תביעת נזקי רכב בתאונת דרכים בין רכב לאופניים חשמליים

לפניי תביעה כספית בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת על ידי רכב הנתבעים במסגרת תאונת דרכים שאירעה בין רכבי הצדדים.

כן הבחין ברוכב אופניים חשמליים שהחליק במקום אף הוא.

...

לטענת הנתבעים, על פי הודאתו של נהג רכב הנתבעים הגורם לתאונה הוא כתם שמן שהיה על הכביש ולפיכך מדובר בגורם זר מתערב, ובהתאם לסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין - דין התביעה להידחות.

ומכאן, שדין תביעתה כנגד הנתבעים להידחות.

משנדחית התביעה כנגד הנתבעים – אזי נדחית אף ההודעה כנגד הצד השלישי.

סוף דבר לאור האמור לעיל, משלא הוכחה רשלנות הנתבעים, הנני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעים, וכתוצאה מכך אף את ההודעה לצד השלישי.

תביעה זו היא לפצוי התובע בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפלת"ד").

בסיכומיה ויתרה הנתבעת על טענה זו ונראה כי המחלוקת בנושא זה באה על פיתרונה ברע"א 7451/19 עיזבון המנוח גבריאל אסולין ז"ל נ' דרויש (12.10.20)), שם הוכרע כי בתאונת דרכים בין רכב מנועי לאופניים חשמליים, דינו של רוכב אופניים חשמליים יהא כדין הולך רגל, והוא יהיה זכאי לפיצויים לפי חוק הפלת"ד ממבטחת הרכב הפוגע.

...

בת"א 3133/01 שריקי נ' פרץ (29.8.04), על אף שדובר בתובע בעל עבר עברייני שנקבע לו בצה"ל פרופיל 21 והוא אובחן כאישיות אנטי סוציאלית בית המשפט מצא לנכון לקבוע את בסיס השכר כשכר ממוצע במשק, לאחר שהתרשם כי בעסק המשפחתי בו עבד הוכיח יכולת קידום במקצועו.

גם אם לא השלים את השכלתו התיכונית וגם אם נזקף לחובתו רישום פלילי, עדיין לא ניתן לגזור מכך את המסקנה שלא יכול היה או שעדיין איננו יכול לבחור לעצמו אפיק מקצועי ששכר נאה בצדו.

סיכום לאור כל האמור לעיל הנתבעים באמצעות הנתבעת 1 ישלמו לתובע: גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה – 115,000 ₪.

כפי שיוסבר להלן, קביעה כי אופניים חשמליים אינם נחשבים לרכב מנועי כהגדרתו בחוק, תביא לתוצאה לפיה בתאונת דרכים בין רכב מנועי לאופניים חשמליים, דינו של רוכב אופניים חשמליים יהא כדין הולך רגל, והוא יהיה זכאי לפיצויים לפי החוק ממבטח הרכב.

אם אופניים חשמליים הם רכב מנועי הרי שתאונות דרכים שבהן מעורבים אופניים חשמליים והולכי רגל יהיו מכוסות לפי חוק הפיצויים, ובהיעדר ביטוח יוכלו נפגעים שהם הולכי רגל לתבוע את קרנית.

בהולנד, הידועה כאחת המדינות הידידותיות ביותר לאופניים (ראו גם: יעל הדר "תאונות אופניים חשמליים – נתונים, גורמי סיכון, התנהגויות ואמצעים להתמודדות עם התופעה" הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים 4 (2018) (להלן: דו"ח הרלב"ד על אופניים חשמליים)), החוק המסדיר את האחריות לנזקים הנגרמים בתאונות דרכים מחיל כלל מיוחד לגבי מצבים של פגיעת רכב מנועי בצדדים שלישיים שאינם מצויים ברכב מנועי, וזאת בהיתחשב בסיכון המוגבר הצפון להם (סעיף 185 לחוק הדרכים (Wegenverkeerswet) משנת 1994).

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.

התביעה שלפני עניינה תביעה לנזקים, אשר נגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים בין רכבי הצדדים, אשר התרחשה ביום 7.11.2017.

המדובר בתאונת דרכים בין אוטובוס זעיר ובין אופניים חשמליים.

...

בענייננו, סבורני כי פסק דינה של כב' הרשמת רוזן מקים השתק פלוגתא בכל הנוגע לשאלת האחריות לתאונה, שכן מתקייימים התנאים הנדרשים לכך.

לאור כל האמור, ניתן בזה פסק דין חלקי, במסגרתו אני קובעת כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על הנתבע.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 19.01.18 בדרך רוקח בתל אביב ובה היו מעורבים רכב התובעת והנתבע אשר רכב על אופניים חשמליים.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

בנסיבות אלה, ובהעדר כל ראיה חיצונית לאופן התרחשות האירוע, אני קובעת כי לפני שיוויון ראייתי, ולאור העובדה כי הנטל הראייתי להוכחת התביעה מוטל על כתפי התובעת, דין התביעה לדחייה.