כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה גרם תאונת דרכים וחבלות של ממש, בגין אי ציות לתמרור 302 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.6.15, נהגה הנאשמת ברכב בתל אביב, ברחוב השופטים, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעה לצומת עם רחוב דובנוב, לא צייתה לתמרור 302, שהוצב בכיוון נסיעתה, פנתה ימינה לתוך הצומת, חסמה דרכו של נהג אופנוע, אלטשולר יוסף, שנסע אותה עת ברחוב דובנוב, מכיוון צפון לכיוון דרום ומשמאל לימין לכיוון נסיעת הנאשמת ושני כלי הרכב התנגשו.
הנאשמת כפרה באישומים המיוחסים לה.
פרשת התביעה
מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים:
עד תביעה מספר 1 – יוסף אלטשולר, רוכב האופנוע המעורב
עד תביעה מספר 2 – רס"ר יריב ליכטנשטיין, בוחן תאונות דרכים, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/2 דו"ח בוחן, ת/3 – מיזכר, ת/4 – דו"ח פעולה, ת/5 – תרשים, ת/6 – לוח תצלומים, ת/7 – סקיצה.
בהמשך, ביקש הסניגור להגיש את אמרתו של עד תביעה 1, אף שזה העיד בבית המשפט ונחקר בחקירה נגדית על ידי סניגורה הקודם של הנאשמת ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ובהיעדר תשתית ראייתית מתאימה, דחיתי את הבקשה.
עד תביעה מס' 1 העיד כי נסע באופנוע, הבחין ברכב הנאשמת ממרחק, אך היה בטוח שתעצור רכבה ולכן המשיך בנסיעה וכאשר הבין שאינה עוצרת, ניסה לסטות שמאלה, אך קיבל מכה והועף לעבר כלי רכב חונים.
העד הוסיף כי מהירות הנסיעה עליה העיד הרוכב המעורב בחקירתו במישטרה, תואמת את הנזקים ברכבו.
...
לטעמי, הנאשמת בחרה באופן מודע באם לחתום במקומות הנדרשים אם לאו ומכאן, אני קובעת כי ההודעה ניתנה על דעתה והוקראה בפניה, טרם שחתמה עליה ודוחה טענת הנאשמת כי לא ידעה מה כתב הבוחן מפיה, קל וחומר, נוכח בחירת המונחים בתיאור המקרה, שאר, כפי שהעיד העד בבית המשפט, אינם מתאימים לשפתו, אלא לשפה בה עושה שימוש הנאשמת עצמה.
נוכח כל האמור לעיל, אני מעדיפה, ללא היסוס, את גרסתה הראשונה של הנאשמת באשר לנסיבות קרות התאונה, כפי נרשמה מפיה, ביום התאונה, לפיה, הייתה בנסיעה בעת ששמעה את החבטה ודוחה גרסתה בבית המשפט, לפיה הייתה בעצירה באותו רגע.
לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשמת מעבר לכל לספק סביר, ולכן אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.
