תביעת ניזקי גוף בגין תאונה מיום 15.7.15.
לטעמו של המומחה הנ"ל, איבד התובע לחלוטין את כושרו לעבודה, ואינו מסוגל לחזור לעבודתו כאשר הוא סובל מכאבים והגבלה במפרק ירך שמאל ועבודתו מתבצעת בעיקר בשטח ודורשת נהיגה, הליכה ממושכת, טפול בקריאות, בדיקת מצב הבניינים, ביצוע תיקונים, טיפוס על סולמות וגגות ועליות רבות במדריגות.
(ה) על אף האמור בתקנה 128, בדרך שאינה עירונית, שבה שול הדרך פנוי ומיוצב באספלט, ירכב רוכב אופניים בשול, קרוב ככל הניתן לשפתו הימנית.
גירסתו נרשמה כך: "לדבריו היום נדרס ע"י אופניים, נפל ונחבל במרפק שמאלי וכן בירך שמאל". מדובר בגירסה שנמסרת לגורם רפואי בסמיכות ממש למועד התאונה, כאשר התובע סובל מכאבים בעקבות פגיעה של שבר בירך, ודעתו לא נתונה ליצירת גרסה בדויה לצרכי תביעה.
...
מסקנה זו נגזרת למעשה משלוב הנתונים של גיל התובע לעת פגיעתו, ומן הפער בין קביעת מומחה ביהמ"ש לזו של המל"ל (קביעה שלפיה שלם המל"ל התגמולים), בצירוף יתר הנתונים שצוינו.
מאידך משעה שלא המחיש התובע כלל תנאי הזכאות על דרך מתן הודעה למל"ל, אין מנוס אלא לדחות התביעה מחמת בליעתה.
למרות שקבעתי אחריות הנתבע, אני דוחה אפוא את התביעה, מחמת בליעתה בתגמולי המל"ל. עם זאת בשים לב למסקנותי בשאלת האחריות ישא כל צד בהוצאותיו.
