בעדות שנתן התובע בפני בית המשפט, טען התובע כי הנתבע נסע מאוד לאט עד כדי מצב של עמידה, ואז האופנוע שלו פגע ברכב התובע ולדבריו:
"אז הוא החליט לעשות סיבוב פרסה כדי להגיע לצד השני. שהוא נעמד לפני הפרסה כדי לעשות פרסה, הוא נוסע לאט, מבחינתי הוא עומד, אני נכנסתי בו, כנראה שהוא נסע ממש לאט. אז התנגשתי בו."
הנתבע נישאל בעדותו על ידי בית המשפט, אם היה במצב עמידה באותו מקום על מנת לעבור למסלול השני ואז התובע הגיע ופגע בו. הנתבע טען כדלקמן:
"אני חיכיתי שהמכונית תעבור בשביל להשלים את הפרסה. אחרי התאונה לא דיברנו. אני הסתכלתי, בן אדם עומד לי מהחלון שאחרי עם גלגל של אופנוע . אני לא ראיתי בכלל עד לכיכר למעלה הוא לא היה כשאני עשיתי את הפרסה, הוא לא היה. הייתה מישטרה. המישטרה לפי מה שהבוחן האחרון הוא אמר שזה ברור שהוא אשם כי הוא טיפס לי על החלון...."
בהודעה שנמסרה ביום 25.2.20 במישטרה על ידי התובע, טען התובע כדלקמן:
"אני באתי למישטרה להתלונן על תאונת דרכים שארעה בתאריך 9.7.19 בשעה 11:30 בבוקר לאחר שהודיעו לי שתיק החקירה ניסגר. אני רוצה להוסיף לחקירה ולומר. בתאריך 9.7.19 בשעה 11:30 לערך נהגתי על האופנוע שלי מסוג קוואסקי מס' 655-62-401 בכביש של קניון חיפה, הכביש בנוי שני נתיבים לכל כיוון ויש שטח הפרדה בין כווני הנסיעה. אני נסעתי על הנתיב השמאלי, רכב שנסע בנתיב הימני, ביצע פניית פרסה שמאלה וחסם את דרכי. אני פגעתי לו עם חזית האופנוע בדלתות צד שמאל. אחרי התאונה פוניתי באמבולנס לבית חולים רמב"ם. שוחררתי באותו יום. אני רוצה לציין שבמקום התאונה יש פתח בשטח ההפרדה לטובת יציאה מהחניון של הקניון בצד ימין של הדרך. אנחנו נסענו מכיוון קסטרא למטה והוא פשוט עשה פרסה שמאלה כי אין לו לאן לפנות בצד שמאל."
במהלך החקירה במישטרה, נישאל התובע על ידי החוקר, מתי הבחין לראשונה ברכב שמבצע את הפרסה.
בנסיבות אלו חלה החזקה הראייתית בדבר המנעות התובע מהבאת ראיה, ולפיה, אם בעל דין נימנע מהבאת ראיה רלוואנטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהמנעותו מלהציגה כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595)).
בעיניין ע"א (תל אביב-יפו) 8104-11-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, נאמר:
" הלכה היא כי כאשר מדובר בנזקי רכוש (פח) כתוצאה מתאונת דרכים, דו"ח השמאי חייב להערך בסמוך למועד הפגיעה, וככל שהבדיקה נעשית במועד מאוחר יותר למועד התאונה, כך מתעורר קושי להסתמך על בדיקת השמאי, ויש בחלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה, כאשר הפסיקה מתייחסת לתקופות קצרות בהרבה מהתקופה שבעניינינו (כשנה וחצי) כמשך זמן המוביל לניתוק את הקשר הסיבתי. הראציונאל בקביעה זו הנו כי ככל שמדובר בפגיעות זניחות יחסית שלא משביתות את הרכב, הרי שבתקופה שעד הבדיקה יכול הרכב לספוג פגיעות נוספות, ואין באפשרות השמאי לאבחן בין הפגיעות השונות."
מכל המקובץ, דין התביעה להדחות.
...
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על מכלול הראיות שהוצגו לי, אני נוטה לקבל כגרסה אמינה את גרסת הנתבעת שכן מדובר בגרסה עקבית, הגיונית ומבוססת ולהעדיפה על פני גרסת התובע, אותה מצאתי גרסה שעליה לא ניתן לסמוך.
מכל המקובץ, התובע לא עמד בנטל ההוכחה כדי להוכיח שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבע.
בעניין ע"א (תל אביב-יפו) 8104-11-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, נאמר:
" הלכה היא כי כאשר מדובר בנזקי רכוש (פח) כתוצאה מתאונת דרכים, דו"ח השמאי חייב להיערך בסמוך למועד הפגיעה, וככל שהבדיקה נעשית במועד מאוחר יותר למועד התאונה, כך מתעורר קושי להסתמך על בדיקת השמאי, ויש בחלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה, כאשר הפסיקה מתייחסת לתקופות קצרות בהרבה מהתקופה שבענייננו (כשנה וחצי) כמשך זמן המוביל לניתוק את הקשר הסיבתי. הרציונל בקביעה זו הינו כי ככל שמדובר בפגיעות זניחות יחסית שלא משביתות את הרכב, הרי שבתקופה שעד הבדיקה יכול הרכב לספוג פגיעות נוספות, ואין באפשרות השמאי לאבחן בין הפגיעות השונות."
מכל המקובץ, דין התביעה להידחות.
