עניינה של התביעה שלפניי, ניזקי רטיבות בדירת התובעים, אשר נגרמו לטענתם, כתוצאה מליקויי איטום בדירת הנתבע, הממוקמת מעל דירתם.
העובדה שמדובר ברטיבות הנובעת מצנרת הרכוש המשותף נלמדת מכך שהתלונות בנוגע לנזילות במרפסת השרות הנן תלונות מחודשי החורף בלבד, כאשר אם מדובר היה בנזק בצנרת דירתו של הנתבע, מדובר היה בנזק לאורך כל חודשי השנה.
במרפסת השרות הן של התובעים והן של הנתבעים ישנה חדירת מים מגג הבניין המשותף (המומחה ערך בדיקת המטרה בגג, כאשר נמצא בגג כשל הן בפיר צנרת המים והן באיטום).
המומחה עמד על כך שעקב טיב הבניה- מישקים שאינם אטומים והיעדר בידוד, הרי שיש עיבוי בקירות החדרים בחודשי החורף, דבר שגורם לעובש ולרטיבות.
מרפסת זו קורתה על ידי הנתבע ולטענתו, הגם שהמרפסת לא היתה אטומה כדבעי, הרי שכיוון שאין מים במרפסת, מקור הרטיבות כולה הוא בסדיקה שברכוש המשותף, כאשר בתמיכה לטענותיו אלו של הנתבע, הפנה הנתבע לכך שהגם שסלון דירת התובעים ממוקם אף הוא מתחת למרפסת, הרי שבסלון לא היתה רטיבות ואילו הרטיבות בחדר דומה לזו שבחדר הנוסף שלגביה ציין מומחה בית המשפט, כי מקורה ברכוש המשותף.
...
לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות סימליות בלבד.
ואולם, בשים לב לכך שהיתה רטיבות ישנה בצינור ארבע צול, אשר הצריכה תיקון בדירת התובעים, אם כי התיקון לא בוצע גם בחלוף שש שנים מאז התגלתה הרטיבות ובשים לב לכך שגם במרפסת דירתו של הנתבע היה ליקוי, אם כי מקובלת עליי טענתו, שעיקר הבעיה ברכוש המשותף, הרי שחלק מהבעיה היה בקירות המרפסת ולפחות באופן חלקי, אחראי הנתבע לבעיה זו, הגם שמדובר בליקוי שהחל ברכוש המשותף, לאורך המרפסת.
