תביעת נזקי רכוש בגין תאונת דרכים נגד בעלים ונהג

בית משפט לתביעות קטנות בבית שמש ת"ק 68215-02-19 חנקין נ' מקונן תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר בנימין בן סימון תובעת סופיה חנקין נתבעת אדנה מקונן א. רקע בפני תביעה כספית בגין נזק רכושי בעקבות תאונת דרכים. ב. טענות הצדדים 1. לטענת התובעת, ביום 8.11.18 כאשר נסעה ברכבה הנושא מספר רשוי 52-937-66 (להלן: "הרכב הנפגע"), הגיח לפתע רכב הנושא מספר רשוי 52-275-79 (להלן: "הרכב הפוגע") ופגע ברכב הנפגע בחלקו האחורי (להלן: "התאונה"). 2. התובעת צרפה לכתב תביעתה חוות דעת שמאי רכב מיום 18.11.18 לפיה נקבע סך נזק בעלות של 4,191 ₪ לרכב הנפגע. עלות שכר הטירחה שוקללה לגובה של 435 ₪. לדידה של התובעת, אף נגרם לה נזק בדמות הוצאות נסיעות, טלפון, דואר ביזבוז זמן וטירחה בעלות של 1,000 ₪. 3. לטענת התובעת, הרכב הפוגע הוא בבעלות הנתבעת. על כן עותרת התובעת לפיצויים בסך של 5,629 ₪. ג. ההליכים שבפניי 4. ביום 3.6.19 היתקיים דיון במעמד התובעת בלבד, התברר כי הנתבעת לא זומנה כדין ועל כן ניתנה החלטה בסופו לזמן את הנתבעת במסירה אישית.

בנוסף, קיימת "חזקה שבעובדה", שהנה יציר הפסיקה, ואשר לפיה כאשר זהותו של נהג של רכב שהיה מעורב בתאונה לא ידועה, חזקה שמי שנהג ברכב הוא הבעלים או אדם מורשה מטעמו (להלן: "חזקת הבעלים וההרשאה").

...

גרסת התובעת: "ביום 3.6.19 התנהל דיון במעמד צד אחד. נהגתי ברכב פרטי שלי בכביש 38, מכללה לאומית לשוטרים מדרום לצפון כביש 38. באותו יום הכביש היה עמוס דבר שבשגרה. נסעתי במהירות נמוכה. הגיע רכב מאחורי ופגע ברכב שלי. (מדגימה באמצעות פלאפונים). הרכב שלי מיצובישי בצבע אדום , רכב פוגע נסע מאחורי, בלמתי בגלל עומס תנועה , בלמתי והרכב נכנס אחרי ופגע בי. באותו רגע אני לא רואה את הפגיעה מדובר בכביש ללא שול. רכב פוגע צמוד אחרי. ברגע ראשון שהיה שול רחב מצד ימין אותתי ימינה וזזתי לשול כאשר אני בטוחה שהרכב שפגע בי גם כן יפנה ימינה לשול יעצור אחרי להחליף פרטים. אני מבחינה אחרי שאני בשול מבחינה שהכביש ממשיך לנסוע על כביש 38 על כביש כיוון צפון אני ממשיכה אחריו עד כניסה לבית שמש צומת דרומית. כל הזמן אני בקשר רצוף עם הרכב. בצומת הרכב פונה ימינה ואני מזכירה שהכביש מאוד עמוס אין אפשרות לברוח. הרכב פונה ימינה ואני אחריו ימינה ומבחינה שהוא מנסה לעבור לנתיב שמאלי כאשר יש תנועה כבדה מכיוון צפון שמאלה שלהם לתוך בית שמש מאלץ את הרכב הפוגע לעצור בפניה ימינה אני נצמדת לרכב הפוגע צופרת לו מהבהבת באורות חזית של הרכב ואף בשלב מסוים עוד באותה פניה בסמוך לתחנת אוטובוס נמצאת בסמוך לאוטו הפוגע מבחינה בבחור צעיר בן העדה האתיופית ולידו עוד בן מהעדה האתיופית בסופו של דבר הנהג ברח עם הרכב אחרי שמספר פעמים אני מבקשת שיעצור בצד תוך כדי שאני מהבהבת עם פנסי חזית. מציגה דו"ח שמאי ותיקון וקבלה בהתאם לדוח שמאי. מציגה צילום שני שיקים של שמאי ומוסך. התביעה 5,629 ₪. " גרסת הנתבעת: אני הנהגת היחידה ברכב שלי ואף אחד לא נוהג ברכב שלי.

לסיכום, הנתבעת אחראית לתאונה והיא תפצה את התובעת בסכומים הבאים: נזק בהתאם לקביעת שמאי סך של 4,194 ₪ שכר שמאי 435 ₪; הוצאות שונות סך של 1,000 ₪ בסה"כ 5,629 ₪.

בפניי שתי תביעות כספיות בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים.

חברת מנורה הגישה תביעת שבוב תחילה נגד הבעלים של הרכב הפוגע (הנתבע מספר 1 מר נוי בן לולו) ולאחר מכן בכתב תביעה מתוקן כנגד הבעלים של הרכב הפוגע, נהג הרכב הפוגע (הנתבע מספר 2, מר מיכאל מקוננט אזנה) וכנגד נהג רכב כלמוביל (הנתבע מספר 3- מר ליאור חיים) בגין הנזק שניגרם לרכב מנורה בסכום כולל של 75,653 ₪ (ת"א 27843-02-15).

בנוסף לכך, התובעת הגישה כראיה פסק דין מיום 12.4.2015 במסגרת תיק שמספרו 8536-11-14 במסגרתו הורשע מיכאל בעבירה של נהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב נסיעה והתנהגות שגורמת נזק וזאת בגין התאונה נשוא התביעה דנן והוטלו עליו עונשים של פסילת רישיון נהיגה וקנס.

...

על כן, אני מורה לנתבע מספר 2 לשלם לחברת כלמוביל את סכום התביעה (ת"א 7141-02-15) בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מורה לנתבע מספר 2 לשלם לחברת מנורה את סכום התביעה (ת"א 27843-02-15) בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לכך, לאור מסקנותיי כמפורט לעיל, ההודעה כנגד צדדים שלישיים, שהוגשה על ידי הנתבע מספר 2, נדחית.

עפאף אבו סביתאן באמצעות עו"ד אחמד אבו קטיש (סיוע משפטי) פסק דין בהודעה לצד שלישי רקע ומהות התביעה ראשיתו של ההליך הוא בתביעת עזבון המנוח מוחמד סיאד ז"ל לפיצויים בגין ניזקי גוף שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

מכל מקום, בנוגע לחיוב כספי הנוגע לניזקי גוף שאירעו בעקבות תאונת דרכים, הוראות חוק הפלת"ד והפסיקה הרלוואנטית הם המכתיבים את התוצאה.

ב"כ צד ג' 2 מפנה לבר"ע (ים) 159/95 אלדן השכרות 1965 בע"מ נ' עופר שנהב בע"מ ואח' (1995), שם נדחתה התביעה נגד בעלת הרכב אלדן, אלא שלפסק הדין אין רלוואנטיות לענייננו, מכמה טעמים: ראשית, דובר בפסק דין בתביעה קטנה ונקבע לגביה שהתובע לא פירט בכתב תביעתו ולא הוכיח את יריבותו כלפי חב' ההשכרה, שנית, מדובר בתביעת ניזקי רכוש ולא ניזקי גוף, כאשר בנזקי גוף, ניתן לתבוע גם את חב' ההשכרה כ"בעלת רכב" (ראו ע"א 7580/03 צורדקר הנ"ל), שלישית, גם בנזקי רכוש מאז 1995 התפתחה פראקטיקה משפטית בערכאות הדיוניות, הרואה את חברת ההשכרה כמעין מבטח, או כמי שאחראית מכוח אותה תקנה 162 ב' לתקנות התעבורה שהפנה אליה ב"כ צד ג' לנקוט באמצעים סבירים למנוע נהיגה שלא על פי הדין.

...

אולם לאור הגיון הדברים ולאור הזיקה הסטטוטורית בין הסעיפים 7 ו- 9, מתבקשת המסקנה כי יש ללמוד גזירה שווה משם לכאן.

אם נוסיף לכך את תשובת עפאף בחיוב לשאלה האם היא ואחיה ביחסים קרובים (פרו', עמ' 6, ש' 6-7, 26-29), נגיע למסקנה כי כפייה לא היתה כאן, כי אם הסכמה ושיתוף פעולה להונות אחרים.

סוף דבר חובת השיפוי של צד ג' 2 כלפי קרנית נובעת מהיותה הבעלים הרשום של הרכב ומתירת השימוש בו, אשר עצמה עיניה מלברר האם הוצאה לרכב תעודת ביטוח חובה כמתחייב על פי פקודת ביטוח רכב מנועי.

בפני תביעה כספית, בגין ניזקי רכוש שארעו בשל תאונת דרכים בין רכב התובעת לרכב הנתבע 1, המבוטח באמצעות הנתבעת 2.

לטענתה, בהתאם להוראות החוק ופוליסת הביטוח על הנוהג ברכב בעת התאונה להיות בעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל, ובמקרה זה בעת קרות הארוע היה הנהג נתון תחת שלילת רישיון הנהיגה מיום 25.1.2015 עקב שיטת הניקוד.

בעיניין זה בפסק דין אליו הפניתה הנתבעת אוזכר ברורות, כי- "טענת המערער בערכאה זו לפיה העידר רישיון נהיגה הוא בבחינת חריג לפוליסה ולכן חובת הוכחת ההתליה מוטלת על חברת הביטוח - המשיבה, נכונה היא [ראו: ע"א 304/10 ראמי ח'מיס נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (28.07.2011) שם, פסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט א' ריבלין וכן ע"א 9096/11 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות נ' אברהים מוסטפא ג'בארין (10.07.2012) שם, סוף פסקה 12]". ודו"ק, הנתבעת כאמור לא הרימה את נטל הראיה אף שבתביעה דנן נקבעו 3 דיונים.

גם התובעת מנגד עמדה על מיצוי ההליך, על אף שניתן בתביעה זו פסק דין כנגד הנתבע עצמו בהיעדר הגנה.

...

כך הוטעם בת"א (מחוזי מרכז) 63182-01-14 פלוני נ' שרכת אל-חרבאוי אל-תג'אריה אלמסאהמה (נבו 14.03.2017), אליו הוזמן לעדות המבוטח, כי- ‏‏ "נוכח גרסת התובע ומכלול הנסיבות כאמור לעיל ובהעדר אפשרות לחקור את הדוור הספציפי, לא שוכנעתי לקבוע כי ההודעה בדבר הדואר הרשום של הודעת ההתליה אכן נמסרה לתובע למרות הרישום "לא נדרש" ונראה כי חזקת המסירה נסתרה.

סוף דבר, שלושה דיונים כאמור קוימו בתביעה המתבררת בדיון מהיר, בהתאם לפרק יב' לתקנות סדר הדין האזרחי- תשע"ט-2018.

לאור כל האמור, יחובו כאמור הנתבעים ביחד ולחוד בחוב הפסוק בפסק הדין מיום 26/11/20.

לפני תביעת ניזקי רכוש בעטיה של תאונת דרכים.

בעדות שנתן התובע בפני בית המשפט, טען התובע כי הנתבע נסע מאוד לאט עד כדי מצב של עמידה, ואז האופנוע שלו פגע ברכב התובע ולדבריו: "אז הוא החליט לעשות סיבוב פרסה כדי להגיע לצד השני. שהוא נעמד לפני הפרסה כדי לעשות פרסה, הוא נוסע לאט, מבחינתי הוא עומד, אני נכנסתי בו, כנראה שהוא נסע ממש לאט. אז התנגשתי בו." הנתבע נישאל בעדותו על ידי בית המשפט, אם היה במצב עמידה באותו מקום על מנת לעבור למסלול השני ואז התובע הגיע ופגע בו. הנתבע טען כדלקמן: "אני חיכיתי שהמכונית תעבור בשביל להשלים את הפרסה. אחרי התאונה לא דיברנו. אני הסתכלתי, בן אדם עומד לי מהחלון שאחרי עם גלגל של אופנוע . אני לא ראיתי בכלל עד לכיכר למעלה הוא לא היה כשאני עשיתי את הפרסה, הוא לא היה. הייתה מישטרה. המישטרה לפי מה שהבוחן האחרון הוא אמר שזה ברור שהוא אשם כי הוא טיפס לי על החלון...." בהודעה שנמסרה ביום 25.2.20 במישטרה על ידי התובע, טען התובע כדלקמן: "אני באתי למישטרה להתלונן על תאונת דרכים שארעה בתאריך 9.7.19 בשעה 11:30 בבוקר לאחר שהודיעו לי שתיק החקירה ניסגר. אני רוצה להוסיף לחקירה ולומר. בתאריך 9.7.19 בשעה 11:30 לערך נהגתי על האופנוע שלי מסוג קוואסקי מס' 655-62-401 בכביש של קניון חיפה, הכביש בנוי שני נתיבים לכל כיוון ויש שטח הפרדה בין כווני הנסיעה. אני נסעתי על הנתיב השמאלי, רכב שנסע בנתיב הימני, ביצע פניית פרסה שמאלה וחסם את דרכי. אני פגעתי לו עם חזית האופנוע בדלתות צד שמאל. אחרי התאונה פוניתי באמבולנס לבית חולים רמב"ם. שוחררתי באותו יום. אני רוצה לציין שבמקום התאונה יש פתח בשטח ההפרדה לטובת יציאה מהחניון של הקניון בצד ימין של הדרך. אנחנו נסענו מכיוון קסטרא למטה והוא פשוט עשה פרסה שמאלה כי אין לו לאן לפנות בצד שמאל." במהלך החקירה במישטרה, נישאל התובע על ידי החוקר, מתי הבחין לראשונה ברכב שמבצע את הפרסה.

בנסיבות אלו חלה החזקה הראייתית בדבר המנעות התובע מהבאת ראיה, ולפיה, אם בעל דין נימנע מהבאת ראיה רלוואנטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהמנעותו מלהציגה כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595)).

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על מכלול הראיות שהוצגו לי, אני נוטה לקבל כגרסה אמינה את גרסת הנתבעת שכן מדובר בגרסה עקבית, הגיונית ומבוססת ולהעדיפה על פני גרסת התובע, אותה מצאתי גרסה שעליה לא ניתן לסמוך.

מכל המקובץ, התובע לא עמד בנטל ההוכחה כדי להוכיח שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבע.

בעניין ע"א (תל אביב-יפו) 8104-11-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, נאמר: " הלכה היא כי כאשר מדובר בנזקי רכוש (פח) כתוצאה מתאונת דרכים, דו"ח השמאי חייב להיערך בסמוך למועד הפגיעה, וככל שהבדיקה נעשית במועד מאוחר יותר למועד התאונה, כך מתעורר קושי להסתמך על בדיקת השמאי, ויש בחלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה, כאשר הפסיקה מתייחסת לתקופות קצרות בהרבה מהתקופה שבענייננו (כשנה וחצי) כמשך זמן המוביל לניתוק את הקשר הסיבתי. הרציונל בקביעה זו הינו כי ככל שמדובר בפגיעות זניחות יחסית שלא משביתות את הרכב, הרי שבתקופה שעד הבדיקה יכול הרכב לספוג פגיעות נוספות, ואין באפשרות השמאי לאבחן בין הפגיעות השונות." מכל המקובץ, דין התביעה להידחות.