בפניי תביעה בגין ניזקי רכוש (רכב), במסגרתה מבקש התובע להפרע מאת הנתבעת כמי שהייתה בזמן הרלבנטי לתביעה המחזיקה ו/או האחראית על כביש 90, וזאת בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו מ.ר. 177-90-002 (להלן: "הרכב "), בתאונה שהתרחשה בתאריך 28/01/2022 בה ניזוק הרכב מבור פעור שהיה בנתיב נסיעתו.
רקע עובדתי תמציתי וההליך המשפטי שבפני:
התובע טוען במסגרת כתב התביעה, כי ביום 28.1.22, בשעות היום ובזמן שנסע הרכב בנתיבו כדין בכביש 90 לכיוון דרום, לפתע נפל הרכב אל תוך בור פעור אשר היה בנתיב נסיעתו וכתוצאה מכך נגרמו לרכב נזקים.
...
מנגד, טוענת הנתבעת להגנתה, כי דין התביעה כנגדה להידחות.
בנוסף, בנסיבות התיק, לא מצאתי לנכון להשית על הנהג ברכב התובע אשם תורם, שעה שלא שוכנעתי שהיה ביכולתו למנוע את האירוע או כי נפל פגם כלשהו בנסיעתו או שבהתנהגותו תרם לאירוע.
בנסיבות האמורות, שעה שגם גובה הנזק נתמך בחוות דעת שמאית ואף גובה הנזק הנתבע לאחר התיקון היום הינו פחות מחוות דעת זו, דבר המצביע גם על הגינות גאד, כאשר יש תימוכין גם לעניין גובה שכ"ט השמאי וצורפה חשבונית מס קבלה לעניין כיוון פרונט, מצאתי לנכון לקבל את טענות גאד לגבי גובה הנזק, והנני קובעת כי עלה בידי התביעה להוכיח את הנזק שנגרם לרכב בעקבות התאונה וגובהו, כאשר הנתבעת מנגד, כאמור לעיל, לא סתרה את גובה הנזק הנטען באמצעות חוות דעת שמאית נגדית, ומשכך מצאתי לנכון לפסוק לתובע את מלוא סכום הנזק הנתבע, לאחר תיקון סכום התביעה.
סיכומו של דבר
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 9,050 ₪, בצירוף אגרות משפט (מחצית ראשונה ושנייה של האגרה) ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.