תביעת נזקי רכב בתאונת פגע וברח: הוכחת מעורבות

לפניי תביעה בסדר דין מהיר שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת במסגרת תאונת פגע וברח.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את העדויות ואת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מכלול הנסיבות מתיישב יותר עם המסקנה שרכב הנתבעות אכן היה מעורב בתאונה שתוארה על ידי התובעת, מאשר עם המסקנה כי לא היה מעורב בתאונה זו. ממילא יש לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל הנידרש במשפט אזרחי להוכחת תביעתה.

...

בהנחה שמר גת נסע ישירות לבית אשתו – ולא נטען לפניי אחרת – הרי שנתון זה מתיישב עם המסקנה כי הגיע לאזור בו אירעה התאונה הרבה לפני השעה הנטענת.

אדרבא, בנסיבות העניין אני סבור כי מסתבר יותר שלא כך הם פני הדברים, וכי ייתכן שמר גת אינו זוכר את האירוע הנטען (ולעניין זה אפנה לאמור בעמ' 4 שורה 34 לפרוטוקול) או שכלל לא שם לב לכך שפגע ברכבה של התובעת.

התביעה מתקבלת אפוא, במובן זה שהנתבעת 2 תשלם לתובעת, תוך 30 יום, את הסכומים הבאים: נזקי רכב התובעת כפי שהוערכו בחוות הדעת השמאית, בסך 16,139 ₪; עלות חוות הדעת השמאית בסך 1,200 ₪; שכר טרחת עו"ד בסך 2,850 ₪; סכום האגרה ששולמה על ידי התובעת.

הצדדים ותמצית הטענות הצריכות לעניין תביעה זו עניינה ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 13.11.2019, כאשר רכב שמצוי בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת"), נפגע, לטענת התובעת, מרכב בעל מספר רשוי 15-015-73, המבוטח על-ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

הנתבעת מכחישה מכל וכל מעורבות הרכב המבוטח על ידה בתאונה וטוענת באמצעות בעל הרכב (להלן: "עד הנתבעת"), כי הרכב לא היה מעורב כלל בתאונה הנטענת ולמעשה השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בעניינינו, היא: האם עמדה התובעת בנטל השיכנוע להוכחת גירסתה באשר לתאונה, ככזאת הקושרת את הנתבעת או מי מטעמה שנהג ברכב – לתאונה? דיון והכרעה המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ומשכך, די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת.

הכלל הוא, שנטל השיכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובעת נושאת בנטל השיכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה כמו גם של הנזק ועליה להוכיח את אופן היתרחשות התאונה, את זהות כלי הרכב שהיו מעורבים ואת אחריות הנהג השני לה. כמו כן, עליה להוכיח את הנזקים שנגרמו בתאונה הנטענת ואת שיעורם.

בהודעתו למבטחת תיאר מר אשבר את התאונה כדלקמן: "פגע וברח, מצורף דוח מישטרה, לקחתי את מספר הרכב הפוגע ויש עדים". עדותו של מר אשבר אף צלח את מבחן החקירה הנגדית, ועמד עיקש על עדותו כי הוא ראה במו עיניו את רכב הנתבעת.

...

סיכומם של דברים עד כה הוא אפוא, כי השתכנעתי שגרסת התובעת לפיה רכב הנתבעת פגע ברכבה יותר מסתברת והגיונית מגרסתה (או ליתר דיוק – היעדר גרסתה) של הנתבעת, ואני קובעת כי עלה בידי התובעת לעמוד בנטל הוכחת תביעתה.

העובדה כי רכב הנתבעת לא נבדק על מנת לוודא או לשלול שהיה מעורב בתאונה, וכי ביום התאונה נהגה אישה שנוהגת לנהוג ברכב, ולא הגיעה להעיד על מנת לשלול הימצאותה ביום התאונה מוליכים אותי למסקנה כי רכב הנתבעת היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת.

התובעת תמכה את נזקיה בחוות שמאית המעידה על שומת הנזק, בחשבון שכר טרחת השמאי, ולאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו.

עניינה של התביעה בנזקי רכוש לרכב על רקע תאונת דרכים שנגרמה במהלך ניסיון פריצה לבית עסק שהנתבע או מי מטעמו נתפס, כנטען בכתב התביעה, ובמהלך מנוסתו פגע עם רכבו ברכב התובעת.

בהמשך לדיון שהתקיים ביום 17.03.2021, נתתי החלטה ביום 31.03.2021, לפיה מתבקשת ב"כ התובעת לתת עמדתה לשאלה: הכיצד היא מבקשת להוכיח את רשלנותו של הנתבע לגבי התאונה רק על בסיס מעורבותו הנטענת בעבירה בעטיה, לכאורה, נגרמה התאונה בה ניזוק רכב התובעת.

בנסיבות העניין, היה זה אך מתבקש ומתחייב כי טרם התובעת תגיש את התביעה לפצוי בגין ניזקי רכבה היא תעשה את המאמץ הנידרש כדי לבדוק את האחראים לה. הגשת תביעה נגד אדם רק מאחר שהוא קרוב משפחתו של אדם אחר שהיה מעורב בארוע ורק משום האות הראשונה של שמו, נראה לי כהתנהלות בלתי סבירה באופן קצוני.

...

התובעת תשלם לנתבע בגין טרטורים , עיוות דין והוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ .

בשל התנהלות שלא בתום לב ובזבוז זמן שיפוטי יקר, ניהול הליך סרק, החל מתחילת 2017 ועד יום זה 2021 ( 4 שנים) , התובעת תשלם הוצאות לטובת קופת אוצר המדינה בסך ל 5000 ₪ .

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

בכתב התביעה נטען כי ביום 7.11.17 ניפצע ונחבל התובע עת היה מעורב בתאונת דרכים בהתאם להגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") וזאת כאשר נדרס על ידי רכב חולף (להלן: "התאונה").

נטל השיכנוע בדבר אמתות גירסתו של התובע ביחס לנסיבות התאונה, מוטל כאמור לעיל על כתפי התובע, עליו להוכיח כי נפגע בתאונת דרכים כתוצאה מפגיעת רכב חולף שברח מן המקום, כשאין בידיו פרטים של הרכב ולא הסתייע בידו לאתר את הרכב הפוגע, כאשר על התובע גם להוכיח כי פעל בשקידה סבירה כדי לזהות את הנהג ואת הרכב הפוגע (ע"א 9096/11 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' גבארין (10.7.12)).

א.ש לא ידע להצביע על תיקון ספציפי כזה או אחר שנעשה על ידי התובע ברכב ובאיזה מועד והקשר, וגם תשובתו באשר לכך שנתן לתובע את המספר של סוכן הביטוח לא מוצתה ומעוררת תמיהה כשלעצמה בהיתחשב בכך שלא עלה כלל באיזה סוכן ביטוח ו/או חברת ביטוח לרכב מדובר וגם לא מוצתה השאלה האם נעשתה בפועל פניה כלשהיא לחברת הביטוח/לסוכן הביטוח ובידי איזה גורם, כמו גם הסוגיה, שאם אכן הרכב של א.ש היה מעורב בתאונה שניגרם בה נזק גוף לכאורה לתובע, איזו מניעה הייתה להפעיל את אותו ביטוח.

...

לפיכך, דין התביעה להתקבל והנתבעת תפצה את התובע בגין נזקיו הנובעים מהתאונה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום ותודיע להם טלפונית על מתן החלטתי זו. ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים של התובע.

בפניי תביעה בגין ניזקי רכוש (רכב) שעניינה תאונת דרכים מיום 14.5.20, בה היו מעורבים רכב המבוטח על ידי התובעת מ.ר. 80-851-60 (להלן: "רכב התובעת") ורכב מ.ר. 85-894-11 שנטען לגביו שבכל הזמנים הרלבאנטיים לתובענה, היה מבוטח ע"י הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

לכך מתווסף, כי הנני סבורה שהנטען במכתב הדחייה ובכתב ההגנה, הנו היינו אך. יתרה מכך, בכתב התביעה, תואר הארוע כדלקמן: "ביום 14.05.2020 בשעה 15:00 ו/או סמוך לכך בדרך נבון בכניסה לעכו, הרכב המבוטח נסע בכביש בעל שני נתיבים בנתיב הימני, כאשר הרכב הפוגע ניסה לעקוף את הרכב המבוטח מהנתיב השמאלי ופגע בו בחלקו השמאלי אחורי...לאחר הפגיעה ברח הרכב הפוגע מהמקום. פרטיו נתקבלו מהמשטרה". בטופס ההודעה שמסר יוני לתובעת ביום 8.7.20 תואר הארוע כדלקמן: "נסעתי בכניסה לעכו רכב צד ג', ניסה לעקוף אותי

משלא הוכיחה התובעת את זהות הרכב הפוגע ברכבה, הרי שהיא לא עמדה בנטל הראשוני להוכחת תביעתה ודי בכך לדחותה, כאשר בעיניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה ששני מסמכים מהותיים שהיה בכוחם לקשור את רכב הנתבעת לתאונה, לא הוגשו על ידי התובעת ולא נעשה שום ניסיון הן מצד התובעת והן מצד העד מטעמה להסביר, מדוע לא הוגשו לבית המשפט, כאשר הכוונה היא לצילום הנטען שביצע יוני לרכב הנתבעת ושאיתו פנה למישטרה, והשני הוא, תיק המישטרה.

...

משלא הוכיחה התובעת את זהות הרכב הפוגע ברכבה, הרי שהיא לא עמדה בנטל הראשוני להוכחת תביעתה ודי בכך לדחותה, כאשר בעניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה ששני מסמכים מהותיים שהיה בכוחם לקשור את רכב הנתבעת לתאונה, לא הוגשו על ידי התובעת ולא נעשה שום ניסיון הן מצד התובעת והן מצד העד מטעמה להסביר, מדוע לא הוגשו לבית המשפט, כאשר הכוונה היא לצילום הנטען שביצע יוני לרכב הנתבעת ושאיתו פנה למשטרה, והשני הוא, תיק המשטרה.

לכך מתווסף, שאני מקבלת גם את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי רק בישיבה שהתקיימה היום נשמע מפי עד התובעת, כי הנהג ברכב הנתבעת כן עצר בצד והם החליפו דברים ביניהם עד שברח, כאשר גירסה זו לא הועלתה לא בכתב התביעה ולא בטופס ההודעה.

טופס ההודעה משקף את הגירסה האותנטית שניתנה בסמוך לאחר התאונה ולא ברור מדוע לא צויין עניין מהותי זה. בשקלול כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.