מונחת לפניי תביעה כספית על סך 21,470 ₪ בגין ניזקי רכוש מתאונת דרכים שאירעה ביום 6.11.19 בטייבה.
כשעומת בחקירתו הראשית עם טענת הנתבע לפיה זה נהג לתומו בכביש ורכב התובעת נגח בו, השיב שפקין (ע' 1, ש' 24):
"אני ראיתי רכב בורח. השתמשתי בכל אמצעי סביר בעיני לעצור את הרכב מבלי לסכן את זה שבורח ואת זה שרודף. זו הייתה האופציה היחידה לעצור אותו. כמובן אם אני רואה סכנת חיים אני לא רודף, אני מפסיק את המרדף, אני שם נזק מול תועלת".
בחקירתו הנגדית עומת השוטר שפקין עם דיווח שלו על הארוע שצורף לכתב התביעה.
בפתח חקירתו הנגדית נישאל האם הוא חושב שהמשטרה אשמה בתאונה והשיב (ע' 3, ש' 15): "ניכנסו בי". הוא אישר כי נגרם לרכבו נזק, והוסיף כי מכר אותו למעשה בהפסד, מבלי שתבע את נזקיו ממשטרת ישראל, כי "פחדתי, לא רציתי בעיות. מה אני אתבע את המישטרה? יפילו הכל עלי" (ע' 3, ש' 23).
...
על כן, אני קובע כי הנתבע אכן היה מעורב במרדף משטרתי, ויש לייחס לו אחריות לקרות התאונה.
סיכומו של דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין הנזק בסך 10,735 ₪.
