תביעת נזקי רכוש בתאונת שרשרת בצומת

לדוגמה – תאונה בצומת מרומזר כאשר אחד משני הנהגים ניכנס לצומת במופע אור ירוק; תאונה בצומת כאשר צד אחד לא ציית לתמרור "עצור"; תאונה בין רכב נוסע לבין רכב שעמד במקום אסור לחנייה או לא מתאים לעצירה/חנייה; תאונת חזית-גב בין רכב שמתנגש ברכב אחר עקב עצירה של הרכב הראשון (לעיתים תאונת שרשרת), ועוד.

במקרה נוסף של תביעת ניזקי גוף, שאירעה בעקבות תאונה בצומת מרומזר, הטיל בית המשפט אשם תורם על הצד שניכנס לצומת במופע אור ירוק: "גם נהג, העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהיא אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בביטחה [...] כל שכן מתחייבת זהירות משנה לבחון ולוודא את הנעשה בצומת, כאשר מתקרבים אליו במהירות גבוהה יחסית, כאשר ברמזור עדיין אור אדום או צהוב, ורק על קו הצומת או סמוך מאוד אליו מופיע אור ירוק" (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137, 145-144 (1989)).

עם זאת, גם במקרה כאמור, ייתכן שניתן להשתמש בתורת ההשתק מקום בו חברת הביטוח יכולה הייתה להצטרף להליך ולמנוע את הצורך בהתדיינות נוספת (וראו טל חבקין ויגאל נמרודי "סוגיות במעשה בית דין בתביעות לפצוי על נזק רכוש שניגרם מתאונת דרכים" עלון השופטים גליון 73 עמ' 10-9 (מאי 2017)).

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא א' אברהם) בע"א 56109-11-17 מיום 5.4.2018, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' הרשמת הבכירה ש' צור גינור) מיום 5.11.2017 בתא"מ 45860-01-17.

לטענת המבקשת, יש לקבל את בקשתה למתן רשות ערעור, שכן שאלת היחס שבין אשם יוצר-אחריות לאשם תורם בהקשרים אלה, היא שאלה עקרונית ורחבת היקף, אשר בכוחה להשפיע על אלפי תיקים המתנהלים בערכאות השונות.

המסקנה המתבקשת היא, שעל בית המשפט אשר דן בתביעה הראשונה המתייחסת לתאונה, להיות ער לכך שמתנהל או עשוי להתנהל הליך נוסף בגין אותה תאונה וכי פסק דינו יחייב בתיק השני.

משהגענו למסקנה כי הקביעה בדבר קיומו של אשם תורם, אין בה כשלעצמה כדי לקבוע אשם יוצר אחריות, וכי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו – לא מצאנו להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא במקרה דנן, אשר בחן את האירוע הנזיקי על רכיביו השונים, וקבע כי לא קמה למשיב אחריות כלפי המבקשת.

סוף דבר שהערעור נדחה.

תביעה עקב ניזקי רכוש לרכב ראשון שנגרמו בתאונת שרשרת שבה העלה הנהג האחרון טענות חריגות.

ביום 27.4.15 בערב, בסמוך לצומת רעננה, לאחר שנוצר במקום עומס תנועה, התרחשה "תאונת שרשרת" בין שלוש מכוניות.

...

לחלופין ביקש להעמיד את הפיצוי על סך של 20,000 ₪ ולהורות על חלוקה בין הנתבעים (עמוד 44 ש 20-22) ההכרעה: לאחר ששמעתי את העדים, והתרשמתי מהם במישרין, ולאחר שבחנתי בזהירות את הגרסאות והתרשמתי ממכלול הראיות, שוכנעתי שהרכב הראשון נפגע כי הרכב השני נהדף אליו ע"י הרכב השלישי וכי האשם רובץ במלואו, ובבירור, על הנהג ברכב השלישי.

הנני דוחה גרסתו של הנתבע 3 בתצהירו שלפיה הייתה פגיעה קלה.

דין הטענה בדבר היות הנהג ראשון תחת השפעת סמים להידחות.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת כלפי נהג הרכב השלישי, שהוא הנתבע 3, אך נדחית כלפי נהג הרכב השני והמבטחת שלו שהם הנתבעים 1 ו-2.

תמצית עובדות המקרה שלעניין: ענינה של התביעה שלפני בנזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע (מר יצחק יונס, אשר נהג ברכב סיטרואן סי 5 כסוף, אשר מספר הרשוי שלו הוא 65-488-13.

התביעה הוגשה בגין תאונה מיום 26.1.18, בצומת עמיעד, שבה היו מעורבים ארבעה רכבים (רכב התובע, רכב הנתבע 1 ושני רכבים נוספים).

טענות הצדדים: התובע טוען כי רכבו נפגע במסגרת תאונת שרשרת קלסית, כאשר רכב הנתבע 1, הרכב השלישי, פגע באחורי רכבו בתאונת חזית אחור, כשרכבו של התובע עצמו מצוי בעצירה מוחלטת, והדף את רכבו שלו לעבר הרכב הראשון.

...

בעניין זה, נוכח עדותו של הנתבע 1, שלא התיישבה עם הממצאים האחרים ונוכח שלוש העדויות המחזקות זו את זו, כמו גם מוקדי הפגיעה ברכבו של הנתבע 1 ומנח הרכב על הכביש עובר לתאונה, וכן נוכח עדותו של הנתבע 1 בעצמו לפניי כי פונה באמבולנס ולא ידע שום דבר ביחס לרכבים הנוספים המעורבים בתאונה (ר' עמ' 15, ש' 1 לפר') הרי שאין מנוס מדחיית גרסתו וקבלת גרסת העדים האחרים.

בשולי הדברים וחרף כל האמור לעיל, ונוכח עדותו של מר מוזגרשווילי וכן כפי שעולה מעדותו של מר מזור עצמו ובשים לב לתמונות מהשטח הרי שאין מנוס מהקביעה כי רכבו של מר מזור עצר לפני הרמזור המורה ישר כאשר התכוון בכלל להמשיך עם גיסו, מר מוזגרשווילי לטבריה ולפנות שמאלה.

תוצאה: משכך, אני מורה על חיוב הנתבעים 1 ו-2 באמצעות הנתבעת 2, במלוא נזקו של התובע כדלקמן: הנזק המוערך בחוות דעת השמאי, שכר טרחת השמאי, וירידת ערך ובסה"כ בסך של 33,169 ₪ בגין הנזק, וכן שכר טרחת עו"ד התובעת בסך של 4,600 ₪, אגרת בימ"ש כפי ששולמה והוצאות העדים כפי שנפסקו.

תביעה לפצוי כספי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לתובע בתאונת שרשרת שהתרחשה ביום 4.4.17, בה היו מעורבים 5 כלי רכב (להלן – התאונה).

בדוח בוחן התנועה מיום 4.5.17, הצהיר שויכטמן כי נסע בשד' ההגנה לכיוון ביתו וכאשר הגיע לצומת עמד ברמזור אדום, משהתחלף הרמזור לירוק, הרגיש "בום" כשהרכב מאחוריו פגע בו. כשיצא מהרכב ראה שבתאונה מעורבים חמישה כלי רכב.

...

אין בידי לקבל את הטענה, שהיא טענה שבמומחיות שלא נתמכה בחוות דעת מומחה, ולפיכך אני דוחה אותה.

סיכומם של דברים, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות, ולנוכח האמור אני קובעת כי בן מיכאל נושא באחריות המלאה לקרות התאונה ולא מצאתי כי יש לייחס ליתר הנתבעים אשם תורם להתרחשותה.

סוף דבר לנוכח האמור, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 1, 2, 3, ו-6 ומחייבת את הנתבעת 4, ביחד ולחוד עם הנתבע 5, לשלם לתובע סך של 11,856 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף אגרת משפט ששולמה ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

לפני תביעת ניזקי רכוש רכב בסדר דין מהיר בגין תאונת דרכים – תאונת שרשרת על סך 4,854 ₪.

בנסיבות מעין אלה, ובהיעדר כל גרסה מטעם הנתבע 3 לתאונה, אני מקבלת גרסת הנתבעים 1-2,כי הנתבע 3 נהג במהירות ובחוסר זהירות בהתקרבו אל הצומת והיתנגש ברכב הנתבעים 1-2 מאחור.

...

אף לא מצאתי לקבל התביעה בעניין זה כנגד הנתבע 3 מעבר לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עו"ד. סוף דבר התביעה מתקבלת כנגד הנתבע 3 בלבד ברובה המכריע.

התביעה כנגד הנתבעים 1-2 נדחית.

החלטתי תשלח לצדדים.