תביעת נזקי גוף עקב תאונת דרכים של נוסע בן 79

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת דרכים.

בשלב מסוים של הנסיעה עצר התובע בצד הדרך, ובתו ירדה מהרכב על מנת לקנות דבר מה בחנות סמוכה.

אזכיר, כי התובע הוא אדם מבוגר, בעת התאונה היה כבן 79 שנים.

כפי שיפורט להלן, מצאתי לנכון לדחות טענה זו, ולקבל את טענת מגדל, כי בעת התאונה היוה רכבו של התובע מעין זירה בלבד, וכי התאונה ארעה עקב שימוש ברכב הפוגע, ועל כן חובת הפצוי על מבטחת רכב זה. סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר את תאונת הדרכים כך: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". לענייננו רלבאנטית ההגדרה הבסיסית, דהיינו - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה – והשאלה היא בעטיו של איזה "שימוש" ברכב אירעה התאונה, האם בשל שימוש ברכב התובע או בשל שימוש ברכב הפוגע.

...

לאור האמור, אני מקבלת את טענותיה של מגדל במלואן, ואת הניתוח המשפטי המפורט היטב בסיכומיה, ודוחה את טענות מנורה.

נזקיו של התובע מסתכמים בסכומים הבאים: א. כאב וסבל - 18,000 ₪ ב. עזרת צד ג' - 5,000 ₪ ג. הוצאות - 2,000 ₪ ד. סך הכל - 25,000 ₪ סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 – נדחית.

אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים מס' 2 ו-3 ומחייבת נתבעים אלו, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 25,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,803 ₪, והוצאות משפט בסך 1,203 ₪ (אגרה ששולמה והוצאות העד שנפסקו).

רקע לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

בעת שניתנה חוות הדעת היה התובע כבן 79 שנים והיום הוא כבן 81.5 שנים.

בתגובה לחוות דעתו של מר קצין הוגשה תוספת לחוות דעת על ידי מר מוגילבקין, בה ציין כי התובע לא מוכר כמוגבל בניידות, לא זכאי לפטור כלשהוא ממיסים, נסיעותיו מעטות, תוחלת חייו קצרה ולכן אינו זקוק לרכב חדש ויכול להיות מוסע בנוחות ובבטיחות ברכב משומש בן 7-5 שנים ואין הצדקה לרכוש עבורו רכב חדש.

התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות בגין נסיעות לטיפולים בשיעור של כ- 4000 ₪ לחודש, לפי עלות נסיעה של 400 ₪, כ – 10 נסיעות בממוצע בחודש.

...

הוא ציין כי "הפתרון הינו ברכישת רכב, אך בשל גילי לא מספקים לי אותו...אם היה לי רכב הייתי יוצא יותר מביתי. אינני יכול לנהוג, אך הייתי יכול להיעזר באשתי או אחד מילדיי אשר ישמשו לי נהג. לאשתי ולי יש 10 ילדים, נכדים ונינים. כולם היו מוכנים לסייע לי אם הייתי מבקש ואם היה לי רכב מתאים. ברור שבמצבי הנסיעה ברכב מותאם נוחה יותר, אך עלות רכב מותאם כשאיני מקבל פטור ממס בשל גילי עשויה להגיע ל – 300,000 ₪ ואין לי אמצעים לכך. בנוסף, לרכב שכזה יש להכניס אביזרי עזר לצורך נגישות". בחקירתו ציין כי קיבל סיוע בהסעות מ"עזר מציון" ובעבר עשה שימוש מספר פעמים באמבולנס שלהם כדי לנסוע ל"עזרה למרפא", אך "היות ולא יכולתי לסמוך עליהם כי הם לא עמדו בזמנים, כי אין להם מספיק אמבולנסים, לא יכולתי להמשיך להשתמש בשירותים שלהם, אז הייתי מוכרח להתחיל לשלם לבד...גם כשהם שלחו אמבולנס לקחת אותי, זה היה רק להלוך, לא לחזור" (עמ' 21).

לכן אין להיעתר לדרישתו לרכוש רכב חדש ויקר בעל נפח מנוע גדול, שעה שנכים כדוגמת התובע, שאין להם פטור ממס, סביר שירכשו רכב משומש, כמפורט בחוות דעתו של מר מוגילבקין, בעלות של כ 46,000 ₪.

אדגיש כי איני מקבלת את טענת קרנית כי בני משפחתו של התובע אמורים להסיעו ללא שכר, אלא שהפיצוי בגין שכר מלווה אשר מסיע את התובע ברכבו נלקח בחשבון, כאמור, במסגרת הפיצוי עבור הוצאות עזרת צד שלישי.

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת דרכים.

בע"א 5794/94 אררט נק רחל בן שבת ואח' פ"ד נ"א (3) 489, קבע השופט אור: "... שותף אני לגישה על פיה יש לבחון בחון היטב את ראיותיו של מי שמבקש להסתמך לצורך חישוב סכום הפיצויים המגיעים לו על הכנסה בשיעור גבוה מאשר עליו הצהיר לשלטונות המס. מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת. יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת". התובעת לא הביאה כל ראיה להוצאותיה, כדי שתעיד על הכנסותיה.

הוצאות רפואיות ונסיעות מאחר והמדובר בתאונת עבודה, על התובעת לפנות לקופת חולים ולמוסד לביטוח לאומי.

סיכומו של דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 126,009 ₪, בנכוי 46,206 ₪, דהיינו סך של 79,893 ₪, שיישאו הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

...

סיכומו של דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 126,009 ₪, בניכוי 46,206 ₪, דהיינו סך של 79,893 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עורך דין בסכום כולל של 12,255 ₪ , שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

תובענה לפצוי בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים מיום 24.3.2013, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

במסגרת ההליכים אשר נתקיימו בתובענה זאת, מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם נגרמה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה, ואת שיעורה של הנכות ככל שנגרמה התאונה.

ד"ר אנג"ל מסר חוות דעתו ביום 29.11.2014, ולפי חוות דעתו לתובע נגרמה נכות רפואית צמיתה בשיעור 25%, לפי סעיף 41 (4) (ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ו 1956 – בגין הגבלת התנועות בפרק הכתף.המומחה מציין כי בבדיקה נמצאה "הגבלה ניכרת בתנועת הכתף עם הרמה לצד מתחת 45 מעלות והגבלה גם בסיבוב". נתוני יסוד לתחשיב: מועד התאונה: 24.3.2013; תאריך לידת התובע: 9.6.1934 (בן 79 ביום התאונה, בן 81 ביום מתן פסק הדין); נכות רפואית: 25% לפי ס' 41 (4) (ג); ימי אישפוז: 4; חישוב הנזק כאב וסבל: בהיתחשב בסכום המקסימלי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ניכוי בשל גילו של התובע ותחשיב ימי האישפוז, התובע זכאי לפצוי בגין ראש נזק זה, בסך של 24,686 ש"ח. עזרת צד ג', לעבר ולעתיד: לטענת התובע, הוא נזקק לעזרת ילדיו וקרובי משפחתו מיום התאונה ועד היום, וכפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, הוא סובל מהגבלה בהרמת יד וכן בתנועות סיבוב, דבר המצריך עזרה בהלבשה, אכילה, רחצה וכיו"ב. לטענת התובע, מדובר בעזרה של כ- 6 שעות ליום, עזרה אשר לדבריו אינה מספקת, אולם הוא נאלץ להסתפק בכך לאור מצבו הכלכלי, והוא מעריך את שווי העזרה לעבר, בסכום של 9,000 ש"ח לחודש.

סוף דבר: הפצוי הנפסק בחלוקה לראשי נזק: כאב וסבל- 24,686 ש"ח. עזרת צד ג' לעבר 46,500 ש"ח. עזרת צד ג' לעתיד 182,067 ש"ח. נסיעות והוצ' רפואיות (עבר ועתיד) 2,000 ש"ח. ------------- 255,253 ש"ח לסכום כאמור יש לצרף הוצאות ההליך (אגרה אשר שולמה 712 ש"ח, שכר מתורגמן בשיעור 856 ש"ח), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. הנתבעים יישאו ביתרת האגרה.

...

ומכאן, כי זמינות מדי ערב, של לפחות אחד הילדים ולעתים שניהם, מהווה עזרה חריגה בהחלט, הניתנת בכל רגע פנוי (ואני מקבל את עדותו של הבן ולדימיר בהקשר זה, כאמינה ומהימנה בעיניי), חלקה בשל הצורך המתעורר ממצבה הרפואי של האם, אולם חלקה גם בשל חוסר היכולת של התובע לסייע לאשתו, צורך אשר נענה רק בשעות הבוקר על ידי העזרה בניהול משק הבית.

אפנה בהקשר זה לדברי ביהמ"ש העליון בע"א 1952/11 אלהווא נ' עירית ירושלים (ניתן ביום 6.11.2012): "הלכה פסוקה היא כי בני משפחה זכאים לפיצוי בגין עזרה נחוצה וחיונית, החורגת בהרבה מהעזרה הרגילה שמעניקים בני משפחה זה לזה (ראו, לדוגמה, רע"א 6680/08 מדינת ישראל נ' סלים סעיד פסקה 33 והאסמכתאות שם ([פורסם בנבו], 6.2.2012)." אני סבור כי היקף העזרה הראוי אינו בהיקפים המפורטים בכתבי טענות התובע, אלא הינם מינוריים בהרבה, ואני מעריך את הצורך לעבר בהיקף של 1,500 ש"ח לחודש.

סוף דבר: הפיצוי הנפסק בחלוקה לראשי נזק: כאב וסבל- 24,686 ש"ח. עזרת צד ג' לעבר 46,500 ש"ח. עזרת צד ג' לעתיד 182,067 ש"ח. נסיעות והוצ' רפואיות (עבר ועתיד) 2,000 ש"ח. ------------- 255,253 ש"ח לסכום כאמור יש לצרף הוצאות ההליך (אגרה אשר שולמה 712 ש"ח, שכר מתורגמן בשיעור 856 ש"ח), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. הנתבעים יישאו ביתרת האגרה.

במקרה זה התרשמתי כי אף שהתובעת מעצימה עד מאוד את תוצאותיו של הארוע, אין מדובר בארוע שבדתה מליבה, וכי בני הזוג אכן נסעו במקום שבו היה שקע, שאותו כינתה התובעת "בור". גרסת התובעת כי אירעה "קפיצה" במהלך הנסיעה הועלתה כבר בעת קבלתה בבית חולים "שיבא" בתל השומר ביום 4.3.05, דהיינו חודש לאחר הארוע: "כאבי גב שהופיעו לאחר חבלה בעת נסיעה (קפיצה)" (ראה: עמ' 106 למוצגי התובעת).

משלא הוכיחה התובעת כי נגרם לה נזק גוף עקב הארוע, אין הארוע מהוה "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולכן דין התביעה להדחות.

...

משלא הוכיחה התובעת כי נגרם לה נזק גוף עקב האירוע, אין האירוע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולכן דין התביעה להידחות.

סוף דבר אשר על כן אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 2 הוצאותיה בתביעה זו בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.