תביעת נזקי רכוש בגין עבודות סלילה רשלניות

לפני תביעה לתשלום ניזקי רכוש בסך של 46,479.85 ₪ שנגרמו לרכב התובעת עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 23.04.19.

אכן מבחינת נוסח ההסכם בסעיף 2 על סעיפיו המשניים יש הגדרות מפורשות לגבי אופן השמוש ברכב (זהיר וסביר) ללא גרימת נזק ברשלנות, תוך התחייבות השוכר לנקוט באמצעי זהירות אפשריים לשמירה על הרכב כולל המנעות מנסיעה בדרכים לא סלולות.

החוקר שזומן לעדות על ידי התובעת היה מר יהודה דרור, שעד מיהרה נגלה בחקירתו הנגדית שהוא למעשה לא היה אמון באופן בלעדי ומלא על החקירה אלא חוקר אחר שעבד אצלו בשם בנבנישתי היה זה שגבה את הגרסה מהנתבע.

...

בסופו של יום מהעדויות עולה, כי למעשה הנתבע מודה שהוא נהג בפנייה עובר להתהפכות הרכב באופן נמהר וכנראה פרוע (עמ' 16 לפרוט') אולם האם יש בכך כדי למנוע ממנו כיסוי ביטוחי תוך חיובו בנזק? סבורני שהמענה לכך הוא בשלילה שכן בדיוק לשם כך נועד הכיסוי הביטוחי שרכש הנתבע במסגרת הסכם השכרת הרכב ואין כל מקום לשלול זאת ממנו אם התרשל בנהיגה, תוך חיובו לשאת בנזק.

סיכומו של דבר אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל השכנוע וההוכחה כי יש לחייב את הנתבע בתשלום הנזק, הן מן הפן הביטוחי, והן מן הפן החוזי.

סוף דבר: אני מורה על דחיית התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 8,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

מונחת בפניי תביעה כספית על סך 16,471 ש"ח בגין נזק רכוש אשר נגרם לרכב התובעת מסוג מאזדה 5 מ.ר. 70-854-63 (להלן: "הרכב") בתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 27.2.2019 בסביבות השעה 19:20 (להלן: "מועד הארוע"), בעת שהתובעת נסעה בכביש המוביל מפינת הרחובות יהודה מכבי - פז במודיעין לכיוון כביש 431 (להלן: "הכביש").

לטענת התובעת, הנתיב אשר שימש קודם לעבודות כנתיב הנסיעה הימני לכיוון כביש 431, הוצא משימוש לצורך סלילת הנתיב הנוסף, והכביש הקיים הוסט שמאלה, כך שנתיב הנסיעה מכיוון כביש 431 פוצל לשני נתיבים, הימני לצורך התנועה לכיוון כביש 431 והשמאלי לצורך התנועה בכיוון הנגדי.

כן צרפה התובעת לכתב תביעתה חשבוניות בגין התשלומים אשר בוצעו על ידה לצורך תיקון הנזק שניגרם לרכב, בסך כולל של 16,471 ש"ח. לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לאמצעים המתאימים והמספקים שימנעו כניסת רכבים לנתיב הנוסף בו התבצעו העבודות, ולכן היא אחראית לכל הנזקים אשר נגרמו לרכב.

התובעת צרפה לכתב תביעתה חשבוניות בסך כולל של 16,471 ש"ח בגין עבודות וחלפים אשר נדרשו עקב התאונה.

...

לאחר ששקלתי את הדברים, אני קובע כי אשמה התורם של התובעת עומד על 15%.

נכון הוא שחלק מאותן חשבוניות הן בגין רכיבים אשר נרכשו כשלושה חודשים לאחר התאונה (הכוונה לשתי החשבוניות בגין המצבר), אך אני מקבל את גרסת התובעת לפיה כל החשבוניות הן בגין נזקים הנובעים מהתאונה.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,000 ש"ח, המהווים 85% מסכום התביעה הכולל, ובנוסף סך של 500 ש"ח בגין הוצאות משפט.

לפניי תביעה קטנה ע"ס 34,600 ₪ בגין נזק רכוש, הפסדים ועגמת נפש שנגרמו לתובע בתאונת דרכים אשר התרחשה בעת נסיעתו באחד מכבישי רמת הגולן, המתופעל ומתוחזק ע"י הנתבעת.

הנתבעת הנה חברה העוסקת בסלילת כבישים, תחזוקתם, ומבצעת פעולות להסרת מפגעים ושיפור תשתיות גם בכביש בו ארעה התאונה, המצוי בתחום אחריותה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי עובר למועד התאונה בוצעו סיורים בקטע הכביש הרלוואנטי כחלק מתוכנית העבודה הסדירה של צוותי הסיור.

ראו רע"א 12/15 עיזבון המנוח אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר, (פורסם בנבו 1.3.15) שם נפסק: "כלל הנקוט בידי ביהמ"ש מימים ימימה, שמעידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נימנע מהבאת ראיה רלוואנטית שהיא בהשג ידו ואין לו כל הסבר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". לפיכך אני שב על מסקנתי שהובאה בפתח דבריי, לפייה עלה בידי התובע להוכיח תביעתו ואילו הנתבעת לא הוכיחה כי לא התרשלה בהתאם לאמות המידה שבפסיקה ולא שיכנעה כי נקטה במלוא האמצעים הסבירים למניעת המפגע ועל כן, דין התביעה להיתקבל.

...

ראו רע"א 12/15 עזבון המנוח אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר, (פורסם בנבו 1.3.15) שם נפסק: "כלל הנקוט בידי ביהמ"ש מימים ימימה, שמעידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו כל הסבר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". לפיכך אני שב על מסקנתי שהובאה בפתח דבריי, לפייה עלה בידי התובע להוכיח תביעתו ואילו הנתבעת לא הוכיחה כי לא התרשלה בהתאם לאמות המידה שבפסיקה ולא שכנעה כי נקטה במלוא האמצעים הסבירים למניעת המפגע ועל כן, דין התביעה להתקבל.

סוף דבר על בסיס חוות דעת השמאי מטעם התובע, שלא נסתרה, ועל יסוד כלל נספחי התביעה הקשורים לגובה הנזק והפסדי התובע שלא נסתרו אף הם (שכ"ט שמאי ועלות גרר), אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 22,340 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.

סיכומו של דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 24,340 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין וכן הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 60375-05-20 אבן עמי הנדסה אזרחית בע"מ נ' שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת מוריה צ'רקה תובעת אבן עמי הנדסה אזרחית בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רוני חייט נתבעים 1. שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ 2. מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד מוטי אסרף פסק דין

בפני תביעה לניזקי רכוש, אשר על פי הטענה נגרמו לציוד שהיה מאוחסן במחסן בשטח שקבלו הנתבעות לצורך ביצוע עבודות בניה.

הנתבעות מכחישות את עצם קיומו של מחסן במיקום הנטען, את הטענה כאילו אוחסן במקום ציוד בעל ערך, ואת הטענה שהעבודות שלהן במקום נעשו ברשלנות.

...

לסיכום התובעת לא הוכיחה שהנתבעות הרסו מחסן שלה באתר בניה סמוך לכביש המנהרות, לא הוכיחה שהיא אחסנה במקום ציוד, לא הוכיחה את היקף הציוד שאחסנה במקום או את שוויו, ולא הוכיחה שהנתבעות התרשלו בשפיכת פסולת בניה במקום.

מכל אחד מהטעמים לעיל ומהצטברות כולם יחד, דין התביעה להידחות.

בשים לב לאמור לעיל, אני סבורה שיש לחייב את התובעת בסכום זה, על מנת שלא יצאו הנתבעות בחסרון כיס בשל ההליך.

לפניי תביעה כספית שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מנפילת עץ, שהיה נטוע באיזור הרכוש המשותף של הבית המשותף ברחוב מודיעין 13 באשקלון.

נוסף על אלה, תובע התובע את עלות שכר השמאי בשיעור של 600 ₪ וכן עוגמת נפש, אבדן ימי עבודה והוצאות בסך 1,000 ₪, כך שסכום התביעה הכולל עומד על הסך של 17,578 ₪.

מדובר בערוגה סטנדרטית של מטר על מטר והוא נשתל עוד לפני שהמדרכה נסללה.

בפס"ד בע"א (חיפה) 15084-02-11 המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו 30.10.11) נקבע: "עיון חוזר בתיק ובטיעוני הצדדים מורה כי התביעה מבוססת על עילת רשלנות.

...

בנוסף, האירוע מתיישב עם המסקנה שנציגות לא נקטה זהירות סבירה ולפיכך חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו ועל הנציגות נטל הראיה שלא התרשל.

" ככל שהדבר נוגע לקביעת בתי המשפט, כי מדובר בדבר מסוכן, או הדבר מדבר בעדו, שאז נטל ההוכחה עובר לשכמי הנתבע, הרי שקביעת בית המשפט נעשית בסופו של דבר, לאחר שהובאו לפניו כלל הראיות, כאשר במקרה דנן, איני סבורה, כי היתה מניעה כלשהי לפיה התובע יציג ראיות כלשהן הנוגעות לעץ שנפל, בפרט ככל שהדבר נוגע לתכונות מיוחדות שהיו לעץ, באופן שבו יועבר הנטל לשכמי הנתבעים, זאת כאמור, כאשר התובע עצמו הינו מי שמשמש כחבר וועד הבית, כך שאין לוועד הבית עדיפות כלשהי באיתור המידע על פני התובע.

סוף דבר, התביעה נדחית.