תביעת נזקי רטיבות עקב התבקעות צינור בדירה

לגירסתו, תביעת התובעים ככל שהיא נוגעת לנתבעת 5 בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לבית התובעים המבוטח אצל הנתבעת 5 וזאת עקב ניזקי רטיבות שנגרמו לביתם כתוצאה מנזקי בנייה שנתגלו כבר בשנת 1997, עם מסירת הדירה לידיהם, כך לטענת התובעים.

יצוין כי בהתאם למכלול הגורמים, ניתן לומר כי ניתן לייחס לכשל הנידון תרומה שולית, באם בכלל, לתכולת הרטיבות החריגה במצע ריצוף דירת התובעים; יובהר כי בהתאם לממצאים המפורטים לעיל, ניתן לומר בסבירות גבוהה כי ככל ומערכת איטום מרפסות דירת התובעים הייתה מבוצעת באופן תקין על ידי נתבעת 3, תוך הקפדה על נדבכי חציצה כנדרש, אזי לא הייתה קיימת, בסבירות גבוהה, זליגת מים וחדירת רטיבות למצע הריצוף הדירתי; יצוין כי חוות דעתי איננה עוסקת בנזקים ובגורמים לנזקים בדירת משפ' קוטלר, אלא בתכולת הרטיבות החריגה במצע הריצוף הדירתי בדירת התובעים; בהתאם למכלול הממצאים המפורטים לעיל, ובין היתר, פריסת תכולת הרטיבות במצע הריצוף העולה מתוצאות בדיקת מעבדת מכון התקנים הישראלי, כמפורט לעיל, ניתן לייחס, בסבירות גבוהה, לכשל מקומי שאיתר "כרמי הנדסה" בחדר הרחצה הכללי והכשל המקומי באטם צנור צנרת הדלוחין בחדר שירותי האורחים תרומה שולים לתכולת הרטיבות במצע הריצוף הדירתי, באם בכלל.

ב"כ התובעים בתחילה היסס אם להסכים להצעה זו, אך לאחר שהתייעץ עם התובעים, הסכים להצעה זו. ב"כ הנתבעות 1 עד 3 בתחילה הסכים להצעה זו, אך לאחר מכן ביקש להתייעץ עם שולחותיו בעיניין זה, ולבסוף מסר תשובה שלילית להצעה זו. בהמשך החקירה הנגדית מב"כ הנתבעות 1 עד 3 העיד מר רון כי כאשר יש לאורך שנים רטיבות כלואה נמוכה מהרטיבות שנמצאה בדירת התובעים, אם לא ייבשו את הרטיבות, תהיה התחמצנות של אבן הריצוף, ואפילו התבקעות של הגידים, והנזק יוחמר.

מר רון קבע ירידת ערך עבור הדירה לאור העובדה שיש צורך לבצע את התיקונים בדירת התובעים, ולאחר מכן יש להמתין תקופה של לפחות 14 חודשים עד שהדירה תמכר והשם הרע שיצא לה בגין הרטיבות לא יהיה.

...

מאחר והנתבעת 4 נמצאה אחראית לחלק מהגורם לנזק, סבור אני שאין לפסוק לטובתה לא שכ"ט עו"ד ולא הוצאות משפט.

סוף דבר: על הנתבעות 1 עד 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 300,711 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 5.8.18 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 65,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.1.20 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 180,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 26,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (12.10.15) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט (שתחושב עד לסכום תביעה של 900,000 ₪), את הסכומים ששילמו התובעים למהנדס סיגורה, לשמאי מר אטקין, למומחה מטעם בית המשפט בגין 2 חוות הדעת, לחב' כרמי הנדסה בע"מ בגין שתי הבדיקות שביצע ולמכון התקנים בגין בדיקת תכולת הרטיבות, ושכר עדי התביעה כפי שנפסק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד 80,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבעת 4 נדחית ללא צו להוצאות; התביעה נגד נתבעת 5 נדחית, ועל הנתבעות 1 עד 3, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת 5 כדלקמן: את הוצאות המשפט הכוללות את שכרו של מר גולדקלנג ואת הסכומים ששילמה הנתבעת 5 למר צבי רון בגין חוות הדעת שהגיש לבית המשפט, את הסכומים ששילמה לחב' כרמי הנדסה ואת הסכומים ששילמה למכון התקנים, ושכר העדים מטעמה כפי שנפסק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל בהתחשב בעובדה שאת מירב העבודה ביצעו ב"כ התובעים וב"כ הנתבעים 1 עד 3, ודחיית ההודעה לצד ג', שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; ההודעה לצד ג' נדחית, כאשר את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בהודעה לצד ג' כבר לקחתי בחשבון בעת שפסקתי הוצאות ושכ"ט בתביעה עיקרית.

לטענת התובעים, לאחר שחוברה הצנרת החדשה והם פתחו את ברז המים של הדירה, נסדק צנור המים המצוי מחוץ לדירה בסמוך לנקודת החיבור לצנרת הבניין, והם סגרו מיד את ברז המים עד שהצינור תוקן על ידי חבר שלהם, מר טל גרצברג.

ביום 8.4.2018 ניתנה חוות דעת של מומחה שהזמינו התובעים, אשר אימץ את חוות דעת אינפרטק לגבי מקור הרטיבות, וקבע כי עלויות התיקון הן 173,443 ש"ח. לפיכך, הגישו התובעים במאי 2018 את התביעה הנוכחית, על סך 209,646 ש"ח. סכום זה מורכב מעלויות התיקון וחוות דעת המומחים, ומפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ש"ח. לחלופין, נתבע הפצוי המוסכם בסך 138,500 ש"ח. בינואר 2019 התקבלה אצל התובעים הודעה על צריכת מים חריגה בדירה.

ודוק: גם אם הנזילה לא הייתה בנקודה סמוכה לשעון המים הדירתי (כפי שקבע המומחה כתרחיש בסבירות גבוהה), הרי שקיימת אפשרות סבירה כי החיבור לצנרת החדשה של הבניין, והגדלת לחץ המים בעקבות כך, גרמו להתבקעות הצנרת במקום כלשהוא בדירה.

מן האמור עולה, כי גם אם נצא מנקודת הנחה כי אי הגילוי של תופעת המים הצהובים הקים לתובעים זכות לקבלת פיצוי עבור החלפת הצנרת ונזקי הרטיבות שנגרמו בדירה, הם אינם זכאים לפצוי עבור עלויות ההחלפה והתיקון, מן הטעם שהם כבר פוצו עבור רכיבים אלו על ידי חברת הביטוח שלהם.

...

מכל מקום, התוצאה הגורפת העשויה לנבוע מצירופם של סעיפים 10.2 ו-2.5 להסכם תומכת גם היא במסקנה לפיה אי עמידה בהוראות הכלליות של סעיף 2.5 להסכם עשויה לעלות כדי אי גילוי או מצג שווא, אך אינה נחשבת להפרה של ההסכם, וממילא גם אינה יכולה להיחשב כהפרה יסודית.

מסקנה זו מבוססת בעיקרה על ההבחנה המשפטית בין מקרה של הפרה לבין מקרה של אי גילוי.

סוף דבר התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

כאשר ביקר בנכס, הנכס היה רטוב.

סדקי התפשטות הם סדקים שנוצרים בין חלק מבנה שניבנו לסירוגין,, והדבר לא בהכרח שייך לנזקים שנגרמו בשל התבקעות הצנור.

מאחר והצנור שהתבקע הנו צנור ערוני, לכן על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע כי: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." עובר הנטל את הנתבעות להוכיח שלא התרשלו בנסיבות העניין, ועל כך ארחיב להלן.

סבור אני שיש לדחות את טענתן זו של הנתבעות מהסיבות כדלקמן: המבוטח העיד שלאחר כל הצפה שהייתה הוא שיפץ את ביתו והחזירו למצבו הקודם, ועדותו לא נסתרה; גם בחוות הדעת השמאית לגבי הארוע משנת 2013 נכתב בפירוש שהתובע שיפץ את דירתו; טענתן זו של הנתבעות מסתמכת על חוות דעתו של השמאי יאיר וידר, אשר אינה מקובלת עלי מהסיבות שפירטתי לעיל, ואשר לא ביקר בדירת המבוטח עובר למתן חוות דעתו; גם מר וידר בחקירתו הנגדית ציין שמדובר בנזקים דומים ולא בנזקים זהים.

...

על כן קנה בית המשפט סמכות מקומית לדון בתביעה זו. בכתב ההגנה טענו הנתבעות שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: המבוטח בנה את ביתו שלא כדין על שטח ציבורי ו/או על תוואי צנרת מים ציבורית, ועל כן מנועה התובעת כמי שבאה בנעלי המבוטח להלין על הנתבעות; התובעת כשלה בהליך החיתום של המבוטח, כמו גם בהליך תביעתו, והתובעת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח כמתנדבת; המדובר בנזקים אותם ממחזר המבוטח אשר המבוטח דורש אותם מידי שנה בשנה, דבר הגורם לחשד שהתובע תובע מידי שנה פיצויים בגין אותם נזקים.

שאלת היריבות ושאלת האחריות: טוענות הנתבעות שאין יריבות בינן לבין התובעת, ולכן יש לדחות את תביעת התובעת כנגדן.

לאור האמור לעיל אני קובע שאכן יש יריבות בין התובע לבין הנתבעות, וכי הנתבעות אחראיות להתבקעות הצינור ולגרימת הנזק לביתו של התובע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 95,327 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (8.1.2017) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה ושכר העדים כפי שנפסק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של המהנדס מרדכי בס, אשר קבע כי סך עלות תיקון הליקויים שנגרמו מרטיבות בדירה, מסתכמים בסך של 213,675 ₪ (כולל מע"מ).

בחוות הדעת נקבע כי גורם הנזק בקומת המרתף הוא התבקעות צנרת המים וכי גורם הנזק בקומת הכניסה, הוא איטום לקוי.

לענין זה נטען כי מאחר שמדובר בצנור קטן אשר עובר בתוך צנור מתעל גדול, הרי שנזילת מים מהצנור הקטן, יכולה למלא את הצנור המתעל עד לגובה קומת הכניסה, ולגרום לניזקי רטיבות בקומת הכניסה.

בהתייחס לסך של 30,000 ₪ בגין עגמת נפש ופגיעה בניהול אורח חיים סביר, בשים לב לסכום עלות תיקון הליקוי ולעובדה כי הליקוי נמצא במרתף, וכאשר לא נטען כי נימנע שימוש במרתף כתוצאה מכך, לא מצאתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה. לאמור יש להוסיף כי פנייתו המאוחרת של התובע לנתבעת, לאחר שבוצע התיקון על ידו ולא על ידי החברה מטעם הנתבעת, ומבלי שהוצג הצנור הלקוי, הביאה אף היא להתמשכות הטיפול בתביעתו של התובע ואין לו להלין אלא על עצמו.

...

למרות שעל פי עדות התובע, האירוע אירע בספטמבר 2015, אינני מקבלת את טענת ההתיישנות.

בהתייחס לסך של 18,000 ₪ עבור המיטלטלין שנפגמו לטענת התובע, הרי שלא צורפה כל אסמכתא ולא ניתן כל פירוט בנוגע לטענה זו ודינה להידחות.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 13,130 ₪.

מבוא וטענות הצדדים התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה לתשלום סך 15,000 ₪ בגין נזקים אשר לטענתם נגרמו להם בהצפת גג הבית המשותף לאחר היתפוצצות צנור מים ונזילה לגג הדירה בתאריכים 12/6/21 – 20/6/21.

התובעים הגישו את הודעת הנתבעת מיום 27/6/23 לחברת הביטוח, לפיה בתאריך 12/6/21 משאבת המים של מערכת כיבוי השריפות התבקעה וכתוצאה מכך זרמו מים לתוך החדר ותקרות חדרי השינה והשירותים בדירת התובעת.

ראה גם בסע' 91 לפסה"ד: "בחוות דעתו היתייחס המומחה לארוע משנת 2021 שבו חדרו מים לדירת הנתבעים (בחדר הורים, בשרותי הורים ובחדר רחצה כללי), בשל תקלה בצנרת משותפת שעוברת בגג המשותף, סמוך לחדר משאבות. המומחה ציין בחוות דעתו כי מבדיקה שערך, לא נימצאו כל סימני רטיבות משתיירת ישנה או חדשה בתקרות הנתבעים באזורים הנ"ל, והיא נמצאה יבשה לחלוטין, למעט בתיקרת חדר ארונות הורים, שם נמצאה רטיבות פעילה שמקורה בליקויי איטום בגג המשותף, בפינה הצפון מערבית של הגג". התובעים הסבירו כי הם תיקנו את התיקרה ומכאן המומחה לא איתר נזקים בחלקים אחרים בדירה.

...

הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי מתקיים הליך בפני המפקחת על הבתים המשותפים וכי דין התביעה להימחק.

דיון בחנתי את כתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, בחנתי את סיכומי ב"כ הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

לסיכום, תקלה ברכוש המשותף גרמה לדליפת כמות גדולה של מים לגג ותקרת דירת התובעים.

לסיכום, הנתבעת ישלם לתובעים סך 3,700 ₪ והוצאות המשפט בסך 3,000 ₪.