לפניי תביעת תיחלוף לנזק רכוש לרכב עקב תאונת דרכים שאירעה בין התובע (להלן: "נהג הרכב") לבין הנתבע 1 (להלן: "נהג האופנוע ") ב19.11.17.
תאור מסמכים ומועדיהם :
התובעת טענה למילוי כל תנאי הזכות לפצוי הנזיקי וצירפה לתביעתה בין היתר את חוות דעת השמאי מיום 19.7.20 שם צוינו מועדים שונים: תאריך בדיקה מיום 4.1.18, ציון תאור מיום 1.4.20 בו נתבקש השמאי לבדוק תמונות הנזק, ההודעה לחברת הביטוח מיום 24.12.17, דו"ח התאונה בציון שם חברת הביטוח ותוקף הפוליסה מיום 31.12.17, חשבונית התשלום לשמאי מיום 19.7.20 בו צוין כי הבדיקה מיום 4.1.18, חשבונית למוסך מיום 16.7.20, מכתב לחברת מגדל המסביר כי הרכב תוקן במוסך בינואר 2018.
הצנור בולט ולכן הפגיעה בו כימעט מוכרחת באופייה של תאונה זו. הקביעה כי נזק זה לא יכול לאפשר העברת הרכב המבחן השנתי "טסט" נכונה משום שאכן בוצע תיקון לפני הטסט והוצאת חוות השמאי מאוחר יותר אינה מעידה על מועד הנזק, שמאותו ותיקונו אלא על מועד הוצאת חוות הדעת בנסיבות טכניות חשבונאיות במערכת היחסים ומתן השירותים בין הצדדים הפרטי ומאוחר יותר של חברת הביטוח מול המוסכניק המתקן עבורה תדיר כלי רכב בהיקפים משמעותיים.
(לעניין זה ראו ת"א (חי') 56408-10-17 גדי פישל נגד דורון מצגר וכן ת.א. הרצל' 1130/05 כלל חברה לביטוח נ' קריסטל מכונות ומוצרי חשמל בע"מ ( 17.5.2006).
...
מהימנות השמאי הייתה גבוהה, מסמכיו עולים בקנה אחד עם המסקנה שהנזק מושא חוות דעתו נגרם מהתאונה מושא התביעה (לעניין זה ראו ע"א 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע'מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ).
לא נחה דעתי מאופן הרישום הרשלני של חוות הדעת בכל הנוגע למועד הוצאתה ומועד בדיקתה, אולם בחקר האמת הגעתי כדי המסקנה כי לא נותק הקשר הסיבתי.
לאור האמור, הריני להורות כדלקמן:
· הנתבעת תשלם לתובעת סך של 13,202 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם, שכר העד כפי שנפסק, אגרת בית משפט במלואה לרבות מחציתה השנייה של האגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.
