תביעת נזקי רכוש בתאונת שרשרת מרובת כלי רכב

לדוגמה – תאונה בצומת מרומזר כאשר אחד משני הנהגים ניכנס לצומת במופע אור ירוק; תאונה בצומת כאשר צד אחד לא ציית לתמרור "עצור"; תאונה בין רכב נוסע לבין רכב שעמד במקום אסור לחנייה או לא מתאים לעצירה/חנייה; תאונת חזית-גב בין רכב שמתנגש ברכב אחר עקב עצירה של הרכב הראשון (לעיתים תאונת שרשרת), ועוד.

כך, לדוגמה, באחד מהמקרים, סרב בית המשפט משיקולים של מדינות משפטית להכיר באשם תורם של נהג שרכבו פגע ברכב אחר, שניסה להדחף וליטול את זכות הקדימה בכוח (פסק דינו של השופט חבקין בת"ק (ת"א) 45278-11-14 גרינהויז-לנדוי נ' טיולי גבלים בע"מ (26.7.2015); עוד על הילכת חנחן ועל סוגים רבים של מקרים טיפוסיים בתביעות פח, ראו בהרחבה בספרו של השופט עדי סומך תאונות פח ושיבוב רכב 344-197 (2013) (להלן: סומך)).

לשיטה זו, בתביעות ניזקי רכוש-רכב קיימת חפיפה מוחלטת בחובות הזהירות של נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה, מאחר שהן נגזרות מאותן עובדות, ועל אותן נורמות משפטיות.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא א' אברהם) בע"א 56109-11-17 מיום 5.4.2018, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' הרשמת הבכירה ש' צור גינור) מיום 5.11.2017 בתא"מ 45860-01-17.

לטענת המבקשת, יש לקבל את בקשתה למתן רשות ערעור, שכן שאלת היחס שבין אשם יוצר-אחריות לאשם תורם בהקשרים אלה, היא שאלה עקרונית ורחבת היקף, אשר בכוחה להשפיע על אלפי תיקים המתנהלים בערכאות השונות.

המסקנה המתבקשת היא, שעל בית המשפט אשר דן בתביעה הראשונה המתייחסת לתאונה, להיות ער לכך שמתנהל או עשוי להתנהל הליך נוסף בגין אותה תאונה וכי פסק דינו יחייב בתיק השני.

משהגענו למסקנה כי הקביעה בדבר קיומו של אשם תורם, אין בה כשלעצמה כדי לקבוע אשם יוצר אחריות, וכי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו – לא מצאנו להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא במקרה דנן, אשר בחן את האירוע הנזיקי על רכיביו השונים, וקבע כי לא קמה למשיב אחריות כלפי המבקשת.

סוף דבר שהערעור נדחה.

תמצית עובדות המקרה שלעניין: עניינן של 3 התביעות המאוחדות שלפניי בנזקי רכוש שנגרמו ל-3 רכבים, כמפורט לקמן, בגין תאונת שרשרת מיום 8.10.17, בכביש 6 דרום, לאחר מחלף קרית גת, שבה היו מעורבים 5 רכבים.

גירסתו של נהג אוויס – ערן דוד: מר ערן דוד, נהג רכב אוויס, דיווח במסגרת טופס ההודעה מטעמו את הדברים הבאים: "מדובר בתאונת שרשרת בכביש 6 עם 5 כלי רכב. רכב מספר 97-046-33 מסוג יונדאי 35 I בלם בפתאומיות. רכב מספר 27-766-31 מסוג יונדאי I 35 גם לא הספיק לבלום וניכנס ברכב אוויס מאחור. רכב מספר 64-464-31 מסוג טויוטה אאוריס גם לא הספיק לבלום וניכנס ברכב 27-766-31 מאחור. רכב מספר 18-146-34 מסוג יונדאי 25 I הגיע במהירות ולא הבחין ברכב מסוג טויוטה 61-464-32 ופגע בו". העד מדווח למעשה על הפגיעה של הרכבים זה בזה באופן עצמאי וללא הדיפה.

עדה זו הדגישה מספר פעמים במהלך עדותה כי איננה זוכרת הרבה מהתאונה, וכי היתה בלחץ ממצב בנותיה בספסל האחורי של הרכב (ש' 15, עמ' 5 לפר').

...

בנסיבות אלו, אין מנוס מהקביעה כי יש להשית את הוצאות נזקי רכב גלי על כלל ארבעת הרכבים שאחריו.

בנסיבות אלו, אין מנוס מלקבוע כי יש להשית את הוצאות נזקי רכב אוויס על כלל שלושת הרכבים שאחריו.

בנסיבות העניין, אינני מייחס כל משקל לעדות זאת ואני קובע כי רכב שומרה לא נהדף לעבר רכב איילון, אלא פגע בו באופן עצמאי.

משכך, אין מנוס מלקבוע כי שני הרכבים האחרונים בשיירה, רכב שומרה ורכב הכשרה אחראים לנזקים שנגרמו לרכב איילון.

משכך, אני מורה על חיוב שתי קבוצות הנתבעים, אירנה רויטמן ושומרה באמצעות שומרה; ו**** חרדים ומאל-מור באמצעות הכשרה; בנזק המוערך בחוות דעת השמאי, כלומר: 42,262 ₪, הכולל את שכר טרחת השמאי, וכן שכר טרחת עו"ד התובעת בסך של 4,944 ₪, אגרת בימ"ש בסך של 528 ₪, והוצאות העדים ניר מנדלסון ורעייתו רינת מנדלסון, כפי שנפסקו.

בפני תביעות מאוחדות אשר עניינן בנזקי רכוש לרכבי התובעים בתאונת שרשרת ביום 25/4/14.

כאמור, הנטל להוכיח קיומם של היסודות דלעיל רובץ על שכמה של המבטחת ובעניינינו, לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים והעדים מטעמם, הגם כי לא נעלמו מעיני סתירות ותמיהות רבות בהתנהלות הצדדים ונסיבות מסתוריות מה האופפות ארוע זה, לא עמדה המבטחת בנטל להוכיח כי אכן מדובר בתביעת מירמה.

אמנם, יש ממש בטענותיה של הנתבעת, המבטחת, כי תמוה כיצד בתאונת שרשרת בה מעורבים 3 כלי רכב כולם או לפחות 2 מהם בנזק אובדן מוחלט אין כל מסמכים לרבות גרר, מישטרה, עדים לתאונה, מסמכים רפואיים ביחס למעורבים וכיוב'.

...

לפיכך, דין התביעה להתקבל.

שמאי התובעת העמיד את ערך הרכב בסך 19,716 ₪, מתוכו יש להפחית את עלות השרידים ולפיכך תשלם הנתבעת לתובעת סך 17,670 ₪ בתוספת הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובניכוי ההשתתפות העצמית בהתאם לתנאי הפוליסה.

הייתי בירידה ורכב ראשון עצר, ב.מ.ווו, בצבע לבן, נראה לי. זוכר שלבן, ואז הרכב השני גם ב.מ.ווו, נראה לי בצבע אפור, שחור, ואז אני הגעתי.

בפניי תביעת שבוב בגין ניזקי רכוש של רכב מספר רשוי 26-483-73 שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 23.1.2012 בה מעורב רכב מספר רשוי 36-690-54 (להלן: "רכב הנתבעים").

נהג רכב הנתבעים לא זכר פרטים רבים בעדותו, ולגבי הפרטים שלדבריו זכר, גירסתו לא הייתה משכנעת, וקיים קושי להסתמך עליה.

שנית; בעדותו טען נהג רכב הנתבעים, כי בתאונת השרשרת מעורבים ארבעה כלי רכב, רכב הנתבעים היה הרכב השלישי בשרשרת כלי הרכב והרכב האחרון "נגע" ברכב הנתבעים מבלי לגרום לנזק (עמ' 8 שו' 26).

...

הפער בעוצמת הנזק בין המוקד האחורי לבין המוקד הקדמי ברכב התובעת, תומך במסקנה, שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעת בעוצמה רבה, שהדפה את רכב התובעת לפנים לעבר הרכב הראשון.

עוצמת הנזק הנראה במוקד האחורי ברכב התובעת בשילוב הפערים המשמעותיים בהיקף הנזק והעבודות בין המוקד האחורי לבין המוקד הקדמי, מחזקים את המסקנה שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור בעוצמה שהדפה את רכב התובעת לרכב שלפניו, ולהטלת אחריות לנזקי רכב התובעת בשני מוקדיו על נהג רכב הנתבעים.

לאור כל האמור, התביעה מתקבלת.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון (כב' השופטת ס' כהן), שניתן ביום 05.06.17, בו נדחתה תביעת המבקש בגין ניזקי רכוש, עקב תאונת שרשרת.

הרקע בבית המשפט לתביעות קטנות לא הייתה מחלוקת כי חמישה כלי רכב היו מעורבים בתאונת השרשרת.

בית המשפט אף מצא חזוק לתאור שרשרת התאונות מצד המשיבה 3 והמשיב 4, בעובדה שברכב המשיב 4 נגרם נזק הרבה יותר גדול לצד האחורי מאשר לצד הקידמי.

...

המבקש ידע לדרוש התייצבות של עדים שונים, אף אם בסופו של דבר לא הגיעו כל העדים שביקש.

נוכח האמור, לאחר ששוכנעתי כי בנסיבות העניין לא נגרם עיוות דין ואין סיכוי מוחשי להצלחת טיעוניו הערעוריים של המבקש, ובשים לב לפסיקה המצמצמת ביחס למתן רשות ערעור על בית המשפט לתביעות קטנות, המסקנה היא שיש לדחות את הבקשה.

לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, מבלי לבקש תשובה.