תביעת נזקי רכוש בגין פגיעת רכב מאחור

לפניי תביעת תיחלוף לנזק רכוש לרכב עקב תאונת דרכים שאירעה בין התובע (להלן: "נהג הרכב") לבין הנתבע 1 (להלן: "נהג האופנוע ") ב19.11.17.

סבירות והסתברות : אין מדובר ב"שריטה", אין מדובר ב"מגע קל" בניסיון מזעור הנזק על ידי עד הנתבעת, אלא בהחלקה של אופנוע מכתם שמן במהירות גבוהה יחסית אל מתחת לרכב התובעת תוך פגיעה במרכב התחתון ובחלקים מסוימים בחלק האחורי של הרכב כמתואר.

הצנור בולט ולכן הפגיעה בו כימעט מוכרחת באופייה של תאונה זו. הקביעה כי נזק זה לא יכול לאפשר העברת הרכב המבחן השנתי "טסט" נכונה משום שאכן בוצע תיקון לפני הטסט והוצאת חוות השמאי מאוחר יותר אינה מעידה על מועד הנזק, שמאותו ותיקונו אלא על מועד הוצאת חוות הדעת בנסיבות טכניות חשבונאיות במערכת היחסים ומתן השירותים בין הצדדים הפרטי ומאוחר יותר של חברת הביטוח מול המוסכניק המתקן עבורה תדיר כלי רכב בהיקפים משמעותיים.

...

מהימנות השמאי הייתה גבוהה, מסמכיו עולים בקנה אחד עם המסקנה שהנזק מושא חוות דעתו נגרם מהתאונה מושא התביעה (לעניין זה ראו ע"א 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע'מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ).

לא נחה דעתי מאופן הרישום הרשלני של חוות הדעת בכל הנוגע למועד הוצאתה ומועד בדיקתה, אולם בחקר האמת הגעתי כדי המסקנה כי לא נותק הקשר הסיבתי.

לאור האמור, הריני להורות כדלקמן: · הנתבעת תשלם לתובעת סך של 13,202 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם, שכר העד כפי שנפסק, אגרת בית משפט במלואה לרבות מחציתה השנייה של האגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

בפני 3 תיקים, שהדיון בהם אוחד, באשר עניין שלושתם הוא תביעה בגין ניזקי רכוש שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 27.7.20 (להלן : "התאונה"), ובה היו מעורבים 3 כלי רכב: משאית, מ.ר. 7478552 (להלן : "המשאית"); רכב מסוג טויוטה מ.ר. 82-981-79 (להלן "הטויוטה") ורכב מסוג סיטרואן ברלינגו מ.ר. 47-494-39 (להלן: "הסיטרואן").

לטענתה, במועדים הרלבאנטיים לתאונה נהג ברכבה בעלה, מר מוקטרן נאסר, ותוך כדי נסיעתו בנתיב הימני בכביש 77 לכיוון צומת גולני ולפני כפר טורעאן, רכב הטויוטה פגע ברכב הסיטרואן מאחורה בחוזקה גדולה והדפו לצד ימין של הכביש, לשוליים, וגרם להתהפכות הסיטרואן בשולי הכביש בצד ימין.

מנגד, מוחמד, הנהג ברכב הטויוטה, לא סותר כי רכבו הוא זה שפגע בסיטרואן, יחד עם זאת טוען כי רכבו נהדף על הסיטרואן עקב פגיעת המשאית ברכבו.

איני מאמינה לגירסה של נהג הטויוטה כי המשאית ביצעה עקיפה וסטתה, אלא לגירסת נהג המשאית ואברהים, כי הטויוטה פגעה ברכב שלפניה וחזרה לכיוון המשאית ופגעה בה. בשיקלול כל האמור לעיל, מצאתי לנכון להשית את מלוא האחריות לקרות התאונה על נהג רכב הטויוטה, וכפועל יוצא מכך, אני מורה על דחיית התביעה במסגרת תיק תא"מ 10333-12-20.

...

בשקלול כל האמור לעיל, אין מקום לסטות מחוות דעת המומחה מטעם התובעת בנוגע לגובה הנזק הישיר.

בסיכומו של דבר בתא"מ 10333-12-20: אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.

בתא"מ 29533-11-20: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת באמצעות בא כוחה סך של 57,357 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בסך של 10,100 ₪ ואגרות משפט.

לפניי תביעה כספית בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.8.20 בכביש 2.

לטענת הנתבעת, אמנם רכבה היתנגש קלות באחורי רכב התובעים, אך מדובר היה בהתנגשות במהירות איטית ביותר, אשר לא גרמה לנזק כלל, ומקל וחומר, לא לנזק הנטען בתביעה.

אמנם, באותה נשימה, טען כי בארוע שקדם לתאונה נפגע רכבו מאחור, אך הוסיף וטען כי הטמפון שניפגע הוחלף והנזק תוקן, בטיפולה של חברת הביטוח שלו (התובעת 1) ובאמצעות חברת הביטוח של הצד השלישי, שפגע בו באותו ארוע תאונתי.

...

אין בידי לקבל טענה זו. מסמכים רפואיים לא הוצגו, העדות לא נשמעו, ודבר הגעתן לבית חולים באותו יום לא נזכר בטופס ההודעה או בכתב התביעה.

בנסיבות אלו, אין מנוס מדחיית התביעה בכללותה.

התוצאה משקבעתי כי נטל ההוכחה לא הורם על ידי התובעים, התביעה נדחית.

תביעה בגין נזק רכוש לרכב התובעת בעטיה של תאונה מיום 13.08.19 (להלן: "התאונה"); עובדות המקרה – הנתבע 3 רכש את רכבו מהנתבע 1 ביום 13.08.19, שעות ספורות לפני קרות התאונה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות על צרופותיהם, עיינתי במוצגים ובתמונות, שמעתי את הנהגים והעדים מטעמם, לרבות עדותו של השמאי מטעם התובעת, מצאתי כי דין התביעה להיתקבל וכי יש להשית התשלום בגינה על הנתבע 3, כפי שאנמק להלן – הנתבע 3 אחראי לגרימת התאונה – נהגת רכב התובעת, הגב' מאי הרמס, העידה כי במהלך נסיעה בפקק פגע בה הנתבע 3 מאחור.

...

כמו כן, איני מקבל הטענה לפיה יש לראות בנתבע 1 כמי שהתיר לנתבע 3 את השימוש ברכב, ומכאן כי יש להשית עליו את החבות; טענה זו, מכח הוראות ס' 2(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, אינה נכונה לענייננו שכן אינה רלוונטית לנזק לרכוש, אלא לנזקי גוף בלבד (ראה תקנה 2(א)); יתרה מכך, מעת שהנתבע 3 רכב את הרכב והפך לבעליו, הרי שאין להטיל את האחריות על אחר - כפי שהובא לעיל בפירוט.

יתרה מכך, אני סבור כי היה על הנתבע 3 לבצע בדיקה מקדימה באשר למצבו של הרכב, ואם לא עשה כן, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

סוף דבר – משנמצא כי הנתבע 3 רכב את הרכב ונהג בו מנהג בעלים, ונמצא כי הנתבע 3 ידע בעת התאונה כי הרכב אינו מבוטח, הרי שאין אלא לקבוע כי דין התביעה נגד הנתבעים 1- 2 להידחות והתביעה נגד הנתבע 3 להתקבל במלואה; הנתבע 3 ישלם לתובעת את הסך של 31,773 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, סך של 1,620 ₪ בעבור שכר העדים, לרבות המומחה מטעם התובעת, כפי שנפסקו בפרוטוקול הדיון, סך של 799 ₪ בעבור אגרת בית משפט ושכר עורך דין בסך של 5,800 ₪; כן יישא הנתבע 3 בהוצאות הנתבע 1 בסך של 900 ₪, וכן שכר עו"ד בסך של 2,900 ₪; ועוד, יישא הנתבע 3 בהוצאות הנתבעת 2 בעבור שכר עו"ד בסך של 2,900 ₪; הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבע 3.

תביעה בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים מיום 10.7.2021.

אציין כי קודם להגשת התביעה הנוכחית, הנתבעת 1 שילמה לנתבע 2 פיצוי מלא בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, כתוצאה מהפגיעה בו מאחור, אלא שמאוחר יותר טענה הנתבעת 1, כי התשלום נעשה בטעות ועל כן הוגשה במקביל תביעה נגד הנתבע 2 להשבת הכספים ששולמו לו (תאד"מ 69530-07-23 (שלום קריות) הראל נ' ירחמיאל אליהר – הליך שעודנו תלוי ועומד).

מתמונות הנזק אכן ניתן להתרשם מפגיעה ממשית בחלקו האחורי של רכב התובעת מלבד פגיעות בחלק הקידמי בעקבות פגיעה במעקה הבטיחות משמאל, ועל כן ככל שהייתה רק מאבדת שליטה על הרכב, הפגיעה הייתה בעיקר בחלק הקידמי של הרכב (אין טענה או ראיה לכך כי רכב התובעת פגע ברכב הנתבע שחנה בשול).

...

התוצאה: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת 1, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 90,356 ₪ - סכום התביעה.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.