תביעת נזקי רכוש מנפילת עץ בשטח ציבורי

בכתב התביעה נטען כי העץ היה נטוע בגבול שבין שטח הבניין לבין המדרכה, כי הערייה טענה שהעץ היה בשטח הבניין ובעלי הזכויות בבניין טענו כי האחריות היא על הערייה ועל תאגיד המים (מיתב) שביצע עבודות במקום (בהזמנת הערייה) ובכך חתך את שורשי העץ וגרם לנפילתו.

נטען עוד שלא הוכחו נסיבות נפילת העץ (היה מזג אוויר סוער ביום התאונה) וגם לו היה העץ בשטח צבורי אין אחריות אוטומאטית לרשות המקומית.

במקום אחר (תא"מ 26231-02-16) התייחסתי לשאלת האחריות והמדיניות הראויה בתיקים בהם ניזוק רכוש כתוצאה מנפילת עץ. צוין כי נקבע שעל התובע להראות קיומה של חובת זהירות (קונקרטית ומושגית), קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי, ובהתאם למבחני צפיות, סיכון ושכל ישר) ולהוכיח את נזקיו.

...

התוצאה היא כי גם במישור הקשר הסיבתי הוכחה התביעה.

לא הוכח ראש הנזק של עגמת נפש ולא מצאתי כי הוצגו ראיות לנזקים לחפצים אישיים, ואני דוחה את התביעה ביחס לראשי הנזק הללו.

סיכומו של דבר אני מחייב את הנתבעות 2 ו-4, נציגויות הבתים המשותפים, לשלם לתובע את נזקיו המוכחים בסך 18,116 ₪, בצירוף אגרת בית המשפט בסך 262 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪ נוספים.

בית המשפט קבע כי עצם העובדה כי התובע עמד בנטל להוכיח שהעץ נפל בשטח הצבורי שלה וגרם לנזק, די בכך על מנת להעביר את נטל ההוכחה לרשות המקומית כי זו מלאה אחר חובתה כבעלים וכמחזיקה במקרקעין.

בעא (מרכז) 2247-06-19  מועצה מקומית בית דגן יפתח אבישי נ' רונן את זוהר שאיבות חול ושומשום בע"מ (פורסם במאגרים), דחה בית המשפט ערעור שהוגש על קביעת בית המשפט השלום לפיו יש לחייב את המועצה בגין ניזקי רכוש שנגרמו בעקבות נפילת עץ. בעא (ב"ש) 19278-11-11 עריית אילת נ' אריה דדון (פורסם במאגרים), דחה בית המשפט ערעור שהגישה עריית אילת על פסק דינו של בית המשפט קמא שקבל את התביעה כנגד הערייה תוך שהוא מציין כי בית המשפט בחן את נסיבות המקרה וכי אין הוא מוצא להתערב בקביעותיו.

...

סבורני, כי ככלל תובעת לא תצא ידי חובה בהוכחת תביעתה בעצם הגשת תביעה מבלי להציג כל ראיה המעידה על רשלנות או מחדל כלשהו מטעם העירייה.

בנסיבות הללו, סבורני כי ככל והתובעת ביקשה להרים את נטל ההוכחה, ואף לו ברמה הראשונית על מנת שזו תעבור לכתפי הנתבעת, היה עליה להציג ראיות כלשהן ואף לו ברמת ההוכחה המינימאלית, על מנת שיעבור הנטל אך זו לא עשתה כן. משכך אין להעביר את הנטל לכתפי הנתבעת.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 3,500 ₪.

בפניי תביעת התובע לפצוי בגין נזק רכוש לרכבו.

על כך יעידו הראיות, שהציג התובע: הפתק, שמצא על גבי הרכב לפיו "נפל עץ משטח צבורי על הרכב. המועצה היתה. נא לפנות ליאיר, מזכיר המועצה להמשך טפול. בתודה, כונן המועצה, משה". כך גם דיווח מר זרטל, אחראי הגינון, לאיילון חברה לביטוח בע"מ, ההתכתבויות בין הצדדים, כתב קבלה וסלוק, שנשלח מהנתבעת לתובע, ונחתם על ידו, והתשלום שבוצע לתושב אחר, על רכבו נפל עץ באותו רחוב.

על כך נקבע למשל בע"א (מחוזי חיפה) 2661-06-12 כלל נ' מ.מ. פרדס חנה כרכור, 30.1.2013, פורסם בנבו): "משעמדה המערערת בנטל ההוכחה הראשוני, וממנו עולה כי העץ שנפל על מכונית מבוטחה של המערערת הוא עץ אורן, שהיה מצוי בחורש של עצי אורן גבוהים בתחום השטח הצבורי של המשיבה, מקום בו מצויים עוברי אורח, ובסמוך לכביש בו נוסעים כלי רכב, וכי העץ פגע וגרם נזק לרכב והמערערת פיצתה את מבוטחה לפי הפוליסה, היה על המשיבה להביא ראיות שיהא בהן כדי להניח את הדעת שהיא קיימה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים ותעוד של מצב העצים, טפול יזום על-ידי או בפקוח איש מיקצוע, וכן גיזום לפי הצורך, בהתאם לייעוץ של אגרונום מוסמך, ובתדירות מספקת לפי הייעוץ של אותו אגרונום, בשים לב לסדרי עדיפות שייקבעו לפי שיקול דעת מקצועי". כאמור גם קיומו של משב רוח עז, והיותו של זה חריג עד כדי "כח עליון", לא הוכח.

יפים לעניין הנידון דברי בית המשפט בעיניין ת.ק. (כ"ס) 1389-11-10 טובה תאשמע נ' עריית כפר סבא, 13.4.2011, פורסם בנבו) באומרו: "ודוק, מדובר בנפילת העץ מן השורש, בסיס הגזע. על מנת לטעון שארוע מזג אוויר הוא שגרם לנפילה כה חמורה של עץ ולמעשה לכריתתו של העץ מבסיסו היה על הנתבעת להוכיח התרחשותו של ארוע מזג אוויר יוצא דופן, חריג ונדיר במיוחד. ברי כי לא עשתה כן וממילא לא נותק הקשר הסיבתי בין התרשלותה לבין הנזק שניגרם לתובעים". העץ נשוא התביעה בן כ-15 שנה, מתנשא לגובה של 5-6 מטרים, ועצים אחרים ברחוב נגזמו לאחר המקרה "כדי למנוע הישנות של מקרה כזה" (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 16-20).

...

אני קובעת כי הנתבעת, שהנטל היה מוטל על כתפיה מכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לאחר שנציגה הודה כי לא ידוע לו מה ההסבר לנפילת העץ, לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא התרשלה.

הנתבעת תשלם לתובע את אגרת המשפט בסך 100 ₪ והוצאות משפט, בהתחשב בסירוב הלא מוצדק לתשלום מצד אחד ובדיון הקצר, מהצד האחר, בסך 700 ₪.

תביעה בגין נזק רכוש לרכב התובע, אשר נגרם בשל קריסתו של עץ. עיקר המחלוקת בין הצדדים הנה באשר למיקום בו היה נטוע העץ שקרס - אם בשטח צבורי או פרטי, כאשר לפי נתון זה תוכרע גם שאלת האחריות.

לא רק זאת, אלא שגם מתוך נספחי כתב ההגנה של הערייה עולה תהיה באשר לזהות השטח בו היה נטוע העץ: בדוח הקריאות מהמוקד העירוני (נספח ג'1 לכתב ההגנה של הערייה) מופיע כי הפונה, גב' בשם אסתר, המתגוררת ברח' ארבע הארצות 13, התלוננה כי עץ נפל על רכבה; בהמשך, מצוין באותו דוח כי מר ישר הגיע למקום ואיתר כי העץ נפל מהשטח הפרטי של עזרא, שמענו גם כן רח' ארבע הארצות 13; בכתב ההגנה, טוענת הערייה כי המען של עזרא בכלל נמצא ברח' ארבע הארצות 15; ואילו בהתראה שצרפה הערייה ע"ש עזרא (נספח ו' לכתב ההגנה של הערייה) ובפרטי השאילתות (נספח ז' שם) עולה כי המען של עזרא הוא ברח' הדולפין 1 (כך גם בסעיף 28 לכתב ההגנה).

ראה גם מתוך פסה"ד של כב' הש' י. גריל בע"א (חי') 2661-06-12‏, כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור [פורסם בנבו - 30.01.13]: "משעמדה המערערת בנטל ההוכחה הראשוני, וממנו עולה כי העץ שנפל על מכונית מבוטחה של המערערת הוא עץ אורן, שהיה מצוי בחורש של עצי אורן גבוהים בתחום השטח הצבורי של המשיבה, מקום בו מצויים עוברי אורח, ובסמוך לכביש בו נוסעים כלי רכב, וכי העץ פגע וגרם נזק לרכב והמערערת פיצתה את מבוטחה לפי הפוליסה, היה על המשיבה להביא ראיות שיהא בהן כדי להניח את הדעת שהיא קיימה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים ותעוד של מצב העצים, טפול יזום על-ידי או בפקוח איש מיקצוע, וכן גיזום לפי הצורך, בהתאם לייעוץ של אגרונום מוסמך, ובתדירות מספקת לפי הייעוץ של אותו אגרונום, בשים לב לסדרי עדיפות שייקבעו לפי שיקול דעת מקצועי.

...

אי לכך ובשים לב לכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי העץ שקרס היה נטוע בשטח הציבורי ולא מהשטח הפרטי של ארליך או עזרא.

לאור כל האמור לעיל, הרי שהעירייה לא הרימה את הנטל לסתור את חזקת החובה או כי קיימה את חובתה כלפי המצויים בשטחה באופן מספק, או בכלל; משכך, אין מנוס מן המסקנה כי העירייה הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, ומכאן התרשלותה כלפי התובע.

ראה לעניין זה רע"א 5562/20, דורון אביב נ' מדינת ישראל, בש"א (חי') 7652/05, פלאפון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו - 11.5.2005], ת"א (תל אביב-יפו) 25178-09-19, שארל בן ארוש נ' עו"ד אברהם ששו [פורסם בנבו] (18.9.2020) וכן תא (ת"א) 22501-02-20‏, מלכה בן דור נ' יעקב כהן סיכומו של דבר - משנמצא כי התובע הרים את הנטל להוכיח את נזקיו וכי העירייה אחראית לנזקי התובע, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת וכן דחיית ההודעה לצדדי ג' 1 - 4 ומקבל את ההודעה לצד ג' 5; לפיכך, צד ג' 5 ישלם לתובע את הסך של 19,664 ₪ בגין נזקיו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל ובתוספת הוצאות משפט בסך של 400 ₪; כמו כן, צד ג' יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 400 ₪, הוצאות צד ג' 1 - 2 בסך של 400 ₪, והוצאות צד ג' 4 בסך של 400 ₪.

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב המבוטח מנפילת ענף של עץ , בעת שחנה בתחום המוניציפלי של הנתבעת.

טענות הצדדים: על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 27.12.2019 עץ שניצב בצד הדרך ברח' אברהם אבינו ליד בית 10 בבאר שבע, קרס על רכב התובעת שחנה בסמוך וגרם לו נזק רכוש.

בנוסף טען כי הנתבעת נימנעה מצרוף ראיות מהותיות- תמונות, שמות עדי הראייה, דוחות שנערכו בסמוך למועד הארוע הנתבעת טוענת, כי אחריותה על קריסת עץ בשטחה, אינה מוחלטת, וכי היא פועלת כראוי וכמצופה בטיפול וגיזום העצים שבשטחה באמצעות קבלן שאמון על אחזקת העצים וגיזום הענפים, (להלן: "צד ג'") עמו היתקשרה בהסכם.

כן נושאת בחובת זהירות כלפי העוברים ושבים בתחומה לרבות אחריות על מצבם התקין של העצים הנטועים בדרכים הציבוריות (ע"א 862/80‏ ‎ עריית חדרה‎ ‎נ' זוהר, פ''ד לז(3) 757 (1983).

...

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות המונח לפניי מצאתי כי התובעת עמדה בנטל הקל הרובץ לפתחה להוכחת אחריותה של הנתבעת, וזאת מאחר שהוכח כי הענף היה למכשול בדרכו של כלי הרכב הגדול שנסע בכביש המצוי באחריות הנתבעת.

בנסיבות אלה, לאור המסקנה שהפגיעה בענף נגרמה בשל אי טיפול בעץ בהיבט הגיזום ומאחר שצד ג' מחויב לפי החוזה בגיזום העץ, זכאית הנתבעת לשיפוי מאת צד ג'.

סוף דבר הנתבעת לא הביאה כל ראיה שיש בכוחה לסתור את קביעות השמאי מטעם התובעת לעניין הנזק.

לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובעת במלוא סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין.