תביעת נזקי רכוש בתאונת דרכים: זהות הנהג וכיסוי ביטוחי

שתי תביעות ניזקי רכוש בגין תאונת דרכים שארעה ביום 14.6.15 סמוך לאחר השעה 05:00 לפנות בוקר, בצומת שדה יעקב, כאשר אחד הנהגים לא ציית לרמזור וניכנס לצומת באור אדום.

יוער כי תחילה נתבעה גם מבטחת הסקודה, אולם ב"כ התובע מחק אותה מן התביעה לאור עמדתה כי בהתאם לתנאי הפוליסה נמרוד - שבעת התאונה היה עדיין קטין - לא היה רשאי לנהוג בסקודה, ולכן אין כסוי בטוחי ואין חבות גם כלפי צדדי ג'.

בדו"ח הבוחן לא נקבעה מסקנה בנוגע לזהות הנהג שניכנס לצומת באדום.

...

הנתבע טען בסיכומים, כי היה ולא תידחה תביעתו של התובע, מתבקש בית המשפט "לחייב את התובע באשם תורם בשיעור סביר ומקובל". דין הטענה להידחות.

בסיכומו של דבר, אני מורה כלהלן - האחריות לתאונה - מוטלת על הנתבע בתיק 2424-05-16 (התובע 1 בתיק 53626-01-17).

הנתבע ישלם לתובע סכום של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.6.15 ועד היום.

בתיק 53626-01-17 - התביעה נדחית.

לפניי תביעות הדדיות בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

למעשה שתי סוגיות במחלוקת בין הצדדים: הראשונה, שאלת האחריות לתאונה, ושנייה שאלת זהות נהג רכב התובעת וכתוצאה ממנה שאלת הכסוי הבטוחי לרכב זה. יובהר כי חברת הביטוח כלל ביטחה את שני כלי הרכב, אולם בעוד רכבו של פבה מבוטח בביטוח אחריות כלפי צד ג' בלבד ואין מחלוקת אודות הכסוי הבטוחי, הרי רכבה של שהד בוטח בביטוח מקיף אך על פי טענת חברת הביטוח הכסוי הבטוחי אינו תקף, שכן מי שנהג ברכב בעת הארוע אינו שהד אלא אחיה מר טארק ענבוסי (להלן: "טארק"), אשר גילו צעיר ממגבלת הגיל שנקבעה בפוליסת הביטוח.

...

לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי יש להטיל עליו אשם תורם של 20% לעצם התאונה.

עם זאת, המדובר באשם תורם שאינו מקים אחריות ולפיכך תביעתה של שהד לפיצוי על הנזקים ברכבה נדחית.

בנסיבות אלה, אני קובע כי טענתה של שהד כי היא שנהגה ברכב במועד האירוע לא נסתרה ולפיכך אין בסיס לטענת חברת הביטוח להיעדר כיסוי ביטוחי.

סיכומו של דבר: אשר על כן, תביעתה של שהד, "התביעה העיקרית" בתיק זה נדחית.

לפניי תביעה שעניינה נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 24/10/19.

הנתבע טוען כי במועד התאונה היה מבוטח על ידי צד ג' בפוליסת ביטוח מקיף הכוללת כסוי למקרה של נזק צד ג', ואף ניתן נגדה פסק דין לתשלום חלקי של נזקיו בהליך בו נקט נגדה, בהתאם הגיש בתביעה דנן הודעת צד ג' נגד המבטחת - מנורה חברה לביטוח בע"מ. צד ג' דוחה את טענות הנתבע.

בדיון שהתקיים ובסיכומים שהוגשו לא נטענו טענות הנוגעות לאחריות, והצדדים היתמקדו בשאלת זהות הנהג בשעת התאונה והסרת הכסוי הבטוחי.

...

משטען צד ג' טענת מרמה ולא עמד בנטל המוגבר המוטל עליו, דין טענת המרמה להידחות, ודין הודעת צד ג' להתקבל.

התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי בה פורטו הנזקים שנגרמו לרכב, זו לא נסתרה באופן כלשהו, על כן מקובל עלי האמור בה. בהתאם ישלם הנתבע לתובעת סך של 25,192 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר עד כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

מאחר שאני סבורה כי ניהול ההליך על ידי צד ג' היה לגיטימי לאור הסתירות שעלו והתנהלות הנתבע, איני מוצאת לחייב את צד ג' בהוצאות הנתבע בגין הגשת ההודעה.

רקע וטענות הצדדים: לפניי תביעה, שעניינה פיצויים בגין ניזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 3/9/20 (להלן: "התאונה").

בעניינינו, לאחר שמיעת עדותו של הנתבע 1, שמיעת ההקלטות שהוצגו לבית המשפט, בין הנתבע 1, לנציגי הנתבעת 2, עולה כי שני היסודות הראשונים הנדרשים היתקיימו, שכן התובע מסר בשיחה הראשונית לחברת הביטוח עובדות כוזבות באשר לזהות הנהג ברכב, שהיא עובדה רלוואנטית לכסוי הבטוחי, וכי הנתבע 1, היה מודע באותה העת, לכזב העובדות שמסר.

...

ראו למשל 9625/06 (מחוזי ירושלים) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סימה מלכה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 5.9.07): "[...] לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי בית משפט קמא טעה בכך שהוסיף תנאי שאינו נמנה על הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. אכן, לפי פרשנותו של בית משפט קמא את הפוליסה, הצהרת השווא במרמה של בעלה של המשיבה לא היה בה כדי להשפיע על זכאותה של המשיבה לקבלת דמי ביטוח מהמערערת. ואולם, על-פי הדין הקיים, אין מבוטח זכאי לתגמולי הביטוח גם אם המרמה לא השפיעה השפעה ממשית על גובה תגמולי הביטוח". סבורני כי אין חשיבות למניע שהביא את הנתבע 1 למסור ידיעות כוזבות, שעה שמסר ידיעה כוזבת ביודעין מתקיימת בו כוונת המרמה, עצם הידיעה כי הנתבע 1, היה זכאי לפיצוי, על אף שהוא שנהג ברכב, אינה רלוונטית, שכן הסיבה שמסר בתחילה דיווח כוזב הייתה חששו שמא אין כיסוי ביטוחי וכי הדבר יגרום לו לעבירה תעבורתית.

בענייננו, סבורני כי 2 הגרסאות, זו הסבורה כי אין כיסוי ביטוחי וזו הסבורה כי התאונה, עניינה באירוע תעבורתי שיכול להוביל שלילת רישיון הנהיגה, קשורה לשאלת קיומו של הכיסוי הביטוח ולא למניעים אחרים, ועל כן חל הפטור הקבוע בסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית במלואה.

לפניי תביעה בגין ניזקי רכוש (רכב) שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 10/02/2021, בה היו מעורבים משאית התובע מ.ר. 89-969-33 (להלן: "המשאית") ואופנוע מספר רשוי 91-093-30 (להלן:"האופנוע"), אשר לטענת התובע, הנתבעת 2 הייתה במועדים הרלוואנטיים לתובענה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או מתירת השמוש ו/או המעסיקה של הנהג באופנוע, כאשר הנתבעת 1 הייתה המבטחת של האופנוע (להלן: "התאונה").

· אי לכך, אנו שומרים על זכותנו להעלות טענות לגבי זהות הנהג ברכב המבוטח ובחינת שאלת הכסוי הבטוחי לגבי נהג זה. אקדים ואומר כבר עתה, שאין להכביר במילים אודות טענת הנתבעת 1 להעדר שתוף פעולה שעה שממכתב הדחיה עולה, כי ידועה לה גרסת הנהג המבוטח אצלה לגבי נסיבות קרות התאונה, שאם לא כן, הכיצד נטען על ידה במכתב הדחייה שעל פי גרסת נהג מבוטחה, רכב התובע סטה מנתיב נסיעתו ופגע בו, כאשר נראה כי מסיבות השמורות עימה לא זימנה הנתבעת 1 את המבוטחת או מי מטעמה לישיבת ההוכחות על מנת למסור גרסה בנוגע לנסיבות קרות התאונה.

...

מנגד, טוענת הנתבעת 1, כי דין התביעה כנגדה להידחות לאור התנהלות מבוטחה אשר נמנע מלשתף פעולה עמה לשם ברור חבותה ו/או פעל באופן אקטיבי להסתרת מידע אשר נדרש לה לשם ברור חבותה.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק, ולאחר ששמעתי את מוחמד מצאתי לנכון לדחות את טענת הנתבעת 1 בנדון, ואנמק; בסעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981  (להלן : "החוק"), נקבע : "קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו." בסעיף 23 לחוק נקבע : "(א)משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.

בסיכומו של דבר, הנתבעת 1 לא עמדה בנטל הכבד המוטל על כתפיה להוכחת הכשלת בירור חבות ואני דוחה את טענתה זו, ואני קובעת כי קיים כיסוי ביטוחי.

בסיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 25,392 ₪ בצירוף אגרות משפט (מחצית ראשונה ושנייה), שכר העד בסך של 250 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,300 ₪.