בטופס ההודעה נימסר כי התאונה התרחשה בכביש מס' 1 לכיוון ירושלים בקטע הכביש שבין מחלף מוצא למחלף מוריה, הנתבע 3 חזר על גרסת הארוע כמפורט בכתב ההגנה והדגיש כי רכב הנתבעים 1 ו-2 "הגיח במהירות משמאלי (נתיב נת"צ) וסטה לנתיב הנסיעה שלי תוך כדי שהוא בולם. על מנת למנוע היתנגשות ומתוך פעולה אינסטינקטיבית, סטיתי לנתיב הימני וכתוצאה מכך פגעתי ברכב אחר...הארוע כולו היתרחש תוך שניות ספורות. התאונה התרחשה למעשה בעקבות סטייתו הפתאומית של רכב האופל (רכב נתבעים 1 ו-2-א"מ) לתוך נתיב הנסיעה שלי. לא היה מגע בין רכב האופל לרכב שלי (בעקבות התאונה, נהג רכב האופל סטה חזרה לנתיב השמאלי ומיד לאחר מכן המשיך בנסיעה מבלי להשאיר פרטיו. מדבור בתאונה קלה יחסית. למונית נגרם נזק קל בצד השמאלי של רכבו (שריטות, שפשופים ומכת פח קלה). אציין כי למונית יש נזק פח גם בצד הימני של הרכב אך אין מדובר בנזקים שנגרמו בעקבות התאונה שבנידון. נהג המונית טען בפניי כי הנזקים כן נגרמו בעקבות התאונה שבנידון. לטענתו בעקבות התאונה הוא הוטח על מעקה הבטיחות וכתוצאה מכך הוא ניזוק גם מצידו הימני אך בידי תעוד ...של התאונה ובו רואים בבירור כל מהלך התאונה ועוד רואים כי רכב המונית כלל לא הוטח במעקה הבטיחות" (דיווח בסמוך ממש לתאונה).
כן טענו כי רכב התובע לא נהדף אל כל קיר ולא נגרם לו כל נזק בחלקו הימני מחמת התאונה מושא התביעה "וככל שנתבעים נזקים בצד ימין הרי זו תביעת כזב". יובהר כבר עתה כי שמאי בוחן את הנזקים כמות שהם, כפי שהרכב מופיע לפניו עת לא היתייחס לעברו הבטוחי, ואין הוא בוחן קשר סיבתי לתאונה אלא ניזון מדברי מזמין השרות, כאשר צוין "כשטנץ" בכתב ההגנה (אם כי כן צוין מפורשות שורה קודם באופן קונקריטי לארוע דנן כי הנזק מצידו הימני של רכב התובע לא קשור לארוע) כי התובע לא היתחשב בתאונות קודמות שארעו ברכבו באופן המפחית משמעותית את ערכו.
הוא חזר והדגיש כי על מנת להמנע מפגיעה מאחור ברכב הנתבעים 1 ו-2, הוא הסיט את הרכב ימינה, רכב הנתבעים 1 ו-2 "עמד לחתוך אותי והוא הגיח מאחורי" (עמ' 7, ש' 4) והוא עמד להכנס לפניו ואז יכול והוא היה פוגע ברכב הנתבעים 1 ו-2 מאחור.
הוא יודע שמדובר בשלב מסוים בצומת הישתלבות ורכב הנתבעים 1 ו-2 ניסה להישתלב.
...
אולם בסרטון נראה כי היא סטתה בפתאומיות יחסית לנתיב האמצעי וגרמה לנתבע 3 לסטות לנתיב המונית אולם עדיין אני סבורה כי הגם שהחלוקה השוויונית עשויה להיות המתאימה ביותר, עדיין האחריות היא יותר של רכב נתבעים 3 ו-4.
העולה מהמקובץ, שגם אם סביר להניח שאחד מהשניים התרשל יותר, ניתוח הראיות לא מוביל לקביעת ממצאים ברורים לגבי סיבת התרחשות התאונה אולם עדיין אני סבורה כי הנהג הפוגע בפועל הוא אחראי יותר ובשים לב לפסיקות הקובעות חלוקה שוויונית של האחריות בין שני הנהגים בנסיבות דומות – דוגמת עניין זיזה נ' אורטל ועניין הכשרה חברה לביטוח נ' יוסף עת רכב פגע ברכב אחר עקב גורם זר מתערב, כאשר לכך יש להוסיף את סעיף 11 לפקודת הנזיקין לפיה מדובר במעוולים יחד על אותו מעשה ושני המזיקים אחראים יחד ולחוד לכל הנזק כלפי הניזוק הן כאשר מדובר במזיקים במשותף (יחד) והן כאשר מדובר במזיקים שביצעו מעשי עוולה נפרדים ובלבד שהאחרונים "גרמו במעשי עוולה נפרדים לנזק אחד או לנזקים שונים המשולבים יחד עד שאין אפשרות סבירה להפרידם למרכיביהם" (ראו ע"א 22/75 אדרי נ' עזיזיאן, פ"ד ל (1) 701 – מצאתי לנכון להשית אחריות באופן שנהג רכב הנתבעים 3 ו-4 יישא באחריות של 60% ונהגת רכב הנתבעים 1 ו-2 תישא באחריות בשיעור של 40%.
אני סבורה כי יש גם הבדל בין קיר מנהרה כפי שתיאר לפני שידע על הסרטון לבין מעקה בטיחות שהוא טוען שפגע בו והדבר לא נראה בסרטון, ואל מול זאת רואים שסטה לנתיב שני מימין הגם ששלל זאת בעדותו.
