תביעת נזקי רכוש בתאונת דרכים עקב תקלה בבלמים

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין ניזקי רכוש שנגרמו לצדדים בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 18.10.2017.

הנתבעת סיפרה בעדותה כי במהלך נסיעתה בנתיב הימני במהירות 70 קמ"ש, הבחינה מרחוק ברכב העומד בנתיב הימני, ולאחר שהתקרבה חשבה שאולי אירעה תקלה ברכב ובשל כך הרכב נעצר.

לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי הנתבעת התרשלה, שעה שעקפה את הרכב המבוטח שלא בזהירות ובערנות הנדרשת, בנגוד לתקנות 40 ו-47 (ד) לתקנות התעבורה, תוך הפעלת שקול דעת מוטעה, כשהיא נוסעת במהירות גבוהה שאינה מאפשרת בלימה או שינוי כוון על מנת להמנע מהתאונה.

...

לטענת התובעת האירוע שגרם לנזק מתיישב עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה ועקב רשלנותה המלאה והמכרעת אירעה התאונה, משלא שמה ליבה לתנועה ולרכב המבוטח, התפרצה לנתיב הנסיעה ולא נתנה זכות קדימה, נהגה במהירות לא סבירה, בקלות ראש ובחוסר זהירות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי ובחנתי כל אשר הוגש ושמעתי את עדויות העדים וסיכומי ב"כ הצדדים, אני סבורה שיש לקבל את התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, בחלקן, כפי שיפורט להלן: אין מחלוקת בין הצדדים כי שני הרכבים נסעו בנתיב הימני בכביש דו סיטרי בעל נתיב אחד לכל כוון ומשני צידי הכביש קו הפרדה צהוב המפריד בין נתיבי הכביש לשוליים.

סוף דבר, נוכח קביעתי לעיל ולפיה יש לקבל את התביעה העיקרית בניכוי אשם תורם של המבוטחת בשיעור של 35%, המקים אחריות ועילת תביעה עצמאית לטובת הנתבעת, מחויבת הנתבעת בתביעה העיקרית בתשלום הסך של 32,626 ₪ והנתבעת בתביעה שכנגד מחויבת בתשלום סך של 10,193 ₪.

כמו כן ישאו הצדדים בחלק היחסי של הוצאות הצד שכנגד – הנתבעת תשלם הוצאות התובעת בסך של 817 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל 4,636 ₪ הנתבעת שכנגד תשלם הוצאות התובעת שכנגד בסך של 590 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,788 ₪.

לפניי תביעה כספית בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 7.12.17 בדרך אם המושבות פינת המכבים בבני-ברק.

ובהמשך: "היה לי מצלמה... רואים בבירור אחרי שנעצרתי עליו 15 שניות היו לי עדיין ירוק ברמזור... ניגש אלי נהג אמר לי שהוא עשה פרסה. אם תראו את התמונה אני יושב ממש גבוה. שראיתי את הרכב זה היה ברגע האחרון לא היה לי אפשרות לבלום. עמדתי לפני שהתחלף הרמזור. שהתחלף הרמזור התחלתי לנסוע" (עמ' 4, שורות 35-33; עמ' 5, שורות 3-1).

אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון בע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן, פ"מ כט(2) 341 (1.5.1975), בעמ' 342: "לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכלתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה". ודוק, אזכיר שאין מחלוקת כי משאית הבטון יצאה ממפעל בטון אל הצומת (עמ' 4, שורה 29).

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפניי, לרבות תמונות נזק ותמונות הרכבים ממקום התאונה, אני מקבלת את התביעה במלואה.

לא שוכנעתי שהנתבע לא יכול היה להתקרב לרמזור שכן אין חולק כי היה מעבר, שבו עבר רכב התובע.

ממכלול השיקולים האמורים, שוכנעתי שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, אני מקבלת את התביעה במלואה.

בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 19.12.16.

מיד לאחר התאונה הנתבע 1 הודה כי לא הצליח לעצור בעצור בגלל תקלה בבלמים, ונטל אחריות מלאה לארוע התאונה.

יצוין, כי מדובר בתביעת הפרשים, הנתבעים הכירו באחריותם החלקית לתאונה דנן, משכך וטרם ההליך המשפטי, אישרה הנתבעת 2 ביום 26.02.17 תשלום בגין הנזקים הנטענים בסך כולל של 39,321 ₪.

...

יחד עם זאת אני סבור כי לתובעת קמה זכות תביעה ע"ס 15%.

סוף דבר משכך, ועל סמך כל החומר שהונח בפני כמתואר לעיל, הנני קובע כי שני נהגי כלי הרכב נושאים באחריות חלקית לקרות התאונה, באופן שנהג רכב התובע יישא באחריות בשיעור של 15% ואילו נהג רכב הנתבעים יישא באחריות בשיעור של 85%.

לפיכך בתביעה העיקרית ישלמו הנתבעים לתובע את ההפרש בסך 25% מהנזק בסך של 17,045 ₪ בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% ואילו בתביעה שכנגד ישלם הנתבע שכנגד לתובעת שכנגד סך של 4,823 ₪ בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

מחלוקת בין מבוטח ובין מבטח באשר לנסיבות התרחשותה של תאונת דרכים אשר גרמה לניזקי רכוש לרכב צד שלישי, בשל אחריות המבוטח.

במועד הארוע, נהג הרכב הפוגע, אלחנן אלטמן, הגיע למוסך בשל חשש לתקלה בבלמים, הרכב 'הועלה' ל'בור' ואלטמן ניגש למשרד, בחלוף זמן מה, היתדרדר הרכב ופגע ברכב הנפגע שחנה סמוך למוסך 'דיזל' ברח' רומא 11 בשדרות.

דחית הכסוי הבטוחי נעשתה לאחר שהמבטחת שילמה לנתבעת תגמולי ביטוח בגין ניזקי האוטובוס הפוגע ורק לאחר שערכה בירור בנוגע לתביעת האוטובוס הנפגע, דחתה הכסוי הבטוחי.

המעסיק, על פניו נהג בתום לב, ציין בטופס את שם הנהג הקבוע של הרכב, כאשר הוא היה האחרון שנהג ברכב (וראה הסברו של המעסיק לסיבות האפשריות לתאונה) וציין במקביל, כי הרכב הדרדר, כשמהשימוש בשורש הדרדר, התכוון לכך שהרכב היה ללא נהג, כשלא צויין בשום מקום, כי הנהג לא הצליח לבלום, שימוש במלים המתאימות יותר למקרה בו ברכב יש נהג.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסתו של מר אלטמן כפי שנמסרה בבית המשפט, על פני עדותו כפי שנמסרה למבטחת.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הגרסה שמסר אלטמן למבטחת ויש לאמץ את גרסת הנתבעת באשר לאופן התרחשות התאונה.

אעיר בהקשר זה, למעלה מן הצורך, כי הנטל להוכיח, כי נסיבות התאונה אינן כפי שנמסרו על ידי המבוטח רובץ לפתחה של חברת הביטוח, אלא שבמקרה דנן, ממילא בחנתי את העדות מתוך עצמה ומסקנתי הינה ללא כל קשר לשאלה על מי מוטל הנטל להוכיח חריג לקיומה של הפוליסה.

התביעה עניינה ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים רכב שהיה מבוטח ע"י התובעת ורכב הנתבע.

עדות ג'מאל והראיות מובילות למסקנה לפיה התאונה אירעה בעוד הרכב המבוטח עצר נסיעתו ונעמד בשל תקלה בגלגל הימני.

כאמור, לעניין אמצעי האזהרה הנדרשים בדין, הנתבע עצמו העיד כי ראה את האור האחורי של הרכב המבוטח אך לא הספיק לבלום והיתנגש בו. לסיכום הדיון בעיניין זה הגעתי למסקנה שלא להטיל כל אחריות על נהג הרכב המבוטח, אך בשל העובדה שזה לא הספיק להעמיד משולש אזהרה, זאת לאור מסגרת הזמנים הצפופה שבין עצירת הרכב המבוטח ובין קרות התאונה.

...

לאור כל האמור, אני קובע כי על הנתבע לשאת בגובה הנזק בגין הנזק שגרם למוקד האחורי בלבד, כמפורט בסעיף 83 לעיל, סך של 38,771 ₪.

בנוסף ובשים לב לסכום התביעה ולמסקנות פסק דין זה, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו בסכום כולל של 7,500 ₪.

סה"כ ישלם הנתבע לתובע סך כולל של 51,820 ₪ אשר ישולם לתובעת באמצעות ב"כ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומם המלא בפועל.