אביגדור שהיה בירידה, בדרך שמתעקלת צריך היה לקחת בחשבון שארוע מעין דא יכול לקרוא במהלך נסיעתו, ומצופה ממנו היה לנסוע באיטיות ובזהירות במיוחד שעה שמדובר בירידה ובעיקול, אך לא שוכנעתי שאכן הוא נסע כך, ונראה שהוא החל לבלום הואיל והופתע שראה שרכב עומד באלכסון על נתיב וחצי שני נתיבים, ועוד רכב אחד מולו, כאשר לדבריו מה שגרם לו לבלום הוא שראה בכלל רכבים באמצע הכביש.
הוא לא הוכיח כי מה שגרם להחלקתו הוא אותו כתם השמן, ומאחר ונראה כי רכבו החליק, והגם אם אקבל את גירסתו, נראה שהיו רכבים נוספים שלא החליקו דוקא בשל כתם השמן אלא בשל נהיגה מופרזת, כפי שעולה מפס"ד שניתן במסגרת תא"מ 21781-05-19 (ראה: סעיף 22 לפסק הדין), ומשכך המסקנה המתבקשת משלא הוכח אחרת, כי הנהג ברכב הנתבעות לא נסע בזהירות המתבקשת, לא היה ער מספיק לתנאי הדרך ואף לנעשה בכביש ויכול היה למנוע את התאונה כפי שעשו רכבים אחרים, ומשכך האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחן (ראה בעיניין זה: 11088-05-17 לעיל)
הנתבעות מבקשות להסתמך על פסקי הדין בהליכים שהתקיימו בבתי המשפט בירושלים ובתל אביב, כעילה לדחיית התביעה כנגדן.
"
מפסק הדין שניתן בהליך שהתקיים בירושלים, נראה שעניינה של התביעה שם הנה תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים, כאשר הטענה היא כי כתם השמן על הכביש גרם לתאונה רבת משתתפים.
...
הטענה לרשלנות העירייה מצד התובעות שם הינה, שהעירייה התרשלה בתחזוקה של הכביש וזאת בין היתר, בהינתן כי לא סילקה את המפגע, לא הציבה מחסום וכיוצ"ב, אך זה לא קשור לכך בענייננו, שנהג שנוסע צריך להוכיח שהחליק על כתם שמן זה ובאיזה מהירות נסע, וזאת כאמור לא עלה בידי הנתבעות כאן להוכיח , כי רכבן בכלל החליק מכתם השמן וכי הוא נסע במהירות סבירה, כאשר כאמור לעיל לא שוכנעתי כי אביגדור נסע במהירות סבירה.
בענייננו, לא מצאתי לנכון להשית על התובע לא אשם תורם ובטח ובטח שלא אשם תורם מקים אחריות, הואיל ושוכנעתי שמתוקף תפקידו הוא עצר את הרכב בצורה בטוחה עם מהבהבים אדומים, והגם אם העמיד את רכבו באמצע הכביש בכדי ליתן עזרה לפצועים, הרי שהוא עצר במקום היחיד בו יכל לעצור ובצורה בטיחותית.
בסיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 15,831 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪ ואגרות משפט.
