תביעת נזקי הצפה לבית עסק למבוגרים

תביעה כספית על סך 94,207 ₪ בגין ניזקי הצפה אשר נגרמו לבית העסק של התובעת.

רקע עובדתי התובעת, סקסדרום (להלן: "התובעת"), הנה מפעילת חנות אשר מוכרת, בין היתר, סרטי וידאו ואביזרי מין למבוגרים (להלן: "החנות" או "בית העסק"), הממוקמת ברחוב ההסתדרות 223 בחיפה.

...

אני דוחה את טענת הנתבעת כי מסרטון הווידאו ניתן לראות כי האביזרים באולם כלל לא ניזוקו.

לאור כל האמור דין התביעה להתקבל ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 66,778 ₪.

התובע טוען כי בעקבות משבר הקורונה, לא היו לו הכנסות כלשהן מחודש מרץ 2020, וכי עקב נסיבות חריגות אלה, הסכם השכירות סוכל, והוא נאלץ לבטל המחאה שמסר לנתבעים שמועד פרעונה 10.5.20, לפנות את המושכר טרם סיום תקופת השכירות, ולעבור להתגורר עם הוריו המבוגרים, וזאת נוכח העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלומי השכירות כסדרם.

לטענת הנתבעים, לו היה המושכר נשרף או היה מוצא לגביו צו איסור שימוש בו עקב חריגות בניה או לא היה ניתן להשתמש בו עקב הצפה שנגרמה בגלל תקלה בדירה שמעליו וכדו', היה מקום להסתמך על הוראת ס' 18 הנ"ל, ואולם סעיף זה אינו חל במקרה של הרעה במצב כלכלי של השוכר.

הערה מקדימה שנייה - חיוב התובע בתשלום פיצויים לנתבעים הן במסגרת תגובתם לבקשת התובע לסעד הזמני, והן במסגרת סיכומיהם (ס' 12-13), טענו הנתבעים כי היה וביהמ"ש יקבל את טענת התובע בדבר סיכול החוזה עקב משבר הקורונה, הרי שעל ביהמ"ש לחייב את התובע בתשלום פיצויים בגין נזקים והוצאות שנגרמו להם בגין הפסקת תקופת השכירות המוארכת שלא כדין ע"י התובע, כגון: אבדן דמי שכירות לחודש יולי 2020 (לטענתם המושכר הושכר על ידם לשוכר חלופי לתקופה החל מחודש 08/20), פער שלילי בדמי שכירות של 800 ₪ לחודש החל מחודש 08/20- 05/21, חוב ארנונה עד ליום 1.8.20 בסך 1,389.60, חוב לועד הבית עבור חודשים יוני-יולי 2020 בסך 1,374 ₪, נזק לנברשת נדירה מזכוכית מורנו ששוויה 1,500 ₪, תשלום שכ"ט עו"ד בהליך דנן 2,500 ₪ (בתוספת מע"מ), סה"כ 21,688.60 ₪.

התנאי ראשון: האם התובע הוכיח קיומן של נסיבות מסכלות? התובע טוען בתביעתו כי בתאריך 13.3.20, טס לשם עבודה לקליניקה במוסקבה, אולם עקב מגיפת הקורונה, העסקים במוסקבה ניסגרו לאחר מספר ימים, וגם שם, בדומה לישראל, הוטל סגר כללי, שמנע ממנו מלעבוד ולשוב לישראל, וזאת עד ליום 24.4.20, עת חזר לישראל בסיוע השגרירות, ומיד עם חזרתו שהה בבידוד 14 יום במלון בים המלח עד ליום 8.5.20.

התובע טען לראשונה בסיכומי תשובה שהגיש לסיכומי הנתבעים (סעיף 6) כי הנו מפרנס יחיד (רעייתו אינה עובדת), אולם מדובר בטענה בעלמא אשר הועלתה לראשונה בתשובה לסיכומים אשר לא גובתה באסמכתא כלשהיא (כגון: הגשת תצהיר מטעם רעיית התובע או אסמכתא מהמוסד לביטוח לאומי לגבי הסטאטוס התעסוקתי של רעיית התובע במועד הרלבנטי לתביעה (עובדת עצמאית/שכירה/עקרת בית/מובטלת/בחל"ת, וכו').

...

מאחר ומדובר ב- 3 תנאים מצטברים כאמור, די באי הוכחת התקיימות התנאי הראשון כדי להוביל למסקנה כי התובע לא הוכיח כי יש תחולה בנסיבות תיק דנן לעילת הסיכול עפ"י סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה.

סיכום מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום.

מס' חודשים לאחר ביטול החוזה, הגישה התובעת את התביעה שלפני במסגרתה תבעה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה. הדמויות והחברות הפועלות התובעת "ממלכת האבירים בע"מ" (להלן: "התובעת" או "ממלכת האבירים"), הנה חברה פרטית המאוגדת בישראל שהוקמה על-ידי השותפות פאנץ' ליין - שרית רסין.

התובעת הפניתה לנספח 51, שהנו כרטסת הינה"ח המפרטת את ההוצאות, וציינה כי סכום ההוצאות אינו לוקח בחשבון סכומים שהוציאה החכ"ל, והתובעת אינה תובעת סכומים שהוציאה החכ"ל. התובעת טענה כי סכום ההוצאות בו נקבה הנו הסכום נטו, לאחר שהפחיתה את הכנסותיה מהפעלת העסקים, הכנסות שעמדו על-סך של 446,854 ₪.

הנתבעת ניסתה לתרץ סתירות או שיכחה של עדיה, בהתנהלות אנושית של אנשים מבוגרים שהמחלוקת בין הצדדים לא היתה בראש מעיניהם, ועל-כן כנראה שכחו פרטים מסויימים, וכן טענה כי הביאה את העדים הרלוואנטיים מטעמה.

הנתבעת טענה כי התובעת לא הביאה לעדות את המהנדס מר פיני שני, למרות שביקשה להסתמך על הייעוץ שנתן לה. התובעת הפניתה בסיכומיה לאופן ניהול התיק על-ידי התובעת, ולכך שהתובעת העמיסה מסמכים מיותרים, והיקשתה על בירור העובדות הרלוואנטיות בשל הצפת בית-המשפט בחומר שחלקו אינו רלוואנטי על-מנת להגיע להכרעה בתיק זה, על-מנת ליצור מצב שבו "מרוב עצים לא רואים את היער" .

מר פאוקר אישר בעדותו כי התובעת לא פנתה בעצמה למשרד הבריאות לבדוק את התכנות השמוש בשרותי טו-דה-לו על-מנת שאלה ישמשו את באי בית-הקפה, שכן התובעת סברה שבקשה כזאת אינה מתיישבת עם לשון התקנות (עיין עמ' 230-232 לפרוט'), זאת למרות שמר פאוקר היה מודע לכך שניתן לנהל משא-ומתן עם הרשויות על-מנת לקבל רשיון, ועשה כן לגבי עסקים אחרים שניהל בעבר, ואף נפגש עם נציגי משרד הבריאות לצורך כך (עמ' 305, ש' 10-26 לפרוט').

...

החלטה מס' 1210 של מועצת המנהלים, כמתועד ב-ת/103, מצביעה על-כך שמועצת המנהלים החליטה כי התובעת תשלם דמי שימוש מינימליים עבור בית-הקפה למפלס הקרקע בלבד, החל מ-9/14, למרות שבית-הקפה טרם הופעל.

בנסיבות אלה, ודאי שאין כל הגיון שהתובעת תמשיך ותשקיע כספים בהקמת בית-הקפה, אשר בסופו של דבר אין ביטחון כי יתאפשר לה להקימו ולהפעילו.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ) לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עוד טענה "שחברות האשראי יודעות, או לכל הפחות צריכות היו לדעת, כי מדובר בחברת שיווק ידועה לשמצה, כי אני אשה מבוגרת וכי ממילא מצבי הכלכלי איננו מאפשר ביצוע "עיסקאות" מעין אלו" (סעיף 18 לתצהיר).

בהתאם לתצהירי המבקשים נטען בבקשת האישור בהרחבה, כי המשיבות אחראיות כלפי המבקשים במישור היחסים שבין המבקשים ובין חברות הדיוור הישיר: "אילו היו פועלות חברות כרטיסי האשראי כמתחייב מן הדין, וכמתחייב מחובות האמון והזהירות שלהן כלפי לקוחותיהן, הן קודם להתקשרות עם חברות השיווק הישיר והן לאחר מכן, היו נמנעים ניזקי הקבוצה" (סעיף 265 לבקשת האישור).

כן נטען כי "לא ניתן להאשים את חברות האשראי במקרים שבהם בתי עסק מפרים את דיני הגנת הצרכן, שכן אין להן כל סמכות חוקית או יכולת פראקטית להתערב במחלוקות בין בית עסק ולקוח בנוגע למחלוקת צרכנית שכולה עוסקת בעסקת היסוד ובטל שלא להכריע מי צודק בין הצדדים" (סעיף 33 לתשובת המשיבה 3 לבקשת האישור) ועל דעת כל המשיבות התובענה דנא אינה מתאימה להתברר כייצוגית אלא כתביעה אישית.

אין ספק כי בקשת האישור דנא מציפה שאלה מהותית וכואבת שהעסיקה (ומעסיקה) את השיח הצבורי והתקשורתי, ואין ספק כי שלסוגיה יש פוטנציאל להתברר בהליך שפוטי וכי קיים אינטרס צבורי של ממש לבירור השאלות שעל הפרק, אך אין די בכך ויש לבדוק בדיקה מהותית האם הבקשה במתכונתה על העילות שהוצבו בה נגד המשיבות מנפיקות כרטיסי האשראי צריכה להתברר בדרך של תובענה ייצוגית.

...

תחילה לציין כי אני סבורה שבשלב הדיוני הנוכחי גילוי נרחב ומקיף דוגמת הגילוי שבבקשה דנא יסרבל את ההליך ויעכב אותו באופן מהותי.

עוד לציין כי לאחר שעיינתי בבקשת הגילוי הנרחבת וכן בכתבי הטענות המקיפים, סברתי כי בשלב הדיון הנוכחי אין ממש רלוונטיות למסמכים המבוקשים בהליך הגילוי ויש לאזן בין הצורך במסמכים הללו בשלב הזה ובין העיכוב הניכר שיחול בניהול ההתדיינות.

אני דוחה אפוא בשלב זה את בקשת הגילוי וקובעת דיון קדם ליום 19.4.2021 שעה 13.30.

בית משפט השלום בקריות תאד"מ 18356-09-22 שנאוי נ' תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת שרונה צור גינור התובע אברהים שנאוי הנתבעת תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ ח.פ. 514270214 פסק דין

התביעה הוגשה, כאמור, בגין נזקים לתובע בגין הצפת ביוב בחלקת גידול ירק והפסדי רווחים ממסחר כאשר התובע מבהיר בסע' 6 לכתב התביעה כי : "הוא חורש וזורע כל מיני ירקות ובעיקר עולש אשר זורע במהלך כל השנה והכל כמובן לצורכי מסחר". מעדות התובע מתברר כי הוא לא דיווח ביחס לעסק מסחרי.

לפני כמה שאלות, אמרת נמאס לך בגלל ההצפות והפסקת בגלל זה, עכשיו אתה אומר גיל מבוגר, תבחר למה הפסקת? הפסקתי בגלל שניהם.

...

כמו כן, נטען, כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי.

דיון בחנתי את כתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח תביעתו בן ביחס לאחריות הנתבע והן ביחס לנזקים ולפיכך התביעה תדחה.

לסיכום, התובע לא הוכיח את הפגמים הנטענים במערכת הביוב או הצפה כמתואר אשר גרמה לנזקים הנתבעים.