פסק הדין ניתן בתביעת שומרה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה" הוספה: או "חברת הביטוח") נגד המערערת (להלן: "הערייה"), בה תבעה חברת הביטוח שיפוי מלא בגין תשלומים בסך כולל של 33,143 ₪ , אשר שולמו על ידה, למבוטחה, בגין נזק שניגרם לרכבו, בתאונת דרכים.
בהסתמך על חווה"ד השמאית, קבע בית משפט קמא, כי ברכבו של הנהג נימצאו ניזקי מים ומצא מהימנה את גרסת הנהג לפיה הרכב נתקע בשלולית והמים הגיעו עד מעל גובה מכסה המנוע.
(12.12.1996)
בפסק הדין הידוע בעיניין גורדון - ע"א 243/83 עריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1), (11.2.85) הבהיר בית המשפט העליון, כי "בית המשפט מתחשב בצורך להבטיח חופש פעולה מזה ובצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. הוא מתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו... הוא שוקל את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסויים של מזיקים או ניזוקים בעקבות החלטתו. שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית המשפט, תוך שהוא שוקלם במאזני צדק, ועל-פיהם הוא קובע את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית, אשר מהוה את השיקול במקבילית הכוחות...". כן נאמר, כי על השופט לבחון מהם צרכי החברה וכי "עליו להפעיל את שיקול דעתו, על-פי מה שנראה לו, לפי מיטב הכרתו האובייקטיבית, כמשקף את צורכי החברה. השאלה אינה, מה שופט רוצה, אלא מה החברה צריכה" וכי השאלה אם להטיל חובת זהירות מושגית, מושפעת גם משקולי מדיניות.
הינה כי כן, על פי עדותו הוא, הנהג כלל לא הבחין שהוא ניכנס לכיכר וכלל לא הבחין בשלולית, עד שהרכב היה כבר שקוע עמוק בתוך המים (עד מעל גובה מכסה המנוע).
...
בית משפט קמא קיבל את גרסת העירייה, לפיה היא הייתה ערוכה עם צוותים לטיפול במקרה של הצפה ואף קבע כי אכן צוות של העירייה הגיע מיד למקום וניקז את השלולית, אולם קבע, כי היה על העירייה להיערך לבעיית ההצפות "מבעוד מועד ולבצע פעולות תיקון או הכנה של התשתית, על מנת למנוע את הישנות המקרה. לא די בהצבת אנשי צוות, אשר יטפלו נקודתית בהצפות בעת קרותן". בית משפט קמא ציין, כי על פי עדות הנהג, שלא נסתרה, רק לאחרונה הוחלפה התשתית, וקבע כי "הדבר מחזק את המסקנה כי אכן קיימת באזור זה בעיה של הצפות חוזרות ונשנות, אשר לא טופלה משך שנים, עד לאחרונה".
בית משפט קמא, נמנע מלהטיל על הנהג אשם תורם בשיעור כלשהו, בקבעו כי אומנם, מדובר באזור הקרוב למקום מגוריו, מזה כ- 20 שנה, אולם לא הוכח שהמבוטח נסע במהירות גבוהה או שיכול היה למנוע את כניסת רכבו למים.
לפיכך, אני מקבלת חלקית את הערעור - ומורה כדלקמן:
מתוך סכום הנזק שנקבע על ידי בית משפט קמא (33,823, ₪, למועד פסק דינו של בית משפט קמא - 24.1.19) על הנהג לשאת ב- 40% מהנזק ואילו על העירייה לשאת ב- 60% ממנו.
