תביעת נזקי רכב בתאונת דרכים: אחריות בעלים וצדדי ג

התביעה דנן הוגשה כתביעה כספית, ושהוגשה בעקבות שני הליכים קודמים (תביעה בשלום ת.א. 70752-12-19 וערעור ע"א 13736-12-19- להלן "הליכים קודמים"), בהם הגיש כאן תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב יוקרה שבבעלותו, בעקבות תאונת דרכים שארעה באחריות נהג שהיה מבוטח בחברת הפניקס ביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס").

אני סבורה שאכן יש חשיבות לצרוף הנתבע מס' 2 , כנתבע נוסף בתביעה ולא רק כצד שלישי, הן ליעילות הדיון, והן כדי לשמור על מעמדו וזכויותיו של התובע, בהנחה שאכן תוכח טענת ההטעיה בזדון כנגד הנתבע מס' 2 , יש לזה השלכה ישירה על התובע, יותר מאשר כלפי הנתבע מס' 1, כאשר יכולה להתעורר מחלוקת, כי חלק ממחדליו של הנתבע מס' 1, אינם מושפעים ממחדלי או מעשי הנתבע מס' 2, ככל ויוכחו.

...

במסגרת אותה תביעה בגין נזק הרכוש, הסוגיה שעמדה לדיון הייתה עניין שיעור הנזק שנגרם לרכב היוקרה , כאשר בסופו של דבר נפסק לתובע פיצוי בגין "אובדן כהלכה" ולא "אובדן מוחלט", כאשר בית המשפט הסתמך בקביעתו, בעיקר, על חוות הדעת מטעם שמאי של חברת הפניקס, מר דני גורביץ, הוא הנתבע מס' 2 בהליך דנן , ודחתה את קביעות השמאי מטעם התובע , מר סלאמה חמזה, הנתבע מס' 1 בהליך דנן, והצביעה על בקיעים ניכרים בחוות הדעת מטעמו.

ראו גם, ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן,  ( פורסם בפד''י ל''ז(4) , 721 , עמ' 724  ) שם נקבע כי : "טעמו והגיונו של הכלל בדבר המחיקה על הסף בהעדר עילה, כמו גם טעמה והגיונה של ההלכה בעניין זה, הם שהעדר העילה - או העדר היריבות - צריך להיות ברור וגלוי מכתב הטענות עצמו, ודי בספק בעניין זה כדי להכשיל בקשת מחיקה על הסף". אני סבורה כי, אין עסקינן בעניין אשר ברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע כל סיכוי להשיג את הסעד המבוקש בתביעתו, למצער, לא בשלב הנוכחי של ההליך, ללא חקירה ודרישה בעובדות, ולפיכך סבורני כי אין לסלק את התביעה על הסף מפאת העדר עילה או העדר יריבות.

אני סבורה שאכן יש חשיבות לצירוף הנתבע מס' 2 , כנתבע נוסף בתביעה ולא רק כצד שלישי, הן ליעילות הדיון, והן כדי לשמור על מעמדו וזכויותיו של התובע, בהנחה שאכן תוכח טענת ההטעיה בזדון כנגד הנתבע מס' 2 , יש לזה השלכה ישירה על התובע, יותר מאשר כלפי הנתבע מס' 1, כאשר יכולה להתעורר מחלוקת, כי חלק ממחדליו של הנתבע מס' 1, אינם מושפעים ממחדלי או מעשי הנתבע מס' 2, ככל ויוכחו.

בנסיבות אלה, לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת הנתבע מס '2 לסילוק התביעה נגדו על הסף.

תמצית העובדות ועיקר טענות הצדדים תאונת הדרכים הנטענת אירעה ביום 7.4.16 בשעה 12:00 לערך, בין כלי רכב מסוג ב.מ.וו, מס' רשוי 6280216, אשר בעת התאונה היה בבעלות התובע, לבין כלי רכב מסוג משאית גרר, מס' רשוי 1085674, אשר בעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 3 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג'.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בראש ובראשונה יובהר, כי הואיל והניזוק, הוא התובע, תובע בתביעה זו את הבעלים של הרכב הפוגע לכאורה, נהג הרכב ומבטחת הרכב, בגין הנזקים שנגרמו לו על רקע התאונה אשר נטען כי נגרמה באחריותו של נהג רכב הנתבעים, הרי שמדובר בתביעת נזיקין.

...

בסיכומם של דברים, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להטות את מאזן ההסתברות לטובתו באופן שיאפשר לקבוע כי מדובר בנזקים שהתהוו בתאונה עם רכב הנתבעים, עליה דיווח.

לטעמי, בהינתן כל האמור לעיל, מסתבר יותר כי הנזקים ברכב לא נגרמו באירוע כמתואר.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעות 1-2 נדחית.

תביעת שבוב בגין ניזקי רכב מתאונת דרכים שאירעה ביום 24.11.2018.

מבוא וטענות הצדדים לטענת התובעים, עת רכב מ.ר. 124-66-201, שהיה מבוטח על ידי תובעת 1 ובבעלות תובע 2 (להלן: "רכב התובעים" או "הטיוטה"), חנה בחניה בצד הדרך, הגיח לפתע רכב מ.ר. 384-68-101, שהיה בבעלות נתבעת 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות" או "הטרנזיט"), פגע ברכבים וגרם לו לנזקים.

בדוח החוקר מטעם נתבעת 2 (צורף לכתב ההגנה של נתבעת 2) נכתב כי לגירסת תובע 2: הרכב שברשותו הוא מידגם סקודה ונרכש כחודש לפני התאונה; רכבו חנה צמוד למדרכה ורכב בנו חנה אחריו; רכב הנתבעים מידגם פורד טרנזיט פגע ברכבו וברכב בנו, וכתוצאה מהמכה רכבו נהדף ופגע ברכב צד ג' שחנה לפניו; נהג הטרנזיט ניסה לברוח אך אנשים במקום הצליחו לעצור אותו ולכן היה ריב, ואח"כ נערכה סולחה; הגיש תביעה לחברת הביטוח שלו, ביטוח ישיר, אך התביעה נדחתה מסיבה לא ברורה.

אחריותו היא אך לנזק צד שמאל של רכב התובעים, ואילו הנזק בחזית רכב התובעים לא נגרם כתוצאה מהתאונה נושא התביעה.

...

מכוח עקרון תום לב, לא ראוי למנוע מנתבעת 2 להתגונן בטענה שנתבעת 1 מנעה ממנה לברר עד תום (ראו: ירון אליאס דיני ביטוח 990 (מהדורה שלישית, 2016); ת"א (תל אביב-יפו) 42844-05 בולוטין נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (27.3.2006)) סיכומו של דבר, טענת נתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי הוכחה, ולפיכך נזקי התובעים, כאמור לעיל, יוטלו על נתבעת 1 בלבד.

סוף דבר התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת חלקית.

התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית.

לפניי תביעה בגין ניזקי רכב התובעת בתאונת דרכים מיום 4.8.21.

אמנם, לא נעלמו מעיניי טענות ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי המשאית הייתה בטיפול מקיף בעלות גבוהה ואף צורפה חשבונית לכתב ההגנה המתוקן.

אך, הדעת נותנת כי בנסיבות אלה היה מצופה שהנתבעת תגיש הודעת צד ג' כנגד מתחזקת הכביש לאור הטענה כי ייתכן ומדובר בכתם שמן שאינו ממשאית הנתבעת או כנגד המוסך בו עברה המשאית טפול מקיף עובר לתאונה לאור עדות הנהג מטעמה בפני כי נדלקה לו נורה של שמן וכי כאשר נעצר וירד הבחין בנזילת שמן ממשאיתו.

לפיכך, האחריות לתאונה מוטלת עליו.

...

הנה כי כן, לאור חומר הראיות ומשמצאתי לנכון כמפורט לאמץ גרסת נהג התובעת ולדחות גרסת נהג הנתבעת, הגעתי למסקנה כי התאונה ארעה כתוצאה מנזילת שמן מרכב הנתבעת בעקבותיה נוצר כתם שמן על הכביש.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

התובעת תשלם המחצית השנייה של האגרה, בתוך 7 ימים מהיום שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעים בפצוי כספי בגין נזקים והפסדים שנגרמו לתובע בשל ניזקי רכוש-רכב על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים ארעה ביום 02.12.2022 בין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח אחריות לניזקי צד ג', בבעלות הנתבע 2 ונהוג בידי הנתבעת 3 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

...

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בהפחתת ראש הנזק "הוצאות משפט, הפסד זמן, נסיעות ועגמת נפש", מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: התביעה שכנגד בטרם אדון בסוגיות השנויות במחלוקת אומר כי הנתבעת 3 הגישה תביעה שכנגד שלושה ימים בלבד לפני מועד דיון ההוכחות שהיה קבוע בתיק.

לאור כל זאת, אני מורה על מחיקת התביעה שכנגד.

לגופו של עניין לאחר שבחנתי את עדויות נהגי הרכבים והתרשמתי מהן באופן ישיר ובלתי אמצעי, אני קובע כי עדותו של התובע הנה מסתברת יותר מאשר עדותה של נהגת רכב הנתבעים.