפה, כאשר בנסיבות אלו אני מעמידה את הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרם לתובעת על סך 2,000 ₪.
סוף דבר
לאור המקובץ, לאחר שקבעתי כי הנתבעת אחראית לנזקיה של התובעת, לאור סכום הנזק ולאור שיעור האשם התורם שהוטל על התובעת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 8,057 ₪.
