תביעת נזקי רכוש לרכב עקב התזת חומרי בנייה

בתביעתם שכנגד תבעו פיצוי בגין נזק גוף ורכוש, הוצאות ונזק לא ממוני בסך כולל של 185,000 ₪.

בין האירועים שנסקרו כרונולוגית ע"י התובעים בתצהיריהם נימנו עימות של הנתבעים עם ספק חומרי הבניה לבית התובעים וארוע של שפיכת מים מהולים עם אקונומיקה מבית הנתבעים על הרצף שעסק בשפוץ הבית.

בהמשך, שפיכת נוזלים על ציוד חשמלי שהיה מונח בגינה ועל שולחן משחק (בשווי 4000 ₪) והתזת מים עם אקונומיקה על מר נועם שעלה על הקיר הגובל כדי לבדוק מה מקור הנוזלים לגינה, ובנוסף החניית רכב הנתבעים באופן החוסם את כניסת התובעים לחניה הפרטית.

...

[ראה בג"צ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל פ"ד מז(5) 653, 658 (1993) וכן ע"א (ת"א)1337/01 רשות הדואר נ' אגשם ואח' (29.1.03)] משום כך לא היה מקום להשית על הנתבעים את ההוצאות שנשאו בהם התובעים לביטול הפעולות הראשוניות שננקטו, גם אם המסקנה בדבר הפרת איסור לשון הרע ,בהקשר זה הייתה אחרת.

המסקנה היא איפוא כי על הנתבעים שכנגד חלה אחריות לנזק גוף שנגרם לגב' גלם על פי היקפו המוכח.

לסיכום לאור כל האמור אני מורה כדלקמן: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ואני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪.

מדובר בתביעה לנזק רכוש לגג רכבו של התובע, אשר על פי הנטען חנה בחניית ביתו שהנה סמוכה לגדר המקיפה את אתר הבניה של בית מגורים המוקם בסמוך לביתו של התובע ברחוב חשמונאים 27 חולון.

על פי הנטען, הנזק לרכב אירע באחד הימים בהם חנה הרכב בסמוך לאתר העבודות, כאשר חומרי בניה כגון מלט וטיט הותזו על גג רכבו, כפי הנראה במהלך ביצוע עבודות הבניה באתר.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובתמונות שצרף התובע לעיוני במעמד הדיון, באתי למסקנה כי דין התביעה להיתקבל וזאת מהטעמים הבאים: נציג הנתבעת לא הכחיש את האפשרות לפיה לגג רכבו של התובע אכן נגרמו נזקים בשל התזת כתמי טיט ואולם להגנתו טוען כי ככל שאירע הנזק האמור, הרי שיש לייחסו לקבלן המשנה מטעמו, הוא קבלן השלד, אשר עבד במקום מטעמו.

...

אין זאת אלא כי הטענה לפיה מדובר בנזק פעוט שניתן היה להסירו באמצעות ניקוי רגיל, טענה שלגרסת הנתבעת נטענה על ידי קבלן השלד וחרף זאת הלה לא הובא לעדות מטעם הנתבעת, נותרת, אפוא, כטענה בעלמא ונדחית על ידי.

לאור כל המקובץ דלעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בגין שווי הנזק ועוגמת נפש וכן תוספת 750 ₪ הוצאות משפט.

לפניי תביעה קטנה לפצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לרכבי התובעים בזמן שחנו בחנייה מוסדרת על ידי ריסוס צבע אפוקסי מצד הנתבעות (להלן: "הנזקים").

הנתבעת 2 טוענת כי היא חברה המספקת שירותים וחומרים מעכבי בעירה בתחום תשתיות הבנייה.

בעיניין זה יפים הדברים שנכתבו בעיניין נעים שהובא לעיל: "[...] ביסודו של תנאי השליטה מונח הרעיון, כי יש לזהות את האדם שלו ניתן לייחס את הרשלנות שהוסקה באופן כללי מעצם ארוע התאונה. השליטה על הרכוש גורם הנזק היא היוצרת את הזיקה בין האחראי המשוער למעשה הרשלנות שגרם לנזק באמצעות אותו החפץ". גם תנאי זה זכה לפרשנות מקילה בפסיקה: "[...] המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו איפוא מבחן טכני-פורמלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן עינייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את היתרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו – על-פי מאזן ההסתברויות – היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק" (השופט מצא בע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, מ"ט (1) 45).

בעניינינו, הנזק בכלי רכב התובעים נגרם כתוצאה מהתזת צבע אפוקסי שהותז על ידי הסגרים שיעבדו במיתחם הסמוך למפעל.

...

בסה"כ תשלם הנתבעת 1 לתובע 2 סך של 3,936.5 ₪, הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית.

בסה"כ תשלם הנתבעת 2 לתובע 2 סך של 4,928.5 ₪, הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בסה"כ תשלם הנתבעת 2 לתובע 2 סך של 3,936.5 ₪, הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

תמצית טענות הצדדים התובעות טוענות בכתב התביעה כי ביום 29.11.18 נזוקו 41 רכבים שבבעלות מי מהן כתוצאה מצבע או חומר שהותז לעברן במהלך ביצוע עבודות בנייה על ידי הנתבעת 1 בעבור הנתבעת 2 או מי מטעמה.

לעניין עדותו של מר רמי ענבר: מדובר בקצין הבטיחות של התובעות שציין כי יצא לבחון את המכוניות עקב ההמולה וההתרחשות באותו בוקר.

לא ברור לי כיצד בעל מיגרש מכוניות הסמוך לאתר בו מבוצעת עבודה אמורה לפעול להגן על רכושו מפני נזקים כאלה ואחרים של פעולות הבנייה? איזו פעולה היו אמורות התובעות לבצע לצורך כך ? בעיניין זה מקובלת עליי עמדת התובעות כי האחריות לדאוג לרכושם של בעלי הנכסים הסמוכים ואף לשלומם של עוברי אורח אחרים הייתה מוטלת על הנתבעות או מי מהן כמי שמבצעות את העבודה ו/או מזמינות את העבודה ו /או בעלות המקרקעין והיה בידן לנקוט אמצעים סבירים ומינימליים למניעת הנזק.

...

לאחר שבחנתי את הוראות סעיף 15, הפסיקה שניתנה בעניינו, שקילת טענות הצדדים, העדויות שנשמעו ונסיבות המקרה - מצאתי כי במקרה הנדון יש מקום לקבל את עמדת התובעות ביחס לתחולת החריג הקבוע בסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין על אף קיומו של חוזה בין נתבעת 1 לנתבעת 2.

סוף דבר בתביעה העיקרית התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי כך שאני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות את הסכומים הבאים: לתובעת מספר 1 : בגין הנזק לרכבים על פי הטבלה - סך של 62,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל; הוצאות משפט (חלק יחסי של אגרת בית המשפט, שכ"ט שמאי בשים לב לכמות הרכבים הרלבנטית לנתבעת זו וחלק יחסי של שכר עדים) – 6,500 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל; שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 8,800 ₪ שישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

סוף דבר בהודעת צד ג' כנגד צדדי ג' 1 + 2 הודעת צד ג' כנגד צדדי ג' 1+2 מתקבלת במלואה ועל כן: אני מחייבת את צדדי ג' 1+2, ביחד ולחוד, לשפות ולפצות את המודיעה בגין הסכומים שנפסקו כנגדה בתביעה העיקרית, לרבות הוצאות ושכ"ט עו"ד, וזאת בתוך 45 יום ממועד מתן פסק דין זה. אני מחייבת את צדדי ג' 1+2 , ביחד ולחוד, לשלם למודיעה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בגין הליכי ההודעה לצדדים שלישיים, וזאת בתוך 30 יום מהיום וזאת בנוסף לכל סכום שנפסק בתביעה העיקרית.

הנתבעת, שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן-שירביט או הנתבעת) ביטחה, בזמנים הרלוואנטיים לתביעה זו, את התובע ואת החנות בביטוח הכולל, בין היתר, ביטוח תכולה, לרבות מלאי עסקי, ריהוט ודקורציה, מפני נזקים כגון הנזק שנגרם באירוע נושא תביעה זו. ביום 18.06.04 פרצה שריפה בחנות.

עם זאת, אמר שאין אפשרות שההצתה כולה בוצעה מבחוץ, על ידי התזת חומר דליק מתחת לדלת, מבחוץ, תוך הדלקה מבחוץ, וזאת לאור מציאת שני הבקבוקים עם החומר הדליק בתוך סטנד, בתוך החנות עצמה (פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 16, שורות 10 עד 15).

עדותו של ניצן טל מר ניצן טל, עובד מחלקת התביעות של הנתבעת, ראש מדור תביעות משפטיות רכב ורכוש (להלן-טל), נתן תצהיר מיום 4.12.06 והעיד בבית המשפט ביום 6.12.07.

עם זאת, יש לו שטח אדמה של 3 דונם, עם אישורי בניה מוכנים (פרוטוקול הדיון מיום 15.11.07, עמוד 28, שורה 23 עד עמוד 29, שורה 8).

...

אין בידי לקבל טענה זו. בקביעה אם יש להשית על המבטחת ריבית מיוחדת יש לשקול את תום לבה בהעלאת שאלה לגבי זכאות המבוטח לתגמולי הביטוח.

לא קבלתי את טענות הנתבעת, וקבעתי כי יש לשלם את תגמולי הביטוח, אך ניכר היטב בהחלטתי, שהדבר נעשה אחר לבטים, ובסופו של דבר, כפי שכתבתי, הגעתי למסקנה כי גפני הרים את הנטל רק במידה קלה.

בוודאי, אם כך, שאין לקבוע, לדעתי, כי זהו אחד מאותם "מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי". סיכום סיכומו של דבר, אני קובעת שדין התביעה להתקבל.