תביעת נזקי רכוש מתאונת דרכים בין משאית לאוטובוס

לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצויים בגין ניזקי רכוש והפסדים שנגמרו לתובעת על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים הנטענת אירעה ביום 27.05.2018 בין כלי רכב, מסוג מיניבוס, מ"ר 58-480-55 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "המיניבוס") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 75-993-34 שבעת התאונה הנטענת היה נהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

סבורני כי נהג האוטובוס ניסה לחזק את גירסתו בדבר המרחק בינו לבין המשאית על ידי הוספת כלי רכב נוסף בינו לבין המשאית, שלא נזכר כלל בטופס ההודעה על התאונה.

...

לטענת הנתבעים, התובעת לא צירפה אסמכתאות המעידות על התשלום למוסך המתקן ולכן דין התביעה להידחות, ולו מטעם זה. התקיימה לפני ישיבת הוכחות ביום 19.01.2021, במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים והעידו ונחקרו בחקירה נגדית נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

ברם, לצורך הוכחת גובה הפסדים במסגרת תביעה משפטית אני סבור כי די בחשבונית הפרפורמה במיוחד כאשר הנתבעת 3 לא העלתה נימוק דחייה זו במכתב הדחייה.

לפיכך, תוך האיזון בין הצגת מסמכים המעידים על גובה הנזק (דוח שמאי) ועל תיקון המיניבוס במוסך וחשבונית הפרפורמה של המוסך המתקן שנעשתה על בסיס דוח השמאי, ובין האינטרס של הנתבעת 3 כי התובעת תוכיח את נזקיה והפסדיה, מבלי להתעלם במועד העלאת הטענה המאוחרת, אני סבור כי עלה בידי התובעת להוכיח את נזקיה והפסדיה.

לסיכום אשר על כן, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: 7.1.

לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים.

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40% ואילו נהג המונית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 60%, מהנימוקים המובאים להלן: 5.1.

נהג המונית מסביר כי בזמן התאונה לא הייתה בנתיב נסיעתו כל משאית שהפריעה לתנועה אלא היא הגיעה לשם רק לאחר התאונה ונהג האוטובוס ניסה להישען על המשאית כתרוץ לסטייה של המונית (עמ' 4, שורות 10-7 לפרוטוקול).

...

אני סבור כי נהג המונית אכן סטה שמאלה לנתיב האמצעי עליו נסע האוטובוס.

מכאן, אני קובע כי עיקר האחריות לקרות התאונה מוטל על נהג המונית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 6.1.

לפניי שתי תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד בגין ניזקי רכב-רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 14.5.2020.

אמנם נטען בסעיף 4 לתביעת "מטרופולין" (המקורית) כי כתוצאה מהתאונה (המפגש בין המשאית לאוטובוס) נהדף האוטובוס לעבר הרכב הפרטי שנסע לפניו, בנתיב השמאלי, ואולם, כפי שיובא להלן, טענה זו לא הוכחה, ואף נסתרה בטופס ההודעה מיום התאונה, במסגרתו אישר נהג האוטובוס כי פגע ברכב הפרטי שנסע לפניו, עוד בטרם פגעה המשאית באוטובוס.

...

לפיכך, אני קובעת כממצא עובדתי כי נהג המשאית השתלב מהנתיב הימני לתוך הנתיב השמאלי בצורה בלתי זהירה, כאשר הנתיב השמאלי לא היה פנוי.

אי הצגת טופס ההודעה, בהתאם לגרסה האותנטית שמסר נהג המשאית, ללא מתן הסבר סביר, מביאה למסקנה שהצגתו הייתה פועלת לחובת "פרידנזון" ו"הראל" ומאששת את טענות "מטרופולין" אשר לאחריות נהג המשאית לקרות התאונה.

סיכום מאחר שהאחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית, תביעת "פרידנזון" כלפי נתבעים 2-1, נהג האוטובוס ו"מטרופולין", נדחית.

אין מקום לפסיקת הוצאות משפט ובכללן שכ"ט עו"ד והוצאות העדה הגב' רחל חדד לטובת "פרידנזון", וזאת מאחר שאין מחלוקת כי לא קדמה להגשת תביעתה דרישה לתשלום תגמולי ביטוח מ"הראל", ובהתאם לטענות "הראל" בכתב הגנתה שלא נסתרו, וכפי שאף ציינה "פרידנזון" במסגרת תגובה שהגישה ביום 29.6.2021 להודעת "הראל" אשר לצירופה לתביעה, כמפורט בתא"ק (הרצ') 50335-02-19 אשחר נ' הפניקס (22.2.2019), וההפניות שם: "... אם הוגשה תביעה שלא לצורך, ומסתבר שהמבטחת אינה שוללת את זכאות המבוטח לתגמולי הביטוח, ככלל לא יהיה זכאי התובע להחזר בגין הוצאותיו..". ההודעה לצד שלישי ששיגרה "הראל" כנגד "מטרופולין" נדחית, מאחר שהאחריות לקרות התאונה חלה על נהג המשאית.

לפני תביעה שעניינה נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.10.18.

בהודעה לביטוח שמסר נהג התובע וצורפה לתצהיר הנתבעות (עמוד 5 לתצהיר) נכתב כי: "נכנסתי לכיכר עם המשאית. האוטובוס לא שמר מרחק ניכנס במשאית מאחור". בתצהירו מעיד נהג התובע כי רכב צד ג', אשר אינו צד להליך זה, נסע לפניו וכי כתוצאה מניסיון רכב הנתבעת לעקוף אותו בנסיעה מהירה, רכב צד ג' בלם ולאחריו בלם אף הוא.

...

נוכח כל האמור לעיל מצאתי כי יש לדחות את גרסת נהג התובע ולהעדיף את גרסת נהג הנתבעת ומכאן לדחות את התביעה.

למעלה מהדרוש יצוין כי אף ביחס לרכיב הנזק סבורני כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו שעה שהובהר במהלך הדיון כי הרכב תוקן בפועל לאחר עריכת חוות דעת השמאי (ראה גם הערות השמאי בסיכום חוות הדעת לפיה שמאותו מתבצעת טרם תיקון הגורר והנגרר) כאשר תיקון הנגרר בוצע על ידי "רון יבוא ויצוא אור יהודה" והגורר על ידי מכונאי אשר לא נקב בשמו (עמוד 8 שורה 16 לפרוטוקול).

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

רקע וטענות הצדדים לפניי תביעה, שעניינה פיצויים בגין ניזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 11.4.21 (להלן: "התאונה").

לדידו, אין הוא זוכר באיזה רכב מדובר אך היה מדובר ברכב פרטי, נמוך ולא ברכב גבוה מסוג משאית או אוטובוס.

...

דיון והכרעה לאחר בחינה של מכלול העדויות, טפסי ההודעה, תמונות הנזק של כלי הרכב, מיקום התאונה וכן את טענות הצדדים וכתבי הטענות על נספחיהם, ועל יסוד כל החומר שבפניי הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות להתרחשות התאונה באופן הבא: התובעים – 40% והנתבע 60%.

סבורני כי נהג רכב התובעים אכן קיבל אישור לצאת מהחניה, אך המשיך את יציאת החניה באופן לא זהיר ולא נתן דעתו לכך שיכול שכלי רכב יבקש לבצע עקיפה, היה על נהג רכב התובעים לוודא כי הדרך פנויה ומאפשרת מעבר.

סוף דבר אשר על כן, ולאור חלוקת האחריות שקבעתי, הנתבעת תשלם לתובעת סך 14,941 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,622 ₪.