תביעת נזקי רטיבות ומטרדים בדירה שנרכשה מקבלן

עוד טען הנתבע כי עובר לרכישת דירתו הוצג בפני מיסמך ולפיו המוכרים נתבעו על ידי התובעת בגין ניזקי רטיבות שנגרמו עקב אותם ליקויים נטענים במרפסת דירת המוכרים ובהליך זה נקבע כי המוכרים ישלמו לתובעת סך של 2,500 ש"ח לתיקון ניזקי הרטיבות, אשר שולמו לה אולם האחרונה בחרה שליטתו שלא לתקן את הליקויים אלא השתמשה בכספים לצורך תקוני צבע.

בית המשפט העליון לא שלל את הזכות לפצוי וקבע בסעיף 16 לפסק הדין כך: " 16. השאלה שהטרידה אותנו היתה אם נוכח הפעילות הבלתי חוקית של המערערים, אשר בנו את ביתם ללא היתר ובאמצעות קבלן שאינו רשום, אין מתחייבת שלילת הסעד מהם, על יסוד העקרון לפיו אין לתת לתובע להנות מפרי חטאו, שכן מעילה בת עוולה אין צומחת זכות תביעה (ראו למשל: ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3) 1, 16-15; בג"ץ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נג(5) 389, 416; ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837, 856; ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 143-142; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נז(4) 197, 206 (להלן: פרשת בנבנישתי)). עקרון זה עלול בנסיבות מסוימות לשלול את זכות תביעתו של ניזוק (פרשת בנבנישתי הנ"ל, בע' 209), וביסודו עומד החשש שמא בכך שנכיר באחריות כלפי המערערים ונושיט להם סעד, נימצא מעודדים הפרת חוק או נותנים ידינו לפגם מוסרי.

משמעותו של פסק הדין שניתן בהליך הקודם – האם חל הכלל של מעשה בית דין : הנתבע טוען כאמור כי פסק הדין שניתן בהליך קודם שהתנהל בין התובעת ובין המוכרים בגין אותה עילת תביעה של ניזקי רטיבות שנגרמו לדירת התובעת כתוצאה מליקויים במרפסת המוכרים, אשר נדונה בת"ק 3890-05-11 בבית משפט השלום בעכו ,במסגרתו נקבע (ע"י בורר שמונה בהסכמת הצדדים), כי המוכרים ישלמו לתובעת סך של 2,500 ש"ח, מהוה מעשה בי-דין המונע מהתובעת להגיש תביעתה בגין ליקויי רטיבות בשנית.

כן ראה לעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים מפי כב' השופט רם וינוגרד ברע"א 11704-10-13 גוטפרב נ' רביע [ניתן ביום 17.10.2013] פורסם במאגרים: "אם לא די בכך, הרי שלכל פחות הטענות בעיניין הנזילות מצנרת המבקש לדירת המשיבה מהוות טענות בעיניין ביצוע עוולות של הסגת גבול ומטרד, ויש לראותן כעוולות מתמשכות שעילת התביעה בגינן לא היתיישנה (ראו ע"א 9413/03 אלנקוה נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה, ירושלים, מיום 22.6.2008; ע"א 573/12 הבנק הבנלאומי הראשון בישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ, מיום 29.8.12).

...

בעניין אחד בלבד סבורני כי לא היה מקום שהמומחה מטעם בית המשפט יערוך בדיקתו והוא נושא הפיצוי שקיבלה התובעת בהליך הקודם שהתנהל כאמור בין הצדדים והאם הוא משקף נכונה את עלותו.

וככל שהעלו הצדדים ו/או מי מהם טענות בעניין זה- היה על המומחה להבהיר להם שאין המדובר בנושא שהוסמך לבחון אותו לפיכך אני מורה על מחיקת סעיף זה מחוות דעתו של המומחה אשר ממילא אינו מוריד ואינו מעלה לעניין מסקנותיו של המומחה לגבי המחלוקת בין הצדדים.

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי האחריות לנזקי הרטיבות בדירת התובעת מוטלים על הנתבע, אשר ביצע את התיקונים הדרושים במרפסת דירתו; ולפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 9,300 ש"ח שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט כעלות התיקונים בדירת התובעת, בצירוף הוצאות משפט של התובעת בסך של 2,000 ש"ח ובצירוף אגרת המשפט בסך של 875.16 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ש"ח. הסכומים ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מבוא בפני תובענה לתשלום סך 172,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע לטענתו, בשל היתנהלות הנתבעת, חברה קבלנית ממנה רכש הוא את הדירה, ניזקי רטיבות אשר נגרמו לדירה מאז רכש אותו, מעוגמת נפש וירידת ערך הנכס ועוד ועוד עינייני מיטרד רבים, אשר בגינם עותר הוא כעת לפצוי כספי.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחשבונית מיום 11/12/17 ובשים לב כי התיקון בוצע בתקופה הרלוונטית והחשבונית הינה בגין תיקון בשל רטיבות, סבורתני כי הוכח בפניי כי התיקון בוצע בשל בעיית הרטיבות ואני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה. פיצויי בגין עוגמת נפש- פיצוי לא ממוני - במסגרת התובענה שלפניי עתר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 60,000 ₪ בגין עוגמת נפש ופיצוי לא ממוני.

טוב היו עושים הצדדים, לו בהליך הקודם, היו דואגים לצרף את התובע ולסיים את כלל המחלוקות בין הצדדים שם. לאור האמור, ולאור אשר פורט בהרחבה סבורה אני כי דין הודעת צד ג להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי בסכום כולל של 27,700 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בעלי הדירות בבניין שכרו את שירותיו של קבלן שביצע עבודות שונות במקום, וביום 21.03.18 הודיע מהנדס מטעם הדיירים לעריית חיפה כי הסכנה הוסרה הן למבנה והן לדייריו והנמצאים בקירבתו (ראו נספח ו'1 לכתב ההגנה).

התביעה לנזקים עקיפים: מעבר לתביעה להשבת עלות השפוץ, תבע התובע גם אובדן דמי שכירות למשך ארבע שנים – מראשית שנת 2015 ועד לראשית שנת 2019 ותשלום דמי ארנונה לתקופה זו. לשם הכרעה בסוגיות אלו, אתייחס להלן למצב הדירה ממועד רכישתה ועד לשיפוצה ולהשכרתה, וכן להשפעת ההכרעות העובדתיות בסוגיות אלו על ראשי הנזקים הנזכרים לעיל.

התביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד דמי שכירות והחזר תשלומי ארנונה: בכתב תביעתו ובסיכומיו, טען התובע כי כתוצאה מרשלנות הנתבעים והמטרד ליחיד שאלו ביצעו כלפיו, נגרם לו נזק מיוחד, שכלל אי יכולת להשכיר את הדירה בשל ניזקי הרטיבות, וזאת משנת 2015 ועד שנת 2018 כולל.

...

אשר על כן, ומשתובע לא הוכיח את טענתו בעניין זכאותו לתשלום פיצוי בגין הפסד דמי שכירות ואף לא הוכיח את גובה הנזק הנטען, וכן לא הוכיח את זכאותו להחזר תשלום ארנונה, תביעת התובע לנזקים המיוחדים הנ"ל נדחית.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, וקובעת כי על הנתבעים לשלם לתובע סך של 31,567 ₪, וזאת בהתאם לתחשיב שבפסקה 36 דלעיל .

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע החזר של הסך ששילם עבור חלקו בשכר המומחה מטעם בית משפט, 4,680 ₪, וכן שכר טרחת עורך-דין והחזר חלקי של האגרה בסכום כולל של 7,000 ₪.

ביום 2.9.2007 הגישו התובעים תביעה לצוו עשה וסעד כספי בסך 111,352 ש"ח בת"א (שלום-י-ם) שמר נ' אשדר, בגדרה תבעו תיקון להסרת ליקויי הרטיבות, עלות התיקונים 17,576 ש"ח, נזקים מיוחדים לרכוש והוצאות בסך 17,587 ש"ח וירידת ערך בשל "ליקויי רטיבות שאינם ברי תיקון" בסך $30,800, אבדן הנאה ופגיעה בשימוש בחדר הרטוב בסך 46,189 ש"ח ונזק בלתי ממוני בסך 30,000 ש"ח. הנתבעות הגישו הודעה לצד ג' לשכנים שמעל דירת התובעים.

ביום 22.6.2011 כתב המומחה, כי בבדיקות שבוצעו, לא אותרה רטיבות, האזורים בהם היו סימני רטיבות היו יבשים ולכן הסיק, שהתיקונים שביצע הקבלן במשך השנים פתרו ככל הנראה את בעיית הרטיבות.

הרטיבות פעילה והחמירה בשני חדרי מגורים, על המיטרד ואי נוחות שבטפטוף, פגיעה בהנאת התובעים מחדרים אלו, בדירה ובשגרת חייהם, כעולה מחוות דעת המהנדס ברגמן והשמאי אפשטיין.

...

כעולה מטענות הנתבעים שכנגד, התובעות שכנגד לא הוכיחו את טענותיהם ומשכך דין טענותיהן להידחות.

הימנעות צד מהבאת ראיה עשויה להביא למסקנה כי אילו הוצגה, הייתה פועלת לרעתו (ע"א 78/548 שרון נ' לוי פ"ד ל"ח(1) 736).

סוף דבר לאור האמור, משנדחו התביעה והתביעה שכנגד, אין צו להוצאות.

הנתבעת נידרשת לשלם את כל עלויות התיקון ע"י החברה הקבלנית, לסגור את הדלת שבנתה למסתור המזגנים, להסיר את כל החפצים ואביזרים שהותקנו על ידיה, ולחייבה בפיצויים לתובע על הפגיעה בפרטיותו, ועל הפגיעה בהנאתו מדירתו והמטרד המתמשך שיצרה.

לגבי ניזקי הרטיבות נטען כי הנתבעת לא היתנגדה לתקן את הנזקים באם יוכח שמקורם בדירתה.

נטען כי הנתבעת רכשה את דירתה בקומה ראשונה בבניין בן ארבע קומות בשנת 2013, ובצעה שפוץ מינורי לצורך התאמת הדירה לצרכיה כולל יצירת מעבר רגלי למסתור הכביסה, במקום חלון.

לגבי פיצוי בגין הגבלת שימוש במרפסת דירתו – נקבע כי התובע לא ביסס את טענותיו והמפקחת לא שוכנעה כי יש להעתר לו. נקבע, כי מכל מקום דרך המלך היא לעתור לתיקון הנזק והשבת המצב לקדמותו, כפי שהתובע מבקש בתביעה דנן.

...

סיכום לגבי העילה של פגיעה בפרטיות, לא שוכנעתי כי התקנת הדק במסתור הכביסה ופתיחת דלת היציאה אליו ע"י הנתבעת, פוגעת בפרטיות התובע.

לגבי העילה של מטרד ליחיד, היינו גרימת מטרדי לכלוך, אבק והשלכת חפצים, שוכנעתי כי הנתבעת נוהגת בחוסר אכפתיות, ולהתרשמותי אף בזדון, בניעור שטיחים וכלי מיטה מעל חצרו של התובע, פעולה אותה לא היתה יכולה לעשות אלמלא התקינה את הדק ופתחה את הדלת למסתור הכביסה, וכן בשפיכת פסולת ואבק מטאטוא והתזת מים עם לכלוך ולשלשת יונים כלפי חצר התובע בעת ניקוי החלון והמעקה.

אני דוחה את טענות הנתבעת, שנראות בעיני מניפולטיביות ושקריות, כאילו התביעה היא "נקמה מצד התובע עקב דחיית נסיון חיזור מצידו". לגבי חוקיות סגירת הדק ופתיחת הדלת במקום חלון, אין חולק כי מדובר בשינוי ביחס להיתר הבניה המקורי, אך הנתבעת הציגה חתימות דיירים על בקשתה לפתיחת הדלת והנחת הדק.