שתי התביעות הוגשו בסדר דין מהיר.
על פי הנטען בכתב התביעה שכנגד, עת שהמונית בבעלות התובע שכנגד, חצתה את הצומת כשמופע אור רמזור ירוק בכיוון נסיעתה, רכב הפניקס הגיח לפתע מימין, לא ציית לתמרור "מתן זכות קדימה" בכיוון נסיעתו ופגע במונית.
מהאמור בתצהירו של התובע שכנגד, מר שמאי, עולה כי הוא לא שלל את האפשרות להעתר לפנייתם של נהג רכב הפניקס וסוכנת הביטוח שלו ולפיה ישלם את ההישתתפות העצמית של נהג רכב הפניקס בגין ניזקי רכב הפניקס בתאונה ואף היה נכון לשקול זאת בחיוב, אילמלא הבין כי יהיה חשוף לתביעה בגין ניזקי רכב הפניקס ואז סרב (ראו סעיפים 5-6 לתצהירו ופרוטוקול עדותו).
...
עדותו של התובע שכנגד הייתה כנה והותירה עלי רושם מהימן וחיובי ואותה אני מקבלת, ומשלא הוכח כי המונית תוקנה, הנזק למונית יקבע על פי חוות דעת השמאי שלא נסתרה.
טענה זו לא הוכחשה בכתב ההגנה, ומשכך דינה להידחות.
סוף דבר
לאור חלוקת האחריות שקבעתי, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, ישלמו לתובע שכנגד סך של 1,126 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (30.11.16), אגרת משפט וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 2,800 ₪.
