תביעת נזקי גוף של דייל שירות בתאונת עבודה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 58288-02-19 בפני כבוד השופטת מוריה צ'רקה תובעת נ.ר. ע"י ב"כ עוה"ד יונתן שוב נתבעים 1.רשות שדות התעופה 2.הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד נטלי ינקוביץ פסק דין

לסיכום, אני מקבלת את עדויות התובעת ובן זוגה בנוגע לנסיבות התאונה, כפי שגם תועדו בזמן אמת, ולא נסתרו בראיות הנתבעת, וקובעת שאף שנהלי הנתבעת מחייבים המצאות של דיילים ואנשי ביטחון, ברגע התאונה, לא היו במקום נציגים כאמור.

בנגוד לפסיקה אמורה לעיל, אליה לא טירחה הנתבעת להפנות, הפניתה הנתבעת לפסק דין חדש יותר, בגין תאונה שארעה כאשר נוסע אחד מעד בעליה למדרגות נעות, ומזוודתו נשמטה ופגעה בנוסע אחר, שניזוק ונחבל (תא (נצ') 55370-05-15  יוסי אורן נ' רשות שדות תעופה (1.12.2020) (להלן: "עניין אורן").

ייתכן שהדבר נובע מהעובדה שהנתבעת מעניקה שירות מונופוליסטי, שלאזרחי ישראל אין אלטרנאטיבה אלא להשתמש בשירותיה, וייתכן שכיוון שממילא מוצבים נציגים של הנתבעת לשמירה על הסדר במקום, לשפור השרות, או לשמירה על הביטחון, תוספת העלות שבהנחיית אותם דיילים למנוע צפיפות היא שולית.

הנתבעת היא שקבעה אמצעי זהירות זה, ולא עמדה בו. כבר נפסק שאת היתנהגות הנתבע יש להעריך על פי הסטאנדרטים שקבע לעצמו, אף אם ניתן היה לחשוב על סטאנדרטים מקלים יותר: "בקבלת החלטה בדבר טיבו של רף הזהירות הנידרש יש לאזן בין שני שיקולים עקריים הפועלים בכיוונים מנוגדים. מן העבר האחד נידרש רף זהירות גבוה מספיק כדי להגן על ניזוקים מפני פגיעה ולהבטיח כי תינקט זהירות ראויה על-מנת שיימנעו נזקים... מן העבר השני מן הראוי למנוע הכבדת-יתר על גופים שבמהלך פעילותם עלולים להגרם נזקים... קביעתו של רף נורמאטיבי גבוה מדי עלולה איפוא להוביל לידי הכבדה בלתי ראויה על פעילותה של מערכת הרפואה, ובטווח הארוך אף לפגוע ברווחת המטופלים ובבריאותם. ראו, למשל, ע"א 612/78 הנ"ל. במקרה שלפנינו השאלה היא אם בהחלה של סטנדרד זהירות התואם את הפרקטיקה שנהגה בבית החולים בפועל יש כדי לשבש את מהלך פעילותו התקין של בית החולים ולהטיל עליו מעמסה בלתי ראויה. התשובה לשאלה זו היא, לדעתי, בשלילה. משבחר בית החולים בפרקטיקה רפואית מיתקדמת, אין בהטלת חובה עליו לנהוג בהתאם לאותה פראקטיקה כדי לשבש את פעילותו." (ע"א 3056/99 רועי שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, נ"ו(2) 936 (2002)‏( וכן ר' ע"א 1/01 מרדכי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ''ד נו(5) 502.

הן לפני התאונה והן לאחריה עבדה התובעת כמזכירה.

...

בשים לב לגילה של התובעת, לעובדה ששכרה לא נפגע מאז התאונה ועד היום, ולנכויותיה שאינן קשורות לתאונה, אשר על פי עדותה של התובעת עומדות על 60%, אני סבורה שאת הפגיעה בכושר ההשתכרות יש להעריך לא על פי תחשיב אקטוארי, אלא באופן גלובלי, המשקף את תוחלת הסיכון שבשל המגבלה בכתף שמאל, התובעת תאלץ לפרוש מוקדם מהמתוכנן.

לסיכום על פי נהלי הנתבעת, נציג שלה אמור לעמוד באולם כניסת הנוסעים, לקבל את פני הקהל, לווסת עומסים ולוודא שזרימת הקהל מתנהלת ללא תקלה.

היפוכו של דבר, אני סבורה שסביר יותר שהתאונה הייתה נמנעת, אילו היו נמצאים במקום נציגי שירות של הנתבעת, כפי שאמורים היו להיות.

תביעת התובעת לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בתאונת עבודה מיום 19.1.15; ותביעת שבוב של התובע (להלן – המל"ל) נגד הנתבעות 3-4 בגין תגמולי המל"ל ששולמו לתובעת בגין הפגיעה.

כן טענו כי לא התרשלו ולא הפרו חובותיהן, ואם קרתה, התאונה, היה זה כתוצאה מהתנהלות התובעת שהנתבעות אינן נושאות באחריות לה. ביום 30.4.20 שלחו הנתבעות הודעת צד ג' נגד חברת הניקיון "תגלית שירותי ניקיון ותחזוקה בע"מ", ואולם ההודעה נזנחה, ודינה להמחק.

נסיבות התאונה מתיישבות גם עם העובדה שהתובעת שימשה כדיילת יופי במחלקת קוסמטיקה, וטענתה לקיומו של חומר נוזלי על הריצפה – מים או מסיר איפור, מתיישבת עם סביבת העבודה במחלקה זו וחומרים שנעשה בהם שימוש.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים ובנסיבות העניין, סבורני כי את עיקר האחריות לתאונה יש להשית במקרה זה על הנתבעת 3.

סוף דבר; התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה לתובעת פיצויים בסך של 15,120 ₪ על פי חלוקת האחריות ביניהן כפי שנקבעה בסעיף 33 לעיל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק (כיחס חלקן באחריות).

בית משפט השלום בירושלים ת"א 54312-10-20 פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אורנה סנדלר-איתן תובעת פלונית נתבעת כלל חברה לביטוח בע"מ בשם התובעת: עו"ד יאיר מאק בשם הנתבעת: עו"ד שאול איבצן פסק דין

התובעת עלתה ארצה בשנת 1978 ועבדה במשך כשלושים שנה כמנהלת מחלקת קוסמטיקה בסניפי רשתות קוסמטיקה גדולות, ולאחר מכן כמדריכת דיילות יופי בחברת קוסמטיקה.

בהמשך עבדה התובעת כמעסה קלינית וכרפלקסולוגית בחברת ש.ל.ה. שירותי רפואה בע"מ, המספקת שירותי רפואה משלימה למבוטחי קופת חולים כללית, בהקף של 30-36 שעות שבועיות (ראו סעיף 31 לתצהיר התובעת וכן את עדות התובעת בעמ' 16 ש' 12-18).

המנהלת לא הובאה להעיד מטעם התובעת על מנת שניתן יהיה לברר עימה נקודה זו. התובעת העידה על הכאבים המפושטים בכל חלקי גופה מהם היא סובלת מאז התואנה, ואשר בעטיים אובחנה בלוקה בתסמונת הפיברומיאלגיה, וסיפרה כי הכאבים מתעצמים בעקבות פעילות גופנית ולו פשוטה ביותר.

יתרה מכך, כעולה מסקירת עדותה של התובעת, לא ניתן לייחס את מלוא הירידה בשכרה של התובעת לאחר התאונה לנכות שנגרמה לה בעקבותיה, שהרי הרופא התעסוקתי קבע כי יש באפשרות לעבוד בהקף של 2/3 משרה בעוד היא בחרה לעבוד פחות מכך, תוך שהחלה בלימודים לקראת הכשרה מקצועית נוספת במהלך שלושה ימים בשבוע.

נוכח העזרה הרבה לה נזקקה התובעת במהלך החודשים בהם הייתה מרותקת לביתה סמוך לאחר התאונה, ונוכח העזרה לה עוד תיזדקק התובעת ברבות השנים, בעיקר נוכח תיסמונת הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת בעקבות התאונה, אני מעמידה את הפצוי לתובעת בגין ראש הנזק של עזרת הזולת לעבר על סך של 40000 ₪ (מתוכם 15,000 ₪ לחמשת החודשים שלאחר התאונה), ולעתיד עד גיל 85 על סך של 80,000 ₪ נוספים, ובסך הכל על סך של 120,000 ₪.

...

אני דוחה את השגותיה של הנתבעת בסיכומים מטעמה בכל הנוגע לקביעותיו של פרופ' ברויאר ביחס לנכותה הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה: כאמור, המומחה נחקר ארוכות על שלל בעיותיה הרפואיות של התובעת מלפני התאונה ואחריה, ועמד על דעתו שאין בהם כדי לשלול קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין תסמונת הפיברומיאלגיה.

הסבריו של המומחה למסקנתו זו שכנעוני, ולא מצאתי כל עילה להתערב בה. מנגד, איני מקבלת גם את טענות התובעת ולפיהם היה על המומחה לקבוע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור גבוה יותר, ואף איני שותפה לטענתה של התובעת ולפיה המומחה "חזר בו" מקביעתו בחוות הדעת על גבי דוכן העדים: כעולה מהאמור לעיל, ובניגוד לטענת התובעת, המומחה לא שינה בחקירתו את קביעתו בחוות הדעת, ואף הוסיף כי נכותו של אדם העובד במשרה חלקית (כמו התובעת) בגין תסמונת הפיברומיאלגיה לרוב לא תהיה יותר מ - 10%.

על רקע כל האמור לעיל אדון להלן בראשי הנזק בגינם על הנתבעת לפצות את התובעת.

סוף דבר הנתבעת תשלם אפוא לתובעת סך של 368,000 ₪ בתוספת האגרה כפי ששולמה ובתוספת שכר טרחת עו"ד כדין.

הראיה, כי בגוף הדוח עצמו, לא מצוינת סיבת הביטול, אלא תחת הכותרת "המידע שנימסר לנוסעים אודות סיבת העיכוב", ואף שם צוין כי מדובר בשילוב נסיבות של עומס בשדה התעופה, חריגה ממסגרת השעות המותרת לצוות הטיסה ומצבו הבריאותי של הקברניט, מבלי שנקבע כי זו אכן הסיבה.

ודוק כי גם לו הייתה הנתבעת מוכיחה כי אכן סיבת הביטול נעוצה במחלתו של הקברניט, הרי שממילא גם אז אין מדובר בנסיבות המצדיקות פטור מתשלום הפצוי הסטאטוטורי: רוח הפסיקה, בבואה לפרש את המושג "נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו" של מפעיל הטיסה, הנתבעת, עקבית וברורה ולפיה יש להעניק פירוש מצומצם למקרים בהם הוכיחה הנתבעת כי לא יכולה הייתה למנוע את התרחשותם; דהיינו, לו היה ניתן למנוע את ביטול הטיסה בהערכות מראש, גם אם הדבר כרוך בעלויות כספיות, או שיקולים אחרים של הנתבעת, הרי שאין להחיל את ההחרגה הקבועה בסע' 6(ה)(1) הנ"ל; ראו לעניין זה, פסק דינו של כב' הש' א' ויצנבליט בת"ק (הרצליה) 68228-03-17, רפאל מושקטל נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ [28.12.17] (להלן: "פסה"ד מושקטל"), אליו גם ביקש להפנות התובע בכתב התביעה, אשר סקר שם באופן נרחב את הפסיקה בעיניין זה וקבע כי מחסור באיש צוות הטיסה (שם חלתה דיילת) אינו מקרה שאינו בשליטת הנתבעת, ובודאי שאין מדובר במקרה נדיר ובלתי סביר להתרחש, כך שאין בו להצדיק את הפטור מתשלום הפצוי הסטאטוטורי; אבהיר כי בין מקרה בו חלה מי מבין אנשי הצוות, לבין המקרה המסוים בו חלה דוקא הקברניט, איני מוצא כל הבדל שיש בו לשנות מהתוצאה הנ"ל, וממילא לא נטען כך מצד הנתבעת.

כך דעתי גם ביחס לטענת הנתבעת לפיה יש לראות בעצם צירוף הנסיבות: התאונה שגרמה לעומס חריג ולעיכובים, יחד עם מחלת הקברניט, מהוים "סיבות מיוחדות" המצדיקות את החלת הפטור הקבוע; שכן גם לשיטתה של הנתבעת, העיכוב כתוצאה מהתאונה הסתכם בכשעתיים וחצי בלבד, עיכוב שאינו חריג ולא בלתי סביר; לולא אותו עיכוב, היה מצבו הבריאותי של הקברניט מתדרדר באותה פתאומיות במהלכה של הטיסה, דבר שעלול היה להביא אף להסטתה לנחיתה בשדה תעופה בקירבת מקום.

אובדן ימי עבודה - צודקת הנתבעת כי התובע אינו זכאי אלא לסעדים הקבועים בחוק שירותי תעופה, גם לו הוכיח כי נגרמו לו נזקים עקיפים כתוצאה מביטול הטיסה; כך מתוך ת"צ (מרכז) 2767-08-16, עינב ועקנין נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ [16.03.23]: "בשל עיקרון ייחוד העילה לא ניתן לתבוע בגין עיכובי וביטולי טיסות מכוח עילות שאינן קבועות בחוק שירותי תעופה ובחוק התובלה האווירית." (ההדגשות במקור - ו' מ') ממילא, אני סבור כי התובע לא הוכיח כי אכן נגרם לו נזק.

...

על כן, איני מקבל תביעתו ביחס לאובדן ימי עבודה.

סיכומו של עניין - התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית, ללא צו להוצאות.

לפיכך, הנתבעת 2 תשלם לתובע את סכום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק, בהתאם למרחק, בסך של 2,310 ₪ ובתוספת פיצויים ללא הוכחת נזק בסך שנקבע לעיל - 3,000 ₪ - ובסה"כ הנתבעת 2 תשלם לתובע פיצוי כולל בסך של 5,310 ₪; כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪; הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת 2, שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כחוק.

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף.

התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת בתחום האורתופדיה של פרופ' חיים צינמן אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בהתאם להוראות סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי") ו/או לחילופין לפי סעיף 41(1) לתוספת לתקנות.

התובעת תארה את התאונה בכתב התביעה כדלקמן: ''בתאריך 16.05.17 בסביבות השעה 11:00, במהלך עבודתה של התובעת אצל הנתבעת 2, בית מרקחת ''לב הכרמל'' בחיפה, ותוך כדי עבודתה כדיילת מבצעים מכירות, מעדה התובעת בסמוך ליציאה מבית המרחקת עת רצתה לצאת לקנות אוכל.

'' (ראו עמוד 14 לתימלול הפרוטוקול שורות 36 – 39) התובעת ניסתה לטעון במסגרת חקירתה כי הסרטונים אינם מתעדים את מועד נפילתה שכן לגירסתה, במהלך עבודתה היא יצאה מספר פעמים מבית המרקחת לצורך עישון, או שימוש בשירותים וייתכן, כך לגירסתה, כי התעוד בסרטונים הוא של אחד מאותם מקרים שבהם יצאה לצרכים אלה (ראו עמוד 15 לתימלול הפרוטוקול שורות 25 – 28).

...

סוף דבר: נפסק כי: " העובדה שפלוני החליק או נפל, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על אחריות בעל או מחזיק המקרקעין [...] לצורך הוכחת אשם והפרת חובת זהירות, על התובעת להוכיח קיומו של מפגע, סיכון בלתי סביר שהתממש וגרם לנזק" (ראו: ת"א (ת"א) 34772-06 שוש לב נ' עמותת מועדון הספורט אורנית, פסקה 19 (20.06.2010), וכן ראו והשוו: ת"א (עכו) 11725-04-18‏ פלונית נ' מילאד ואסף ימין [פורסם בנבו] (09.10.2020)).

בהתאם, ונוכח כל המפורט לעיל – דין התביעה להידחות.

לאור מסקנותיי בתביעה העיקרית, ההודעה כנגד צדדי ג' נדחית אף היא.