רקע
תביעת ניזקי גוף בגין תאונת נפילה מיום 6.3.15.
אותו מקרה (בו התקבלה התביעה) נגע בנסיבותיו להתקלות בכפת בטון אך הציטוט נזכר לשם סיכום כללי במה שנוגע לשאלת סיווג זירות נפילה כמפגעים:
"...כימעט בכל אובייקט ניתן להתקל ולמעוד בחוסר שימת לב. אף אם תנאי התאורה לא טובים – לא כל אובייקט יסווג כמכשול, ובהתאם אם לא יסווג ככזה – לא תקום עוולת הרשלנות, באין התרשלות של הרשות המקומית האחראית לתחזוקת מקרקעיה וסלוק מפגעים. סיווג של מקום נפילה כמכשול הינו סיווג אמפירי – משפטי משולב. מתייחס הוא הן למתאר הפיסי של מקום הנפילה לעת הנפילה, והן לשיקולי מדיניות משפטיים המשחקים על הכף. לא רק שאלת המפלס ודרגת הסטיה ממנו היא הקובעת, אלא גם "טקסטורת " האובייקט ביחס לסביבה.
...
איש לא יטען כי האפשרות "המוגברת" למעוד במדרגות צריך שתוליך למסקנה שאין להציב גרמי מדרגות: מאידך אם יש סטיה מן הרום והשלח המחויבים בדין , עשוי שתקום אחריות לנפילה במדרגות.
לסיכום כללי של הדין, ראה למשל פסק דיני בת.א. (חי') 16005-05-09 נשר נ' עיריית ק.מוצקין פסקאות 8-9.
לו עבדה התובעת, סביר אכן שהיה מקום להכיר בפגיעה של ממש בכושר השתכרותה, שפיצוי בצידה, באב נזק זה. לא אלו פני הדברים משעה שמסקנתי הינה שהתובעת בחרה להפסיק לעבוד לצמיתות, הרבה לפני התאונה, וכי צירוף הנתונים מעלה כי במקרה דנן כן ניתן לקבוע שלא הייתה עובדת עד גיל פרישה.
לאחר עיון בחווה"ד, בתשובות ההבהרה ובחקירה, נחה דעתי שלא זו בלבד שאין סיבה טובה להתערב במסקנות מומחה ביהמ"ש (הנהנה מחזקת אובייקטיביות, והתערבות במסקנותיו מצריכה אכן סיבה טובה), אדרבא נהפוך הוא.