תביעת נזקי רכוש בתאונה בין רכב פרטי למשאית

לפניי תביעה כספית מיום 11.3.18 ע"ס 12,860 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 3.9.17, בין רכב פרטי של התובעת לבין משאית של הנתבעים.

...

שוכנעתי היטב כי נהג המשאית היה בעמדה טובה יותר למנוע את התאונה, משום שהוא החל בנסיעה לאחר שהפרטית כבר החלה לנסוע במקביל אליו ומימין, וגם לאחר שהחל בנסיעה רואים בסרטון שיכול היה בקלות למנוע התאונה ולא להתנגש בפרטית שהקדימה אותו מימין ובמקביל.

שוכנעתי כי הפרטית נטתה/סטתה שמאלה לכיוון המשאית (אולי משום שנהגה היה תחת הרושם וההנחה שהמשאית תתמיד בעמידתה), תוך שנכנס למעשה ל"נתיבה" או למסלול יציאתה, מבלי לוודא שהדבר זהיר ומבלי לוודא שהמשאית אכן מתכוונת להתמיד בעמידתה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

עניינה של התביעה ניזקי רכוש בגין תאונת דרכים בין רכב התובע, הונדה סיוויק, מ.ר. 58-990-51 (להלן: "רכב התובע") לבין משאית דאף, מ.ר. 71-383-67, (להלן: "המשאית").

פרטי הנתבע מס' 1 נימסרו לתובע על ידי המישטרה (ת/1, ת/3).

...

פסק הדין לא ניתן רק בשל העדר ההתייצבות, אלא נומק, ואפנה בקצרה לבסיס החיוב נגדו: "אני קובעת כי הנתבע מס' 1 אחראי כלפי התובע, כבעלים רשום של המשאית בזמן התאונה, ובהעדר הוכחה אחרת מטעמו. סעיף 162(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובע: "כל מקום שהוראות חלק זה מטילות אחריות על נוהג ברכב תחול האחריות גם על בעל הרכב; זולת אם הוכיח בעל הרכב שהעבירה נעשתה בלי ידיעתו והסכמתו או שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ביצועה". לאחר שבוטל פסק הדין, וניתנה לנתבע הזדמנות נוספת להביא את העניין לדיון מלא, אני קובעת כי הוא נמנע מהבאת ראיות, והדבר פועל לחובתו.

אני קובעת כי התובע הוכיח את תביעתו, ועל הנתבע היה להוכיח את טענתו כי בניגוד לרישום במשרד הרישוי אינו בעל הרכב, ולכן אין חלה עליו האחריות, הקבועה בתקנות התעבורה.

כאמור ניתנה לו הזדמנות מלאה, ואף הנחיות ברורות, כמתבקש בבית המשפט לתביעות קטנות, אך הוא נמנע מלעשות כן. אני קובעת כי אי הבאת הראיות מעידה כי אין בחזקתו ראיות לטענתו, דוחה את טענותיו, ומחייבת אותו במלוא סכום התביעה, 6,632 ₪ (עלות תיקון הנזק לפי חוות דעת שמאי ושכר טרחת שמאי), ואגרת המשפט בסך 66 ₪.

לפניי תביעה כספית מיום 22.11.20 ע"ס 11,482 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 4.5.20 בין רכב פרטי של התובעים לבין משאית של הנתבעת.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט - הכרעה לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר התובעים לא הצליחו להוכיח כי גרסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעת.

סיכום התביעה נדחית.

לפניי תביעה כספית מיום 20.5.19 ע"ס 21,585 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 11.3.19 בין רכב פרטי של התובעת לבין משאית של הנתבעים (להלן – "הפרטית" ו"המשאית", בהתאמה).

...

לא נעלמה מעיני העובדה שהתובעת העידה במשפט כי אינה זוכרת אם הדלת נפגעה בתאונה, אך בנסיבות כולן (גם נוכח גרסת הנתבעים עצמה הנ"ל וגם משמדובר בנזק שטחי יחסית), אין באי-זיכרון זה כדי להוביל למסקנה שהדלת לא נפגעה בתאונה.

הטענה נדחית בנסיבותינו: ראשית, לא נטען ולא הוכח כי קיים ביטוח נפרד גם לנגרר, כאשר הפסיקה שחילקה אחריות (50/50) בין הגורר לנגרר הניחה שקיים ביטוח נפרד לכל אחד מהשניים והחילה רציונאל של "ביטוח כפל" למעשה; שנית, הנתבע 1 כנהג של המשאית (המורכבת מגורר ונגרר) לא יכול לטעון לאחריות בשיעור 50% בלבד, מאחר שכנהג המשאית הוא אחראי לכל נזק שאיזה מחלקי המשאית גורם (ובדו"ח החקירה רשומה עדותו של הנתבע 1 לפיה גם הנגרר בבעלותו!).

סיכום התביעה מתקבלת חלקית.

תביעה בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים מיום 17.12.2019 בין משאית של התובעת לרכב פרטי של הנתבעת.

...

לאור כל האמור גם לא מצאתי להשית על נהג המשאית אשם תורם שכן כאמור עולה מחומר הראיות שהנתבעת אכן נסעה מאחורי המשאית וגם ככל שהמשאית סטתה קלות שמאלה היה על הנתבעת להאט את מהירות נסיעתה עד לכדי עצירה כדי לוודא שהנתיב כולו פנוי, זאת במיוחד בשים לב לתנאי הכביש ומיקום התאונה (תאונה שארעה בעלייה בכביש דו סיטרי צר עם שוליים צרים).

באשר לתשריטים שערך נהג המשאית לא שוכנעתי כי מדובר בהבדלים מהותיים שיש בהם בכדי לפגום במהימנותו, שכן עיקר הגרסה נותרה מהימנה כפי שגם אישר בעל המגרש לפיה המשאית סטתה מעט שמאלה כדי לאפשר פנייה ימינה בקשת רחבה.

התוצאה: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 35,157 ₪ - סכום ששולם למבוטח לאחר קיזוז השתתפות עצמית, בלאי ודמי כינון.